עריכת הדף "הגדה של פסח (מנחת כהנים)" (פסקה)

==טו==
(טו) '''והנה''' עיקר הטעם שמחלקין המצה לשנים קודם התחלת ההגדה נראה פשוט משום דתרווייהו נפק"ל מלחם עוני כדאמר ב[[בבלי/פסחים/קטו/ב|פסחים קט"ו ב']] לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה ועוד דריש שם מלחם עוני דמה דרכו של עני בפרוסה כו' ונראה דלכן תיקנו ג"כ שכל עניות דברים שעל המצה. דהיינו כל אמירת ההגדה וסיפור יציאת מצרים שעל המצה דנפקא לן מלחם עוני יהיה הכל על הפרוסה דוקא דנפק"ל נמי מלחם עוני כו' וכמ"ש ולכן סידרו לפרוס המצה לשנים קודם שמתחילין ההגדה. וכמ"ש בסדר ר"י טוב עלם ז"ל בפיוט לשבת הגדול ובהרא"ש ז"ל ועוד מהראשונים ז"ל בזה (אך בהרמב"ם ז"ל [[רמב"ם/חמץ ומצה/ח#ו|פ"ח מהל' מצה ה"ו]] נראה דעד ברכת המוציא אינו חולק המצות כלל רק קודם ברכת המוציא חולק אחת מהםן ע"ש. ובה"ה ז"ל [[מגיד משנה/חמץ ומצה/ח#ו|שם]] ובהר"ן ז"ל סוגיא דלחם עוני {{ממ|}} בשם רב האי גאון ז"ל אך מסיק שם דנהגו לפורסה קודם ההגדה ע"ש).

והנה מכבר אמרנו דיש סמך לזה גם במשנה דפורסין המצה קודם ההגדה למ"ש הגר"א ז"ל בביאוריו ב[[ביאור הגר"א/אורח חיים/תעג#יא|סי' תע"ג ס"ק י"א]] להביא ראיה לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאין צריך רק שתי מצות בתחילה ואח"כ לפרוס אחת מהן דאתי לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא (מלחם משנה דכתיב בשבת ויו"ט) ואוקמא אחדא ופלגא וכמ"ש הרי"ף ז"ל וכ' הגר"א ז"ל דכן משמע לישנא דמתני' בפסחים קי"ד הביאו לפניו מצה כו' עכ"ל ור"ל דרק מצה אחת שלימה מביאין לפניו והשניה היא פרוסה משום לחם עוני (וי"ל דלכן כתיב ג"כ בתורה בערב תאכל מצות חסר ו' ובבעה"ט ז"ל כתב דבא לרמז דו' ימים רשות ובאמת נראה דבקרא דשבעת ימים תאכל מצת דבפ' קדש דכתיב ג"כ שם חסר ו' שפיר י"ל שם כמ"ש הבעה"ט הנ"ל אך כאן י"ל דבא ללמד רק מצה אחת תהיה שלימה וכדאמר רב הונא ב[[בבלי/מנחות/עו/ב|מנחות ע"ו ב']] במנחת מאפה דצ"ל י' חלות ואפאה חלה אחת יצא מ"ט מצת כתיב ע"ש וי"ל עוד דחסר ו' לרמז דבו' שעות האחרונות אינו יוצא וכדרבא בפסחים ק"כ הנ"ל) וא"כ מוכח ג"כ מזה דקודם מזיגת כוס שני וקודם ההגדה כבר נחלקה המצה השניה לשנים דהביאו לפניו מצה הוא קודם מזיגת כוס שני במשנה שם ודלא כהרמב"ם ז"ל הנ"ל. אך נ"ל להוסיף עוד דלגירסת הרע"ב ז"ל שם במשנה זו דקתני מקמי הכי מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפר את הפת ואח"כ תנן הביאו לפניו מצה כו' ורש"י והרשב"ם והתוס' ז"ל פירשו דפרפרת הפת קאי אמרור שאחרי המצה ע"ש ודחוק מאוד. והר"ן בשם הרמב"ן ז"ל פי' דמצה איקרי פרפרת לפי שעשוי רקיקים ע"ש והגאון מוהרש"ש ז"ל בהגהותיו שם הוסיף די"ל דלכן קרי למצה פרפרת לפי שמצוה לבצוע בפרוסה והוא מלשון ויפרפרני כמ"ש התויו"ט עכ"ד אבל הרע"ב והתוספות יום טוב ז"ל נראה שפירשו דכל אכילת פת קרוי פרפר דבעת האכילה הוא שובר ומפרפר את הפת וזה שכתב הרע"ב ז"ל לפרפר את הפת דר"ל לאכילת מצה וקמ"ל דבין אכילת ירקות למרור צריך לאכול מצה קודם המרור ע"ש אולם למש"ל מד' הגר"א ז"ל דהביאו לפניו מצה א' שלימה לבד הנה נ"ל לפרש בפשוטו לפ"ז דמ"ש לפרפר את הפת (כגי' הרע"ב ז"ל הנ"ל) דר"ל שאז צריך לפרפר ולחלק מצה אחת לשנים כשהגיע אז הזמן להביא לפניו המצות לומר עליהם ההגדה אז כדתנן התם אח"כ מזגו לו כו' וכאן הבן שואל תחילת ההגדה המתחלת משאלת הבן כו' שאז צריך לחלק תחילה מצה א' מהן לשנים ואין מביאין לפניו רק מצה א' שלימה בלבד כדתנן אח"כ וטעם חילוק המצה אז משום דכל הסיפור דיציאת מצרים צריך להיות ג"כ על המצה הפרוסה וכמ"ש דתרתי הנך דרשי דנפק"ל מעוני שעונין עליו דברים וכדרך העני בפרוסה יש לקיימם כאחד לענות כל הדברים על הפרוסה דוקא וכמש"ל (וכדא' בפסחים ל"ו דדרשי דעוני ועני הוא ממקרא ומסורת ע"ש) וכל זה הוא על שצריכין לחלק המצה קודם ההגדה. אך על מה שמשיירין מחצה השנית רק לאכילת האפיקומן וכמ"ש הפוסקים ז"ל כ' הגר"א ז"ל בביאורו ב[[ביאור הגר"א/אורח חיים/תעג#לו|סי' תע"ג ס"ק ל"ו]] שהוא כדי ששתי האכילות שאוכל לשם מצוה יהיו בפרוסה עכ"ל. והנה כבר כתב דעיקר הטעם שאוכלין החציה השניה אחר כל אכילתו דוקא שהוא רק זכר לפסח שהיה נאכל על השובע דוקא. וכמ"ש הרא"ש ז"ל ובשו"ע [[שולחן ערוך/אורח חיים/תעז#|ר"ס תע"ז]] ע"ש. ומכל מ"ש בזה נראה לנו פי' נכון ואמת בנוסח הא לחמא שהוא בא לפרש הטעם על מה שהוצרך לחלק אז את המצה ולשוברה לשנים ומשייר החציה השניה לאוכלה בסוף סעודתו. והחצי הראשון בתחילת סעודתו דוקא. ולמה לא יוכל לצאת
ידי חובתו בכזית הראשון או בכזית האחרון בלבד ומה נשתנה ג"כ לחם מצה דליל פסח שאינה נילושה רק במים לבד ולא ביין ושמן כו' ונפק"ל ג"כ מהך קרא דלחם עוני כדאר"ע בפסחים ל"ו וכל זה נכלל במ"ש הא לחמא עניא כו' כלומר שהיא שבורה כדרך אכילת לחמו של העני בפרוסה וגם היא נילושה רק במים ולא בשמן וכו' דאיקרי מצה עשירה ועל זה אמר די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כלומר דגם כשאכלו מצות בליל פסח במצרים קודם שנגאלו ודאי לא היתה נילוש גם אז ביין ושמן רק במים להראות שיגאלו מהר משם מלוש בצק עד שלא תהיה שהות שתתחמץ העיסה אז עדיין ואין זה אות רק כשנילושה עם מים לבד דבאה לידי חימוץ רק שלא היה אז זמן להתחמץ עדנה אבל כשנילוש ביין ושמן שאינה באה כלל לעולם לידי חימוץ כדא' בפסחים ל"ה ובכ"ד דבמי פירות אינו מחמיץ העיסה כלל וא"כ גם כשאוכלה מצה דהיינו שממהר לאפות אותה מיד אחר הלישה אין בה אות על החיפזון כלל. ובהכי א"ש מ"ש בקרא דלחם עוני כי בחפזון כו' כלומר דלכן צ"ל לחם עוני דוקא לפי שבא לאות דבחפזון היה היציאה ממצרים ואין האות בזה רק בלחם עוני לבד ולא כשנילש בשמן דאינה באה לידי חימוץ כלל וכמ"ש. והנה פשוט דמפני טעם זה החמירו חכמים ביותר במצות אכילת מצה להזהר בה יותר שתיאכל לתיאבון ועל כן אסרו לאכול משעה עשירית בערב פסח שלא יבוא לאכול מצה אכילה גסה כדא' בפסחים ק"ז משום דבנילוש יין ושמן גם אם יהיה קצת שבע מקודם אינו קץ כ"כ באכילת לחם משובח גם כשהוא שבע דרווחא לבסומי שכיח כדא' ב[[בבלי/מגילה/ז/ב|מגילה ז' ב']] משא"כ בנילוש במים לבד דצריך ליזהר בה ביותר שלא לאכול מקודם פת אחר כלל. משום שלא יבוא לאכול אח"כ את הלחם עוני רק אכילה גסה ויהיה קץ באכילה ואינה אכילה כלל (וכן כתב הגאון הצל"ח ז" בפסחים [[צל"ח/פסחים/קח/א|דף ק"ח]] דר"ש הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא ומסקינן שם משום דאיסטניס הוה דאי טעים מידי בצפרא באורתא לא מהני ליה מיכלא והקשה הצל"ח שם דא"כ למה לא יתיב בתעניתא במעלי דיומא דחג הסוכות דהא בליל יום ראשון דסוכות מחוייב לאכול כזית דהא ילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות ותי' דהתם יכול ללוש הכזית ביין ושמן ודבש ורווחא לבסימא שכיח משא"כ במצה דבעינן לחם עוני דוקא בודאי לא יהיה לתאבון אם יאכל ביום) וכ"כ הרשב"ם ז"ל ב[[רשב"ם/פסחים/קז/ב#או|פסחים ק"ז ב']] דלהכי נקט התם דילמא אתי למיכל למצה דוקא אכילה גסה ולא לפסח. משום דלגבי לחם גם באכילה מועטת שאכל מקודם הוי אכילת הלחם שאח"כ כאכילה גסה ע"ש. ויש להוסיף עליו דבמצה גרע טפי לפי שנילושה במים לבד וכמ"ש. וא"כ פשוט דמה"ט ודאי מחויב לאכול מצה מיד בתחילת הסעודה קודם שאכל ושתה כלל. והכל משום הך גזירה דדילמא אתי למיכל מצה אכילה גסה וכמ"ש (רק הירקות שתיקנו חכמים לאכול בטיבול ראשון דבאמת על ידם מיגרר האכילה טפי. וכמ"ש הרשב"ם ז"ל [[רשב"ם/פסחים/קז/ב#בירקא|שם ק"ז ב']] ד"ה (מטביל) בירקא כו' וכן השני כוסות שתיקנו חכמים קודם הסעודה גרירי נמי לליבא טפי וכדא' ב[[בבלי/ברכות/לה/ב|ברכות ל"ה ב']] דחמרא טובא גריר ע"ש וטובא היינו שתי רביעיות וכמ"ש המרדכי ז"ל) ובהכי א"ש מ"ש בנוסח הא לחמא עניא כל דכפין כו' דנ"ל דאחר שהוא לחם עוני הנילוש רק במים ולכן מחויב לאכול הכזית מצה הראשון קודם כל סעודתו דוקא בשעה שהוא רעב עדיין דאל"כ יש לחוש שמא יבוא לאכול הכזית מצה הראשון ג"כ אכילה גסה וזהו טעם על הכזית ראשון שצריך לאכול קודם כל אכילתו דוקא משום שצריך לאוכלו כשהוא רעב עדיין וזהו כל דכפין ייתי ויכול הכזית ראשון. והכזית אחרון שצריך לאוכלו זכר לפסח כמ"ש צריך לאוכלו אחר כל סעודתו זכר לפסח הנאכל על השובע כמ"ש רק שלא יהיה שבע כ"כ שיהיה קץ באכילתו וכמש"ל שצריך שלא יהיה אכילה גסה וזהו כל דצריך יתי ויפסח והיינו במי שצריך עדיין לאכול שעדיין אינו שבע לגמרי יתי ויפסח והיינו שיאכל כזית מצה דאפיקומן שהוא זכר לפסח) אלא שלכאורה יש להעיר על מה שכתבנו דכזית מצה הראשון צריך לתאבון דווקא ואסור לאכול מקודם בלילה מהא דהקשו התוספת ב[[תוספות/פסחים/צט/ב#סמוך|פסחים צ"ט ב']] מהא דא' [[בבלי/פסחים/מ/א|שם מ' א']] בבציקות שנעשו בלא שימור לשם מצה דממלא כריסו מהם בתחילה ואוכל כזית מצה המשומר באחרונה ואע"ג דאינו אוכל הכזית מצה לתיאבון כלל. ודחקו בזה משום דבאותה הסעודה הוא נזהר יותר מלאכול כל שבעו כו'. ע"ש ולפ"ז היה נסתר מ"ש לעיל בזה וגם הרא"ש ז"ל הוקשה לו ברייתא דדובשנין כו' שהוא מצה עשירה בפסחים קי"ט דקתני נמי התם דממלא כרסו מהם והכזית מצה אוכל באחרונה ודחק הרא"ש ז"ל לאוקמא בזמן הבית דוקא וכהלל. ולכן צריך שיאכל המצה באחרונה דוקא בהדי פסח שנאכל על השובע (ועי' ברא"ש ז"ל סו"פ ערבי פסחים [[רא"ש/פסחים/י/לה|סי' ל"ה]] ובקרבן נתנאל שם [[קרבן נתנאל/פסחים/קכ|סי' ק"כ]] שהאריך מהך דבציקות הנ"ל בזה ע"ש) ואמנם נראה לנו לחדש בזה בעז"ה דבאמת נראה עיקר להלכה בעיקר מצות עשה דאכילת מצה בליל פסל, שמפורש בתורה במ"ע זו פרטים מיוחדים דבעינן שיהיה משומר מחימוץ לשם מ"ע דמצה דוקא כדנפק"ל בפסחים מ' מקרא דושמרתם את המצות כו'. וכן שיהיה לחם עוני הנילוש במים לבד (וכן שתהיה מצה הראויה לשבעת הימים ושאינה משתמרת לשום זבח ושתהיה ראויה לאכול אותה בכל מושבות וכדפקא לן הכל מקראי בפסחים ל"ח ע"ש) דאף אם נאמר דכל הדרשות הללו מקראי הנ"ל עיקר דרשות הם ולא אסמכתא בעלמא (ודלא כמ"ש במשבצות זהב [[פרי מגדים - משבצות זהב/תס#|סי' ת"ס]] בשם הב"ח והחק יעקב (וכ"כ הגאון בעל נודע ביהודה [[נודע ביהודה/תניינא/אורח חיים/עט|מה"ת סי' ע"ט]] לדעת הרמב"ם ז"ל [[רמב"ם/חמץ ומצה/ה#ט|פ"ה מהל' חמץ ומצה ה"ט]] ע"ש) דס"ל דמאי דבעינן שימור לשם מצה הוא רק מדרבנן וקרא דושמרתם כו' דמייתי בש"ס הנ"ל הוא רק אסמכתא בעלמא ע"ש. ובאמת בירושלמי פסחים [[ירושלמי/פסחים/ב/ד|פ"ב סוף ה"ד]] וב[[ירושלמי/פסחים/א/ב|סוף פ"א ה"ב]] נראה ג"כ שעיקר השימור במצה לשם הפסח הוא רק מדרבנן דהוה בעי למימר התם דלביתה הלל דמכשרי בסוכה ישנה שעשאה ל' יום קודם לחג ולא לשם חג ה"נ דמכשרי במצה בכה"ג ומשמע דאף לצאת בה ידי חובת מצות מצה קאמר הכי דומיא דסוכה ומסיק ר"י שם דבאמת במצה גם בית הלל מודו דכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברור שלא דקדק בה ומשמע דעיקר טעמא דבעינן במצה לכו"ע שיעשנה לשם פסח דוקא הוא רק מטעם כדי שיזהר ביותר לדקדק בה עי"ז ולשומרה מחימוץ כראוי (ולפ"ז פשוט דבכל מצה שאוכל בפסח צריך שיעשנה לשם פסח דוקא אם מלישה או גם מקצירה דאל"ה אמרינן דדבר ברור שלא דקדק בה וצ"ע) וא"כ אין זה רק מדרבנן (וע"ש בירושלמי דממעט מן ושמרתם כו' לרבוכה מפני שאינה צריכה שימור כו' ואכמ"ל) אולם הדבר ברור דכולהו הנך מילי דנפק"ל מהנך קראי דבעינן להו לעיכובא או רק למצוה בלבד במ"ע דמצה (דבירושלמי שם [[ירושלמי/פסחים/ב/ד|פ"ב ה"ד]] איכא מ"ד דהא דבעינן בכזית מצה שלא יהא בו משקין (כגון יין ושמן ודבש) שהוא רק למצוה ע"ש) שאינם רק למצוה בפני עצמו ואינם מתנאי המצוה כלל שהדבר פשוט דאם אין לו בליל פסח רק מצה שלשו אותה בפני ישראל ויודע בה שלא נתחמצה כלל רק שלא נילושה בפירוש לשם מצות מצה כלל דודאי הוא מחויב לאכול אותה בליל הפסח לקיים בה המ"ע דבערב תאכלו מצות עכ"פ ואף שלא קיים בה מצות ושמרתם כו' כלל מכל מקום שתי מצות בפני עצמן הן שמצוה לאכול מצה בליל פסח ומצוה לאכול מצה שמורה ג"כ ואם אין לו מצה שמורה אז עכ"פ ודאי הוא מחויב לאכול אז כל מצה שיהיה לו באפשרי להשיג אז אף שאינה שמורה כלל לקיים מ"ע דתאכלו מצות וכמ"ש (וכ"ש אם אין מצות שמורה רק מדרבנן ודלא כמו שהאריכו האחרונים ז"ל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תס|סי' ת"ס]] בזה) וכן אם אין לו רק מצה שנילוש בשמן דמחוייב עכ"פ לאכול מצה זו אז אף שאינו מקיים מ"ע דלחם עוני בזה וכמ"ש באשל אברהם [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/תעא#ה|סי' תע"א סק"ה]] דאף בנילוש בלי מים מ"מ י"ל דנהי דלא מקיים מ"ע דלחם עוני מ"מ מקיים עכ"פ מ"ע דאכילת מצה גם במצה הנילוש בשמן ע"ש (ועי' מ"ש בזה בספרי '''ראשית בכורים''' ד' ח' להביא ראיה לזה ממצה שאינה ראויה לשבעה דע"כ דאם אין לו מצה אחרת דודאי מחויב לאכול אותה עכ"פ כדמוכח מדברי הירושלמי שהובא בתוס' [[תוספות/קידושין/לח/א#אקרוב|קידושין ל"ח א']] ד"ה אקרוב ובהכי א"ש דלא תקשה על הפמ"ג הנ"ל ע"ש. ובאמת היה אפשר לומר דזו היא מחלוקת בירושלמי הנ"ל אם למצוה או לעיכוב ויש להאריך בזה ואכמ"ל) א"כ לפ"ז פשוט דלק"מ מהך דבציקות כו' ומהך ברייתא דהדובשנין כו' הנ"ל דלא חששו חכמים שלא יכל שום דבר קודם הכזית מצה של מצוה רק כשאוכל דבר הרשות לגמרי אבל כשאוכל מקודם מצה של מצוה באמת רק שחסר בה מצוה אחרת שיש במ"ע דמצה עוד בזה כגון שלא נעשית לשמה או שאינה לחם עוני לא גזרו חכמים בדבר זה כלל כיון דמ"מ גם באכילה זו מקיים מ"ע דמצה עכ"פ ומשום מצות לחם עוני לבד או שיקיים מצות מצה שמורה ג"כ לא גזרו שמא יאכל הכזית הזה לבד באכילה גסה כלל ועדיף טפי שיאכלנו לבסוף כדי שישאר בפיו טעם מצה שמורה ולחם עוני ג"כ הנוספים על מ"ע דמצה ג"כ וכמ"ש ומשא"כ כשאוכל מבעוד יום או שאוכל גם בלילה דבר הרשות לגמרי בסעודתו קודם שיאכל מצה כלל דודאי חשו חכמים בזה שלא יאכל מצה אכילה גסה אח"כ וכמ"ש וא"ש בעז"ה (והגם שידענו נגד ד' האחרונים ז"ל בזה אך מה שנ"ל מהש"ס דילן ומהירושלמי הנ"ל ג"כ כתבנו בעז"ה):