עריכת הדף "רלב"ג - ביאור המילות/שמות/כג" (פסקה)

== יט ==

'''ראשית''' בכורי אדמתך תחוייב להביא בבית יי' אלהיך על האופן שיתבאר בפרשת כי תבא ושם יתבאר שלא יחוייב להביא בכורי' אלא מארץ ישראל ומשבעת המינין המיוחדים בתורה לארץ ישראל שנאמר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש וזה הדבש הוא דבש תמרים ויתחייב להביא מנבחר מהם שנאמר ראשית ושם ראשית יאמר על הקודם במעלה אמר קדש ישראל ליי' ראשית תבואתו והנה יתבאר שאם לא היו הפירות והקרקע שגדלו בו שלו אינו מביא שנאמר בכורי אדמתך והנה הבעלים חייבי' באחריותם עד שיהיו הפירות בבית המקדש שנא' תביא בית יי' אלהיך ואולם זמן הבאת הבכורים הוא בחג השבועות כמו שהתבאר במה שקדם לא קודם זה ואמנם שא דיני הבכורים יתבארו בג"ה בפרשת והיה כי תבא:

'''לא תבשל גדי בחלב אמו.''' הוא הדין לשאר בהמות וחיות טהורות שיש להם חלב אם. ואולם העוף אין לו חלב אם ואין בבשולו בחלב אסור. וראוי שתדע כי אכילתו פסולה מן התורה ר"ל אכילת בשר בחלב וזה כי התורה מנעה בבישולו שהוא לתכלית האכילה וכל שכן שמנעה אכילתו ולזה תכלול האזהרות מהבשול שתי אזהרו' אזהרת הבשול והאזהרה מאכילה כמו שכללה האזהרה מלגלות ערות בת הבת שתי אזהרות והם ערות בת הבת וערות הבת. והנה יתבאר לך שהתורה מנעה אכילת בשר בחלב כי היא זכרה זאת האזהרה בפרשת ראה אנכי ואחר אזהרתה מאכילת הנבלה ושאר המאכלות האסורות להורות כי לא די שהזהירה מאכילת בשר בחלב אבל הזהירה גם כן מהבשול. וראוי שתדע שהמבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה אינו לוקה שנאמר בחלב אמו שהיא טהורה ואין צריך לומר אם בשל בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה שאינו לוקה וכל מה שאינו חייב על בשולו אינו לוקה על אכילתו מפני בשר בחלב כי אנחנו למדנו האכילה מהבשול. ואולם בשר עוף בחלב אסור לאכול מדברי חכמים ואינו חייב על הבשול אם לא בשל לפי הנהוג בחום האש ואולם אם בשל בחמי טבריא ובמה שידמה להם אינו לוקה כי אין דרך בישול בכך וכן אם בשלו בחלב זכר פטור שנאמר בחלב אמו וכן אם בשלו בחלב מתה כי אינה אם אחר שמתה וכן אם בשלו במי חלב כי אין מי חלב חלב והתורה אמרה בחלב אמו והנה את אזהרה נזכרת בתורה בשלשה מקומות בזה המקום ובפרשת כי תשא ובפרשת ראה אנכי וידמה שהיא נזכרה באלה המקומות להודיע הכונה בזאת המצוה מצד הענינים הנלוים לה ולפי שבזה המקום היתה התורה זוכרת המצוה אשר יכונו לעבודת השם יתע' ולהשיגו בפי כחנו כמו חגיגה והראייה וקרבן הפסח והבכורים הנה ידמה שתהיה הכוונה בזאת המצוה אחד משני דברים אם להתקרב לעבודתו יתעלה אם התרחק מלכת בחקות שאר הגוים הרחוקים שעבודתו כי אולי היה מנהג האומות הקדומות לבשל בשר בחלב בבית עבודה זרה בבואם לחוג חגיהם ומנעה אותנו התורה מזה ואם לא מצאנו זה כתוב ממנהגיהם כי רושם נימוסי האומות ההם כבר אבד לאורך הזמן ולמחלוקת התורה עליהם ולזאת הסבה אחשוב שבאה האזהרה הזאת בפרשת כי תשא כי שם יראה שכוון במצות הנזכרות בו להרחיק מעבודה זרה מפני מעש' העגל ואפשר שהיא העירה בזה המקום להתקרב לעבודתו יתע' וזה כי כמו שצוה השם ית' שלא נעשה מלאכה ביום השבת למען נתבונן בענין זאת המצוה ויתבאר לנו שהיא להעיד כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש כן צוה שלא נבשל גדי בחלב אמו להעיד שלא נקח מחכמת השם יתעלה הנראת בנמצאות השופעות ממנו שהוא כלי אל שנשיג אמתת מציאותו הקדמות כוזבות יביאנו לספור בהתחלה הראשונה כמו שעשו קצת הקודמים שבטלו התנועות וההויה מפני קצת הקדמות כוזבות והביאם זה להאמין שתהיינה כל הנמצאות על מה שהם עליו מזולת סבה פועלת. ולזה צוה השם יתע' שנביא ראשית בכורי האדמה בית יי' לישב בנפשותינו שהכל מאתו וצונו שלא נבשל גדי בחלב אמו לישב בנפשותינו שנשמר שלא נשתמש בהשחתת נפשותינו בשפע השופע לנו מהשם יתע' אשר יגדלנו ויקנה לנפשנו מציאותה כמו שיגדל החלב הגדי היונק אותו כי זה ידמה למי שיבשל הגדי וישחיתהו בחלב אמו אשר היה מכוון לזונו ולגדלו או צוה זה להעיד שנזהר שלא תביאנו רוב הטובה שנתן לנו השם יתע' לבעוט בו כאמרו וישמן ישורון ויבעט. וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל ולזה צוה גם כן שנביא ראשית בכורי האדמה לבית יי' לישב בנפשותינו שכל הטובות הבאות לנו הם מאתו ית' כי זה ירחיקנו מהבעיטה בו בסבת רבוי הטובות ואולם בפרשת ראה אנכי העיר אותנו מצד הנינים הנלוים לזאת האזהרה שם כי בזאת האזהרה תועלת לבריאו' הגוף ולזה המשיך האהרה בה שם אל האזהרה מאכילת הב"ח אשר הם בלתי נותי' לבריאו' גופנו כמו שנבא שם בג"ה ולא יקשה למצוא הסבה בזה למי שעיין בטבעיות ובחכמת הרפואה עיון מעט ובכלל הנה ערוב המזונות מתחלפים במהירות העכול וקשיו לא יאות כי המתעכל ראשונ' יפסיד האחר ואין הנה מקום ביאור אלו הדברים ולא יקשה בעיניך אין תהי' מצה אחת לתועלו' רבות כי אתה תראה מצות השבת שכרה בו התורה שתי תועלו'. ובכלל הנה התורה תדמה לטבע וכמו שיעשה הטבע הפעולה האחת לתועלות רבות כן הענין במה שתצוהו התורה.