עריכת הדף "דבר אברהם/א/לט" (פסקה)

===יב===

[יב] '''אמנם''' קשה לי על שיטת הסוברים דמחייב עצמו הוי ככסף תחלת מתנייתא. דתנן בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/מא/א|דף מ"א]]}} מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב"ה בש"א תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם כי' אלא הפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב לו שטר על חצי דמיו, ומשמע דהרב משחררו בשטר והיא חוזר וכותב לו עבור זה שטר על דמיו וכ"כ התוס' חגיגה {{ממ|[[תוספות/חגיגה/ב/ב#כופין|דף ב' ע"ב]] ד"ה כופין}}, ואי נימא דמתחייב עצמו במנה הוי כסף לקנות בו למה לי שטר שיחרור ליפוק מתורת כסף ע"י האי שטר שכותב לו על דמיו כדתניא בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/ב|דף ל"ח ע"ב]]}} רבי אומר אומר אני אף הוא ניתן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו [ועיי' מ"ש להלן (אות ?)]. וליכא למימר דמתני' אתיא כר"ש משום ר"ע שאין הכסף גומר בעבד להפקיע גם קנין האיסור כדתנינן התם {{ממ|[[בבלי/גיטין/לט/ב|דף ל"ט ע"ב]]}}, שהרי עלה דמתני' אמרינן אלא מתני' דקתני מי שחציו עבד וחציה בן חורין בשלמא לרבה מוקים לה בכסף ודברי הכל אלא לרב יוסף לימא רבי היא ולא רבנן כו' אלמא דמתני אתיא נמי כרבי ודו"ק. ועיי' במהרש"א שם {{ממ|[[מהרש"א - חידושי הלכות/מב/א|דף מ"ב ע"א]]}} במ"ש על התוס' ד"ה בעבד. עוד קשה לי מקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כב/ב|דף כ"ב ע"ב]]}} עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ע"י עצמו דברי ר"מ, ואמרינן בנמ' דטעמא דר"מ משום דאין קנין לעבד בלא רבו ומשו"ה לא משכחת לה בכסף ע"י עצמי אלא ע"י אחרים דאפילו אי יהבי ליה אחרים כסף לעבד קדם רבו וקנה, ואי נימא דהתחייבות הוי ככסף הרי משכחת לה גם בכסף ע"י עצמו שיתחייב העבד נשלם לרבו דמי פדיונו ובזה לא שייך לומר מה שקנה עבד קנה רבו. עוד קשה ממו"ק {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/יח/ב|דף י"ח ע"ב]]}} ואלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין כו', ופירש"י קדושי נשים שכתב בשטר הרי את מקודשת לי דאשה נקנית בשטר וכ"כ שאר ראשונים {{הערה|*) הגה"ה. '''ותמיה''' לי בדברי רבנו חננאל שם שכתב קידושי נשים אוקימא פטרי פסיקתא כמה אתה נותן לבנך כו' והוא תמוה מאד דאמרינן התם בגמ' אמר שמואל מותר לארם אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר לימא מסייע ליה ואלו כותבין במועד קדושי נשים מאי לאו "י קדושין ממש לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כו' ת"ש דתנא דבי שמואל מארסין כו' ש"מ, וא"כ רק לפי ההו"א דבעינן למדחי דלא מסייע ליה מהא לשמואל אפקינן למתני' מפשוטה ואוקימנא לה בשטרי פסיקתא אבל לבתר דאמרינן דתנא דבי שמואל כו' וקיי"ל כוותיה דמארסין במועד בודאי דקדושי נשים דמתני' אתיא כפשוטה בשטרי קדושין ממש. ואולי י"ל דכוונתו לומר דשטרי פסיקתא נמי מותר לכתוב מדאוקימנא לפי ההו"א בשטרי פסיקתא ומכ"ש דשטרי קידושין ממש מותר לפי המסקנא דמותר לארם ואין איסור מצד דאין מערבין שמחה בשמחה. וצע"ג:}} והוא משום דהוי דבר האבד שמא יקדמנו אחר כמ"ש הר"ן והריטב"א {{עוגן|קלז:}}{{עוגן|קלז־ג}}וריב"ב בפי' לרי"ף ובפירש"י שעל הרי"ף וכ"ה דעת הראב"ד בהשגות (פ"ז מהלכות יו"ט הי"ב) וכ"כ הראב"ן והמ"מ כתב שכן פירש גם רש"י [ברש"י שלפנינו לא נמצא כן אלא ברש"י שעל הרי"ף]. וקשה אמאי מותר לכתוב והרי יכול הוא לקדשה שלא בעשיית מלאכה במועד ע"י כסף. ובע"כ צ"ל דמיירי בדלית ליה כסף, וכ"כ הריטב"א וז"ל מאי לאו שטרי קדושין ממש שאין לו כסף לקדש בו ורוצה לקדש בשטר עכ"ל, אבל זה שייך רק אם נימא דהתחייבות לא הוי ככסף משא"כ לשיטת הסוברים דהתחייבות הוי ככסף אכתי יקשה דאפי' בשאין לו כסף מ"מ הרי יכול הוא לומר בע"פ מתחייב אני לך דינר בקנין [עיי' שו"ע חו"מ סי' מ' וסי' ס' פ"ו ובאחרונים] ויקדשה בזה, וליכא תו חששא דשמא יקדמנו אחר גם בלאו עשיית מלאכה ולמה מותר לכתוב במועד. ואפילו לדעת הרמב"ם שם דכל הני דמתני' מותרין משום דצרכי רבים הן מ"מ נראה פשוט דאם אפשר לתקן צרכי הרבים בלא מלאכה שאסור לעשות מלאכה, ועוד שהמגדול עוז כתב דכוונת הרמב"ם נמי משום דבר האבד היא, ותו דהריטב"א והראב"ד דס"ל דהתחייבות הוי ככסף כמש"ל פירשוה נמי משום דבר האבד. וכ"ת דלכו"ע נמי קשה דליקדשה בביאה, ז"א שהרי רב מנגיד על דמקדש בביאה כדאיתא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/יב/ב| דף י"ב ע"ב]]}}, ועוד דאפשר לאוקמי בנדה. אבל לרבוותא דס"ל דהתחייבות מהניא בודאי קשה כנ"ל: