עריכת הדף "הכתב והקבלה/בראשית/ל" (פסקה)

== לג ==

'''על שכרי לפניך. ''' לרש"ד המקרא חסר, וי"א כי מלת לפניך מוסבה על וענתה, וזה הפך הנגינה; ואין צורך לכ"ז, כי לדעתי על שכרי פי' סכום שכרי (בעטראג מיינעס לאהנעס), כמו ולא עלה המספר (דברי הימים א כ״ז:כ״ד), יעלה על המגן האחת (מ"א), וכן על צבאותם, שענינם סכום וכמות, ותי"ו של מלת תבא איננה לנכח כ"א לנסתרת, וטעמו כאשר תבא לפניך סכום וכמות שכרי. ויותר נ"ל לפרש מלת על ענין סבה, כמו על חרבך תחיה, שהחרב סבה אל החיות, לא על הלחם לבדו יחיה, שהלחם יהיה סבה אל החיים, כן על שכרי פירושו סבת שכרי (דיא פעראנלאססונג צו מיינעם לאָהנע) כלומר הסבה אשר ממנה יסובב שכרי, והודיע יעקב ללבן בפירוש שבהסירו כל העקודים והטלואים ישתדל הוא באחת מן הסבו' אשר על ידם יתילדו נקודים וטלואים, אם שאמר לו בפירוש להציג מקלות חשופי לבן, או אמר לו בסתם אעשה השתדליות בהשגתי עקודים וטלואים, וטעם כי תבוא על שכרי לפניך, הסבה אשר ממנה תתילד שכרי היא תבא לפניך, כאילו יאמר אתה בעיניך תראה את הסבה המסבבת את שכרי (דיא פעראנלאססונג מיינעס לאָהנעס זאלל אין דיינער געגענווארט געשעהען) ובזה תראה צדקתי, אף שהדבר מפורסם שהכח הדמיון פועל במעוברות מה שנרשם בדמיונה בחוזק, וגם מחקרי הטבע בדור זה מוכיחים בבירור כי כח הדמיון פועל על העובר בין שהוא בשעת ההריון בין קודם אליו, מ"מ החוש מעיד שאין מטבע חשופי המקלות להוליד כל פעם כפי מה שהתנה, בשנה זו עקודים, ובשנה אחרת כאשר החליף משכורתו להיות נקודים גרמו המקלות לנקודים, וכשהתנה עליו טלואים יולידו טלואים, כי אמנם הציגתו המקלות לא היה רק מעשה כל שהוא כהשלכת קמח בסיר באלישע וכנטיית מטה אהרן ודומיהם, והעיקר שתפלתו וצדקתו תועיל בדבר; ולכן כאשר שמע לבן תקות יעקב לקבל שכרו בדרך תחבולה שאיננה בדרכי הטבע, שמח בלבו והסכים לתנאי ואמר הן לו יהי כדבריך. עיין בר"ם כמה התיגע ליישב לשון המקרא לפירש"י וכמה השתדלו המפרשים ליישב איך התנהג יעקב בחיר האבות בדרך רמאות שאינו ראוי אף לפחו' אנשים ולאיש זר, ובחיר האבות יעשה כאלה לחמיו ואחי אמו, ואין למפרשים מנוס רק לומר שהתנה יעקב עם לבן בעשיית תחבולה, וכבר טען עליהם הרא"ש שאין זכר לזה במקרא, ולדברינו תנאי זה הזכיר לו בפירוש באמרו אליו תבוא על שכרי לפניך. ובמכדרשב"י (קס"א א') דהא יעקב לא עבד בגין דיטול מדילי' למגנא, אלא כלא בקושטא ושלימו דרעותא ולא עוד אלא דאיהו נטיל רשו מלבן, ובאמת לשון המקרא מוקשה לדעת המפרשים כי סיפא כל אשר איננו לא נוכל לחברו לרישא וענתה וגו' כי מי שאיננו גנב אין ליחס אליו בזה מעלת הצדקות. ולפירש"י צריכים להוסיף על לשון המקרא כמבואר בדברי הר"א מזרחי, ולדברינו דמלת על ענינו סבה מן וישטום עשו את יעקב על הברכה שטעמו סבת הברכה, וכן מורגל בדברי קדמונינו לומר עליו ית' עלת כל העלות, מטעם על שכרי דבר שיסובב ממנו שכרי המדובר דהיינו עקודים ונקודים, (דיא פעראנלאססונג מיינעס לאָהנעס) (ולהיות שמלת על לענין סבה עיקרה בשלמותה עלה בה"א, שפיר מוסב עליו מלת תבא בתי"ו נקבה נסתרת). לפי"ז אחר אמרו תחלה שהנולדים עקודים ונקודים יהיה שכרי, יחשב יעקב לפי שזה יהיה ע"י סגולה תחבולית שאינו מדרך הטבעי הכללי הנהוג, ואם יעשנה בסתר יראה כתחבולת מרמה, לכן אמר אליו, ביום מחר תענה בי צדקתי, כי לא אעלים ממך המעשה אשר אעשה שיסובב ממנו שכרי המדובר בינינו. ואמר אח"ז כל אשר איננו וגו', לחזק תנאו וכפלו בחיוב ושלילה, מה שיהיה בהם כפי המדובר יהיה שכרי, ואשר לא יהיה בהן כן יחשב כגנבה בידי. וקיים יעקב דבורו זה כמבואר לפנינו ויקח לו יעקב: