עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיט" (פסקה)

== טז ==

טז) '''כיצד''' הרי שנתן לחמותו החשודה על האיסור. הנה הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/מעשר/יא#יב|פי"א מה' מעשר הי"ב]]}} פסק שאין חמותו חשודה להחליף. וכד' הירושלמי {{ממ|ספ"ג דדמאי}} דרבנן פליגי אמתני' דסתמא כר' יהודה. והלכה כחכמים. וכמ"ש הכ"מ שם. וכן הסכים המאירי בפ"ק דחולין {{ממ|[[מאירי/חולין/ו/א|ו.]]}}, שהואיל ועיקר החשד כשנתקלקל התבשיל, רוב נשים פקחות הן לענין זה וחזקה עליהן שאין תבשיל מקולקל יוצא מתחת ידן. ע"כ. גם מהר"י קורקוס {{ממ|ה' מעשר שם}} הסביר פסק הרמב"ם כד' הירוש'. ושכן נראה דעת הר"ש. וכ'. ויש חולקין על רבינו בזה ופוסקים דחמותו כפונדקית. ועל רבינו יש לסמוך. ע"כ. ובס' בית הלל סק"א כ' לתמוה על מרן המחבר שפסק דלא כהרמב"ם בזה. וגם לא הביאו אפי' בשם י"א. ע"ש. גם הפר"ת סק"ג כ' להסביר ד' רמב"ם שאינה מאכילה לחתנה ולבתה דבר איסור שיקפידו ע"ז. וסיים. שלא ראה הכרע למה שפסק מרן דלא כהרמב"ם. אשר ע"כ כל שיש צד קולא יש להכריע להקל. ע"כ. אולם הפר"ח בקו"א סי' זה יצא לישע ד' מרן. ודחה ד' הבית הלל הנ"ל. שמכיון דהכי הויא סתמא דמתני'. מה בכך שיש חולקין. אמרינן בכה"ג אם רבי לא שנאה ר"ח מנ"ל. וכן בגמ' דידן {{ממ|[[בבלי/חולין/ו/א|חולין ו.]]}} משמע דהלכתא היא. וכן פסק הרמב"ם עצמו בפי' המשנה. ולכן פסק מרן המחבר עיקר. ע"כ. ויסוד פסק מרן נשען ע"ד הרשב"א בתה"א {{ממ|דקי"ט ע"ב}} ובחי' לחולין {{ממ|[[רשב"א/חולין/ו/ב|ו:]]}}. וכ"כ הטור. וע' בשו"ת חת"ס ח"ו {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ו/יא|סי' יא]]}} שמקיים פסק הש"ע. והסביר ד' הרשב"א דס"ל דרבנן לא יחלקו על המציאות דרוצה בתקנת בתה. אלא דס"ל דגבי טבל הואיל ואפשר לה לעשר ולתקן לא תאכיל את בתה טבל. ומש"ה פסק כן הרמב"ם בהל' מעשר. אבל הרשב"א מיירי בשאר איסורים שאין להם תקנה ובזה כ"ע מודים שרוצה בתקנת בתה וחשודה להחליף. וכו'. ע"ש. וע"כ נראה דלמעשה נקטינן כפסק מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו. וכ"כ במסגרת השלחן. ומ"מ נראה שאם יש עוד איזה ספק בזה חזי לאצטרופי להקל וכעין מ"ש הפר"ת. וע' בעה"ש סק"ד. ובערוך השלחן ס"ק טז-יז.