עריכת הדף "אלשיך/דניאל/ד" (פסקה)

== יט ==

'''אנתה הוא מלכא וכו' ודי חזה מלכא וכו' דנא פשרא מלכא וכו'.''' הנה מלבד האמור על פסוק ועפיה שפיר וכו'. שיראה שפת יתר שאין פותר בו דבר גם יתכן יהיה למען ידע המלך כי נוגע אליו והוא הוא האילן אשר יעלה הכורת עליו כמאמר עיר וקדיש גודו אילנא וכו' ולא יהיה דניאל בעיניו כאשם לפתור אותו עליו הוא כי גם שלא יבצר זולתו מלך מאד נעלה ורבה ותקף מאמד המלכים אשר בארץ המה בימי נ"נ כי גדולים וטובים היו בימיו גם כי היו סרים אל משמעתו ולא זר יחשב עליו ראה המלך בחלומו אילנא די רבה וכו' ולא על עצמו אכן מאשר ראה עפיה שפיר וכו' תחותוהי תדור וכו' הלא הוא כי בצלו יחיו כל גויי הארץ הוא יורה כי הוא הוא ולא אחר כי מי כמוהו מושל ממשל רב על הארץ והדרים עליה ותחת כנפיו יחסו כל רבים עמים וז"א ועפיה שפיר וכו' אנתה הוא מלכא לומר אשר ראית עפיה שפיר וכו' אגזור אומר כי אנתה הוא מלכא די רבת וכו' וזהו יתור הוי"ו באומרו ועפיה ולא אמר עפיה כלמעלה כלומר מאשר נתוסף על ראותך די רבה ותקף שגם ועפיה שפיר וכו' תחתוהי וכו' גמרתי אומר כי אנתה הוא וכו'. והנה לבא אל ביאור הכתובים נשימה לבנו על דברי דניאל כי הלא בדעת ידבר ודבריו דברי פי חכם אשר אין בהם נפתל ועקש עליהם אין להוסיף ומהם איו לגרוע והנה בתחלת זה פתרונו מוסיף על דבריו תוספת יתירה על העיקר כי אחרי אומרו אנתה הוא מלכא די רבת ותקפת מי לא ידע דרבותיה רבת וכו' ואם לומר ומטת לשמיא הן הנה דברי החלום בעצמו רבה אילנא ותקיף ורומיה ימטא לשמיא ועוד באומרו וחבלוהי ששנה לשון החלום ועוד באומרו דנא פשרא וכו' מה ראה לומר פה דנא פשרא הלא גם למעלה פתר מקצת החלום באומרו אילנא די חזית וכו' ועפיה וכו' אנתה הוא וכו' ולא אמר דנא פשרא אנתה הוא וכו' ואם הוא יען כי שם לא הוצרך פתרון שמאליו יבין השומע ישמע אילנא וכו' ועפיה וכו' לפתור אותו כי על נ"נ ידבר מה שאין כן בזה הלא גם זה ברור מלל ועם חיות ברא חלקיה ועוד כי הלא גם אחרי כן אמר ודי אמרו למשבק עיקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קיימא ולא אמר דנה פשרה עם שלא היה מובן מעצמו כי היה אפשר לפתור על יוצאי חלציו שיהיו יורשי עצר אחריו וגם בחלום הראשון למעלה פתר אותו ולא אמר בו דנא פשרא ועוד כי באומרו דנא פשרא היה ראוי יחל דברו בפשר דבר לומר די לך טרדין וכו' ולא יפסיק באומר וגזירא עילאה היא וכו' ואם יאמר אומר כי דנא פשרא נאמר על ולך טרדין וכו' וששיעור הכתובים הוא שאמר דנא פשרא והוא אשר אומר אליך אך תחלה אודיעך כי גזרת עילאה היא די מטת וכו' ופשר הדבר הוא ולך טרדין וכו' שאומר אחרי כן לא יתכן דרך זה כי הלא גם כי לא יבצר היות ענין ולך טרדין מכלל פתרון החלום לא עליו נאמר דנא פשרא שאם כן מהראוי יאמר לך טרדין אך אמנה הוי"ו יתירה תורה כי גמר אומר ענין הקודם ויעתק משם אל דבר אחר והנה קרוב לשמוע כי מאומר וגזרת עילאה היא החל לפתור ויכלה בולך טרדין והוא כי הוא אמר ג' דברים א' ודי חזא מלכא עיר וקדיש ב' שראה אותו נחית מן שמיא ולא מכריז הגזרה מלמעלה ג' ענין הגזרה גודו אילנא וכו' ועל שלשתן השיב על ראשון ראשון אשר ראית עיר וקדיש ולא שמעתו בלי ראות מלאך הוא למען תדע די גזרת עילאה היא והיותו נחית הוא די מטת כי הגזרה עומדת לעומתך ולא לעתים רחוקות וזו היא הוראת הירידה ועל מציאות הדבר ולך טרדין וכו' אך גם על זה יש וי"ו יתירה באומרו וגזרת עילאה כי בהתחלת דבר אין מקום לוי"ו שענינה תוספת וראוי יאמר גזרת עילאה היא וגם ההערות הקודמות לא תעלה ארוכתם בדרך הזה. אך אמנה אשר חשבתי למשפט הנה הוא כי אך לזאת יחרד לב הרואה דברי החלום הלז ויתחמץ לבבו ולא יבין כי יראה בא החלום ברוב דברים זרים וסותרים זה את זה שנית כי בא ברוב ענין בפנים שונים והם דברים אחדים והראשונה הוא כי הלא מראשית דבר החלום אילנא די רבת ותקף וכו' אשר פתר ואמר אנתה הוא אילנא וכו' הנה ברור מלל שנ"נ בעצמו הוא נמשל האילן כדברי דניאל בפתח דבריו ואם כן היוצא מהנה הוא כי באומרו אחרי כן גודו אילנא שהוא להכרית את המלך כמתי עולם כי עקירת גופו כעקירת אילן ממקומו אכן לעומת זה יש סתירה ברורה בדברי החלום באומרו אחרי כן ועם חיות ברא חלקיה עד די שבעה עדנין וכו' שמורה באצבע כי לא ימות כי יחיה זולתי כי ימשל כבהמות עד שבעה עדנין ואחרי כן ישוב לאיתנו כאחד האדם והשנית כי יש כפל ענין במלות שונות וכאלו נעתק החולם מענין לעינן באותו ענין בשנוי רב מאד והוא כי ראשונה רבה והנה אילן בגו ארעא וכו' ורבה ותקף וכו' וישמע את קול עיר וקדיש אומר גודו אילנא וכו' כי גם שהאילן הוא נ"נ וכאשר נעשה באילן כן יעשה בו הלא יבצר מהיות כל פעולות וגזירות האמורות באילן צודקות בו בענין גודו אילנא וקציצו ענפוהי וכו' שהם דברים אשר הם באילן במציאות גם כי הם משל ומליצה אל נ"נ שיעשה בו ככל הדברים ההם וככל החזיון ההוא אך באחרית פיהו באומרו העיר וקדיש עצמו לבביה מן אנשא ישנון ולבב חיוא יתיהיב ליה ועם חיוא מדוריה עד וכו' מורה כי לא על אילן ידבר כי הלא אין לאילן לב אנשא כי לא אדם עץ השדה לומר עליו שיסור לבו מלב אנשים ולבב חיוא יתיהב ליה ועם חיוא מדוריה ומהראוי יאמר דברים צודקים באילן ויהיה פתרונם לעומתם כתבניתם על אשר נמשל אליו אך יראה כנעתק ממשל למשל מאילן לאדם והם מינים שונים וכפולים בדברים אחדים באופן כי בחלק משל האילן רומז לו מיתה ובחלק הדובר כמדבר על איש ועל אדם מורה כי חיה יחיה וגם החלו בענין אילן וכלותו באדם והיה מקום יאמר איש לתקן שניהם אולי שני דברים הם נפרדיס זה מזה ע"כ האיש דניאל נתן אל לבו בנועם מאמריו כי נעמו לתת טוב טעם ודעת כיד ה' הטובה עליו אל כל הדברים האלה מראשית דבר ועד אחרית דבר ומראשיתו באומרו אנתה הוא מלכא וכו' הוא החל להרים מכשול הקושי הראשון כי הוסיף לדבר ולומר ורבותך רבת וכו' לומר הלא אשר אמרתי אנתה הוא אילנא די רבת ותקפת אל יעלה על רוחך לכעוס שנמשל עצמך אל האילן ואם כן הכרת תכרת ומת אתה ולא תחיה על אשר אתה הראת עיר וקדיש אומר גדו אילנא כי לא כן הדבר רק האילן אשר הוא מצל ומאהיל וגם אנביה שגיא משל אל גדולתך אשר היא שבצלך יחסו הגוים כלם ומזון לכלא בגדולת מלכותך ולא ימשל האילן אל עצמך וכנגד מה די רבה אילנא ותקף הוא די רבותך רבת כי לא גדל גופך כי אם רבותך וזהו אילנא די חזית די רבת וכו' ורבותך רבת ומטת וכו' כי כאשר הוא במשל די רבת ותקף בעצם האילן כן יהיה בנמשל בגדולה שהגדולה והמעלה גדלה עד לשמים: