עריכת הדף "דבר אברהם/א/לט" (פסקה)

===יג===

[יג] '''והנה''' קושייתנו הראשונה מגיטין מצאתי שכבר הרגיש בה המקנה בקידושין {{ממ|[[ספר המקנה/קידושין/טז/א|דף ט"ז ע"א]]}}. ותירץ דאע"ג דכבר אינו יכול להשתעבד בו מ"מ לענין איסורא אין לו יד להשתחרר בכסף ע"י עצמו. אבל דברים אלו תמוהים בעיני שהרי מבואר בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כג/א|דף כ"ג]]}} דהא דאינו קונה א"ע בכסף ע"י עצמו לר"מ הוא רק משום שאין לו כסף ולאו משום שאין לו יד להשתחרר, וא"כ בהתחייבות ע"י שטר דאפשר ליה שפיר ישתחרר גם ע"י עצמו, וברא"ש גיטין {{ממ|[[רא"ש/גיטין/ד/כט|פ"ד סי' כ"ט]]}} מבואר להדיא דקונה א"ע בכה"ג כמש"נ {{ממ|[[#ד|אות ד']]}}:

'''ע"כ''' נ"ל לומר דהני רבוותא דסברי דשטר התחייבות הוי ככסף יפרשו באמת דאינו צריך לכתוב לו שטר שחרור אלא במה שכותב שטר על עצמו יוצא לחירות כמוכרו לו, וזהו פירושה דמתני' ועושה אותו בן חורין דהיינו ע"י כתיבת השטר על דמיו וכופין את רבו שיקבל השטר בדמים וימכרנו לו, וכמו שנראה מדברי הרא"ש שהזכרנו. ודו"ז הגאון מוהר"ב בישקא (נ"י) ז"ל אבד"ק טרעסטינא כתב אלי שמצא כדברי בס' המקח לרב האי גאון (שער ז') שפירש כן לדברי המשנה, ח"ל הדין הו' מי שהוא חציו עבד וחציו בן חורין דין הוא שימכור רבו אותו צד עבדות שיש לו בו מן העבד בעצמו [אולי צ"ל לעצמו] ויכתוב לו שטר חוב על חצי דמיו כדגרסינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין כו' אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו כו' ותדע דהאי דקאמרינן וכותב שטר על חצי דמיו דינו דין מכר משו"ה חברתיה בכלל המכר דהא ר' אמי אמר ר אומר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו עכ"ל, ות"ל שזכיתי לכוון לדעת הגאון ז"ל. ומזה מוכח דדעת רב האי גאון דשטר התחייבות הוי ככסף לקנות בו, שהרי העבד יוצא בזה לחירות. וכ"ת דלאו משום התחייבות גופא הוא קונה א"ע אלא משום הנאת ההתחייבות דשויא פרוטה ובזה נראה דהרמב"ן וסיעתו נמי מודו דקני כמ"ש לעיל {{ממ|[[#ו|אות ו']]}}, ז"א דעד כאן לא שייך ענין הנאה זו אלא כשנעשה מרצונו משא"כ הכא שרבו אינו רוצה לשחררו ואינו רוצה בדמי התחייבותו אלא בגופו ממילא אין כאן הנאת התחייבות והוי כרקד לפניה ושוה פרוטה לעלמא והיא אינה רוצה כלל שירקד לפניה שמלבד מה שאינה רוצה להתקדש בזה אין כאן גם הנאה כל עיקר, ונ"מ למאמר יבמין דס"ל לרבו ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/יט/ב|דף י"ט ע"ב]]}} שהוא בע"כ ואין אנו משגיחין במה שאינה רוצה להתקדש מ"מ כה"ג אינה מקודשת לפי שאין הנאה של רקידה זו שוה אצלה פרוטה ואין כאן נתינת כסף כלל וממילא אין כאן מאמר כל עיקר, משא"כ להסוברים דהתחייבות עצמה הוי כסף הרי זה כסף ממש אפילו כשהוא בע"כ וקונה. [ועיי' באבני מלואים {{ממ|[[אבני מילואים/אבן העזר/כח#כז|סי' כ"ח ס"ק כ"ז]]}} במה שתמה על התוס' קידושין {{ממ|[[תוספות/קידושין/יט/א#|דף י"ט]]}}]. ואין לומר דמלבד השטר הוא נותן לרבו גם פרוטה לקנות א"ע וזוהי שקונה ולא השטר, דא"כ מאי דוחקיה דרב האי גאון להוציא מתני' מפשיטה [דהוה משמע דמשחררו בגט] ולפרש דיוצא בכסף ולאוקמי משו"ה בשנותן לו גם פרוטה מה שלא נזכר במשנה עדיפא הו"ל לפרש כפשוטה דיוצא בגט והשטר שכותב העבד על דמיו אינו מדין מכר, אלא ודאי דס"ל דשטר התחייבות נמי הוי כסף והוקשה לו כקושייתני שטר שחרור למה לי ולהכי פירש דאה"נ דיוצא בכסף. ודו"ז הגאון הנ"ל כתב אלי בין יתר דבריו דקושיית התוס' שהקשו דעבר הרב על עשה דלעולם בהם תעבודו ולמה כופין אותו וכי אומרין לאדם חטא כו' היא שהכריחה לרב האי גאון לפרש לה מתורת מכירה. אבל אין זה נכון כמו שיבואר לפנינו דאם אין איסור ע"י מכירה ה"נ ע"י שחרור בשטר ליתא לעשה באופן זה והעיקר הוא כמו שכתבנו דהוקשה לו שהשטר שחרור מיותר דסגי בכסף לחוד ומשו"ה מפרש דאה"נ שיוצא בכסף וז"ב. ואל זה רמזנו למעלה {{ממ|[[#ט|אות ט']]}}. ועתה נראה ונוכח דמ"ש המח"א דרה"ג בס' המקח כתב בשם הגאון דשטר התחייבות הוי כסף ורב האי גאון גופיה עמד ע"ז ולא הכריע אינו נכון, שהרי הכא דעת רב האי גאון מפורשת דהוי ככסף, והנכון בזה כדברי הקה"י שהזכרנוהו שם לעיל דכוונה אחרת בלקיטי ס' המקח ולאו לענין שטר התחייבות מיירי. אך בשו"ע יו"ד {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/רסז#ב|סי' רס"ז ס"ב]]}} משמע דמשחררו בגט שכ' מי שחציו כבד וחציו בן חורין כו' ובעוד שנא כתב לו גט שחרור מעשה ידיו לעצמו. ובכ"ז יש לדחוק דכוונת השו"ע רק לשחרור יהיה באיזה אופן שיהיה וגט שחרור אשגירת לישנא הוא משום דדינו של ה"כ כמעוכב גט שחרור כמבואר בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/מב/ב|דף מ"ב ע"ב]]}}, ועיי' בתוס' שם בעמוד א' {{ממ|[[תוספות/גיטין/מב/א#יום|ד"ה יום]]}} וברא"ש: