עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כה" (פסקה)

== טו ==

'''במספר שני תבואות. ''' איתמר, קנין פירות, אמר ר"ל, לאו כקנין הגוף הוא, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך {{תוספת|צד|ובשעת היובל משתעי, כדכתיב במספר שנים אחר היובל, אלמא אין גוף הקרקע מכור אלא תבואות של כל שנה. ונ"מ בזה לדינא לענין המוכר שדהו לפירות שיאכל הלוקח פירות עד עשר שנים ותחזור הקרקע לבעליה, אם זה הלוקח כשמביא בכורים קורא פרשת בכורים או לא, יען שהמביא צריך לומר ראשית פרי האדמה אשר נתת לי, ואי הוי כקנין הגוף יכול לומר כזה ואם לאו מביא ואינו קורא [ואיירי בזמן שאין היובל נוהג, דהיינו משגלו שבט ראובן ושבט גד, כמבואר לעיל פ' י', דאילו בזמן שהיובל נוהג הוי כל סתם מכירה אך לפירות שהרי סופה לחזור ביובל].}}. (גיטין מ"ח ב').

'''במספר שני תבואות. ''' תניא, היתה שנת שדפון וירקון או שביעית אי שהיו שנים כשני אליהו {{תוספת|צה|שלא ירדו גשמים בעולם.}} אינה עולה לו מן המנין {{תוספת|צו|בסמוך אות ק"ג יתבאר הענין בכלל דאיירי בשתי שנים הראשונות שאסור למוכר לגאלם מיד הלוקח, יעוי"ש. ועל זה אמר שאם היו השתי שנים אלו או גם אחת מהן שנת שדפון או ירקון או שביעית אין עולות לו מן המנין משום דכתיב שני תבואות, והני לאו שני תבואות הן, וכמבואר באות הנזכר.}}, והני מילי דלא הוי תבואה כלל כשני אליהו, אבל היכי דאיכא תבואה סלקא ליה ולא אמרינן מכת מדינה היא, דאמר קרא, במספר שני תבואות, שנים שיש בהם תבואה בעולם {{תוספת|צז|ואמרי' מזל דידיה גרם מה שאין אצלו תבואה, ולכן מסלקינן ליה ומגרע המוכר מדמים מה שמגיע לשנה אחת כאלו היו בה פירות, ולא קשה לפי"ז משביעית דהא בחו"ל אין נוהג שביעית ושם איכא תבואה, וא"כ אמאי אין שנה שביעית עולה לו מן המנין, יען דשאני התם דכיון דגזירת המלך היא שלא לזרוע אותה השנה לא נקראת לישראל שנת תבואה. –

ודע שהרמב"ם בפי"א ה"י משמיטין כתב סתם אם היתה אחת משתי השנים שביעית או שדפון או ירקון אינה עולה לו מן המנין, עכ"ל, ולא חילק כמבואר בגמ' אם היה זה בכל העולם או לא, וגם השמיט הא דשני אליהו, וכפי הנראה העתיק רק המשנה דערכין כ"ט ב' וסוגיא זו השמיט מכל וכל, והיא פליאה גדולה. ואפשר לומר דס"ל כיון דבסוגיא העקרית מדין זה, דהיינו במס' ערכין ובתו"כ כאן נפקד חילוק זה לא סמכינן אסוגיא דב"מ שהיא בענין זה סוגיא שלא בדוכתה, אבל זה דוחק, וצע"ג.}}. (ב"מ ק"ו א').

'''במספר שני תבואות. ''' אמר רב פפא, מכר טרשין {{תוספת|צח|קרקע סלע שאינה ראויה לזריעה.}} נגאלין פחות משתי שנים, דאמר קרא במספר שני תבואות, והני לאו בני תבואות נינהו {{תוספת|צט|עיין מש"כ בסמוך אות ק"ג ומשם תתבאר דרשה זו.}}. (ערכין י"ד ב').

'''במספר שני תבואות. ''' אמר רב פפא, מכר אילנות אין נגאלין בפחות משתי שנים, דאמר קרא במספר שני תבואות, והני בני תבואות נינהו {{תוספת|ק|כמש"כ באות הקודם.}}. (שם שם).

'''במספר שני תבואות. ''' ת"ר, שנה האמורה בשדה אחוזה – מעת לעת, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך, פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים {{תוספת|קא|עיין מה שנכתוב בדרשה הבאה.}}. (שם י"ח ב').

'''במספר שני תבואות. ''' תניא, ר' אליעזר אומר, מניין שאם מכרה לו לפני ר"ה שדה מלאה פירות שלא יאמר לו הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך, ת"ל במספר שני תבואות, פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים {{תוספת|קב|באות הבא נבאר ענין הגאולה דכשגואל המוכר את השדה משלם להלוקח עבור ערך דמי הקניה לפי מספר השנים שעד היובל, יעיי"ש. ועל זה אמר כאן שלפעמים מחשב ללוקח רק עבור שתי שנים בעוד שהלוקח אכל תבואת שלש שנים, וכמו שמצייר בזה, ולמד זה מדכתיב במספר שני תבואות והיינו מספר שנה הנושא תבואה. אבל אם מכרה לו לפני ר"ה מלאה פירות וגאלה אחר שתי שנים הרי היא אצלו רק שתי שנים נושאות תבואה אע"פ שאוכל תבואת שלש שנים. והרמב"ם פי"א ה"ו משמיטין מסמיך על דין זה הפסוק על פי השנים ולא על פי התבואות, ופסוק זה כתיב גבי מקדיש שדה אחוזה (בחקתי כ"ז י"ח). וכפי הנראה למד שהוא הדין גם למוכר, אבל לא ידעתי למה השמיט הפסוק שמביא הגמ'.}}. (שם ל' א').

'''במספר שני תבואות וגו'. ''' המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים, שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך, ולא מבעי מוכר אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה, דבעינן שנים הקנה וליכא {{תוספת|קג|מ"ש המוכר בשעת היובל הכונה בזמן שיובל נוהג, אבל לא בשנת היובל עצמה, דאז בודאי המכר בטל, דהשתא מכורה כבר יוצאה עתה, זו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר, וכפי שיתבאר אי"ה בפ' בחקתי (כ"ז י"ח). ובאור הענין, כי ממצות התורה שארץ ישראל המתחלקת לשבטים לא תמכר לצמיתות וכדכתיב פ' כ"ג והארץ לא תמכר לצמיתות, וזה הוא מפני שרצון ה' שחלק כל שבט ושבט לא יעבור לשבט זולתו, ולכן אסור למכור לצמיתות, ואם מכר שניהם עוברים בל"ת, הקונה והמוכר, וגם אין מעשיהם מועילים אלא נחזרת ביובל מפני שאין בידם למכור ולקנות ע"מ שלא תחזור ביובל, יען כי בעיקר אין הארץ שלהם רק קודש לה' וכדכתיב (פ' כ"ג) כי לי הארץ. ומטעם רצון ה' בזה, בקושי הותר מכירת הארץ גם עד היובל, ולכן אמרו חז"ל שאסור לאדם למכור ביתו או שדה אחוזתו אא"כ העני וצריך למזונות, וכדכתיב (פ' כ"ה) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אבל לא למסחר וקנין ולקנות כלים וכדומה, וכפי שיתבאר בפסוק הנזכר [לבד מה שיש בזה משום דרך ארץ וצרכי האדם ואפי' בחו"ל].

ומפני שרצון ה' הוא שכל אחד יחזיק בביתו ובשדה אחוזתו, לכן נתנה התורה זכות להמוכר שיהיה יכול בכל זמן לקנות את הבית והשדה שמכר מהלוקח ולשלם לו ערך הדמים שקיבל ממנו לפי מספר השנים שעד היובל שאז בלא"ה יוחזר לו, וכגון שנשאר עד היובל י' שנים ומכר לו שדה במאה דינר ואכלה הלוקח ג' שנים ורצה המוכר לגאול נותן לו שבעים דינרים ומחזיר שדהו, וכן אם אכלה ו' שנים נותן לו ארבעים דינרים ומחזיר לו שדהו.

ואמנם שלא להורע גם כחו וטרחתו שנ הקונה שטרח לקנות, יש לו זכות בזה שקודם שתי שנים שהחזיק הוא את הבית והשדה ואכלה אין המוכר ורשאי לגאול אותם ממנו. וסמכו זה על זה הפסוק במספר שני תבואות ימכר לך, ומעוט רבים שנים, ובעינן שיהיה לפחות שתי שנים מעל"ע ביד הקונה, ומדכתיב תבואות דרשינן שאם היתה אחת משתי השנים שנת שדפון או ירקון או שנת שביעית אינה עולה מן המנין, וכן דרשינן מלשון שני תבואות שאם מכר טרשין [אדמה קשה שאינה ראויה לזריעה] מותר לו לגאול אפי' בפחות משתי שנים, כיון דהתורה הקפידה על שני תבואות וזו אינה ראויה לזריעה, וכל זה נתבאר בדרשות הקודמות, יעוי"ש. ואמר עוד בזה דגם הלוקח נצטוה על זה שתהא קנויה לו שתי שנים ואי מהדר ליה מקודם עובר בעשה שנים תקנה וכדמפרש.

ודע דעפ"י דרשה זו דקאי הצווי על הקונה יתבאר היטב המשך לשון פסוק זה והבא אחריו, אשר לכאורה האריכות שבהם וכפול הלשונות שני תבואות וטעם הדבר כי מספר תבואות הוא מוכר לך, כל אלה אינם מבוארים, ועפ"י דרשה זו יש לפרש, כי באו שני פסוקים אלו לפרש ענין הפסוק הקודם (י"ד) דאיירי בענין איסור אונאה, ומפרש כאן בציור כזה שיהיה שייך אזהרה על המוכר לבדו ועל הקונה לבדו ועל שניהם ביחד, וזהו שכתב במספר שנים אחר היובל תקנה, הרי זו אזהרה על הקונה שלא יונה את המוכר, וכדרשת חז"ל בזה דשנים תקנה הוא אזהרה על הקונה. ושוב כתב במספר שני תבואות ימכר לך, הרי זו אזהרה על המוכר שלא יונה את הלוקח, לפי רוב השנים וגו', הרי זו אזהרה על שניהם ביחד שיחשבו חשבון צדק לפי ערך השנים שלא. יגיע היזק לאחד מהם, והלשון כי מספר תבואות הוא מוכר לך בא לרמז שלא תאמר אין אונאה לקרקעות [כמבואר בפ' הקודם], קמ"ל כי מספר תבואות וגו' דדמי למטלטלין, וכן באמת ילפינן לעיל מלשון זה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ודו"ק.}}. (שם כ"ט ב').