עריכת הדף "תורה תמימה/איכה/א" (פסקה)

== טז ==

'''על אלה וגו׳.'''  א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה אלה מועדי ה׳, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים על אלה אני בוכיה{{תוספת|קסו)|עיין מש"כ לעיל פסוק א' בדרשה איכה אות ה' וצרף לכאן.}}[פתיחתא למ"ר].

'''על אלה וגו׳.'''  א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים וישעיהו אמר (נ"ב) כי עין בעין יראו בשוב ה׳ וגו{{תוספת|קסז)|עיין מש"כ בבאור דרשה זו לעיל פסוק א' בדרשה איכה ישבה בדד אות ט"ו וצרף לכאן.}}[מ"ר פסוק א׳].

'''על אלה וגו'.'''  מעשה בבנו ובתו של רבי ישמעאל בן אלישע שהיו נאים ביותר שנשבו לשני אדונים, אמרו, נשיאם זל"ז ונחלק בולדות, הכניסום לחדר והיה זה יושב בזוית זו ובוכה וזו בזוית זו ובוכה, והיו בוכים כל הלילה וכיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצתה נשמתן, ועליהם קונן ירמיהו על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים{{תוספת|קסח)|ולמעלה מזה בגמרא מביא מעשה בר' יהושע ב"ר חנניה שראה בבית האסורים [בשעת החורבן] תינוק יפה עינים שנשבה ופדאו, ואמרו שהתינוק הזה היה ר' ישמעאל בן אלישע, ובברכות ז' א' מבואר דר' ישמעאל בן אלישע היה כהן גדול עוד קודם החורבן, ולפי"ז יהיה מכאן ראיה למש"כ התוס' ביבמות ק"ד ב' לענין אחר דתרי ר' ישמעאל בן אלישע היו, ובעל מעשה זו היה הזקן הכה"ג. וכ"כ המפרשים.}}[גיטין נ"ח א׳].

'''על אלה וגו'.'''  אספסינוס קיסר מלא ג׳ ספינות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון של רומי{{תוספת|קסט)|בבית המיוחד למש"ז.}}, עמדו והשליכו עצמן לים, יצתה בת קול וצווחה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים [מ"ר].

'''עיני עיני וגו'.'''  א"ר לוי, משל לרופא שחשש בעינו אחת, אמר, עיני תבכה על עיני{{תוספת|קע)|דכיון שעין אחת חולה אז כח כל הראיה כולה מצטמצם בהעין השניה ומפני זה נחלשת גם היא. ומה דנקט רופא לאו דוקא הוא, אלא מפני שהרופא יודע טבע הדבר מהסכנה הצפונה אל העין הבריאה הוא מצטער ביותר על זה מאשר איש פרטי.}}, כך ישראל נקראו עינו של הקב"ה, שנאמר (זכריה ט׳:א׳) כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל כביכול אמר הקב"ה עיני תבכה על עיני{{תוספת|קעא)|מפרש כי לה' עין אדם ועין כל שבטי ישראל כי עין הוא כנוי להשגחה כמו ביוסף שאמר ואשימה עיני עליו, והוי כמו דכתיב כי לה' השגחת אדם והשגחת כל שבטי ישראל, והכונה שהקב"ה ישים השגחתו עליהם להטיב להם. ואמנם לפי' זה לא יובן היטב עיקר הדרש והראיה דישראל נקראו עינו של הקב"ה, ולכן יש לפרש ע"פ מש"כ רש"י בס"פ וישלח ל"ב כ"ד דרגיל הכתוב להוסיף וי"ו יתירה [לעטור הלשון] כמו ואלה בני צבעון ואיה וענה, מגערתך וגו' נרדם ורכב וסוס (תהלים ע"ו ז') ועוד, וטעם הדבר משום דבאותיות אהו"י נוהג יתרון, ולפי"ז הוי הכא הפי' כי לה' עין אדם, מה שבאדם – עין הוי להקב"ה כל שבטי ישראל, והו' דוכל מיותר, ומבואר דישראל הוא עינו של הקב"ה, והמפרשים לא פירשו מאומה.}}[שם].

'''עיני עיני וגו׳.'''  אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו בעין, דכתיב (ישעיהו ג׳:ט״ז) כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים, ולקו בעין, דכתיב עיני עיני יורדה מים{{תוספת|קעב)|ואע"פ דגם בצואר חטאו כמבואר בפסוק ותלכנה נטויות גרון י"ל דאפ"ה לקו בעין משום דמקור החטא הוא העין, וכמ"ש בירושלמי ברכות פ"א ה"ה שהעין נקרא סרסור דעבירה. ומבואר במדרש כאן דכן עתידין להתנחם בעין כמ"ש (ישעיהו נ״ב:ח׳) כי עין בעין יראו בשוב ה' את שבות ציון.}}[מ"ר פסוק כ"ב].

'''כי רחק ממני מנחם.'''  מה שמו של משיח, יש אומרים מנחם שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי{{תוספת|קעג)|וי"ל דסמך עוד על התואר משיב נפשי ובמשיח כתיב והשיב לב אבות וגו'.}}[סנהדרין צ"ח ב'].

'''היו בני שוממים וגו׳.'''  היו בני שוממים כי גבר אויב – כההיא קליפה של דלועין דכל כמה שהיא מתרבה – הדלועין מקטנת{{תוספת|קעד)|הנמשל מבואר דכל כמה שנתרחב האויב נתקטנו ונתמעטו ישראל, ומכוון לפי"ז המשך הלשון היו בני שוממין, יען כי גבר אויב, ובמ"ר איתא עוד משל בזה.}}[מ"ר].