עריכת הדף "אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/ב/ויקרא" (פסקה)

==== החטא – אות להעדר שכל ====
;"נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה" (ויקרא ד א)
בספר החינוך (מצוה צה) אומר: ועוד יש התעוררות אחר ללב בקרבן הבהמות מצד הדמיון שגוף האדם והבהמה ידמו בכל ענייניהם, ולא יתחלקו רק שבזה ניתן השכל ולא בזה. ובהיות גוף האדם יוצא מגדר השכל בעת החטא, יש לו לדעת שנכנס בעת ההיא בגדר הבהמית. ועל כן נצטווה לקחת גוף בשר כגופו, להביאו אל המקום הנבחר לעילוי השכל ולשורפו שם ולהשכיח זכרו כליל. כדי לצייר בלבבו ציור חזק שכל עניינו של גוף בלי שכל אבד ובטל לגמרי.

לכאורה מתעוררת תמיהה, וכי כל ההבדל בין האדם לבהמה נמדד רק אם חטא או לא, שאם האדם לא חוטא הרי הוא 'בעל שכל' ואם הוא חוטא הרי הוא 'בהמה'. איך יתכן לבטל כל החכמות ולומר על כל חכמי הטבע שהם טפשים ובהמות בגלל שהם מחללי שבת ואוכלי טרפות?!

מכאן אנו רואים את ההבדל בין דעת האדם לדעת התורה. האדם חושב שלעשות מצוה הוא כעין חוק שציווה ה', והוא עושה את המצווה רק מפני שה' אמר לו לעשות כן. אך לא כן דעת התורה, וכמו שכתב הרמב"ם שהמצוות כולן הן עצות ליישר את האדם, ואם עושה מצוה הרי באמת תיקן עצמו והרי הוא 'אדם', ואם עשה עבירה לא רק עבר על ציווי ה' אלא פגם בנשמתו, והרי הוא 'בהמה'. (דגל המוסר)