עריכת הדף "
תורה תמימה/במדבר/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יח == '''והעמיד הכהן את האשה. ''' מכאן שאם היתה חגרת לא היתה שותה {{תוספת|צב|עיין מש"כ בפ' בחקתי בענין ערכין בפסוק והעמידו הכהן. ועיין לקמן פ' כ"ט דגם אם היה הוא חיגר אינו משקה אותה.}}. (שם כ"ז ב׳). '''והעמיד הכהן את האשה. ''' ולמעלה כתיב (פ׳ ט"ז) והעמידה, וכי יושבת היתה עתה, אלא מחמת עמידה הראשונה היה פורע את ראשה {{תוספת|צג|ר"ל דקשה ליה כיון דכבר כתיב והעמידה לפני ה' למה שוב כתב עוד הפעם כאן שיעמיד אח"כ וכי יושבת היתה בנתיים, ומשני דבא לאשמעינן דמה שפורע ראשה בהעמדה זו הוא מעין כונת העמידה הקודמת, דכמו דהעמידה דשם היתה כדי לבזותה ששם הסירו מעליה את עדיה וחליתה ובגדיה הנאים, כך היתה תכלית פריעת הראש ג"כ כדי לבזותה וכפי שיתבאר עוד, ומפרשי הירושלמי פרשו בענין אחר.}}. (ירושלמי סוטה פ"א ה"ה). '''לפני ה'. ''' והיכן הוא – בשער המזרח של פתח שער נקנור ששם משקין את הסוטות {{תוספת|צד|הוא הפתח שבו דרך כניסה ויציאה לכל באי העזרה, ולכן הוא המקום היותר גלוי ומפורסם. וי"ל בטעם קביעות מקום זה ע"פ מ"ש בסוגיא ט' א' שהיו עושין לה כמה דברים מדה כנגד מדה כמו שנהגה בזנותה, ואמרו היא עשתה בסתר המקום פרסמה בגלוי שנאמר (משלי כ"ו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל, ולכן גם זה היתה ממדה זו לפרסמה במקום גלוי ומפורסם. ובאמת צ"ע לכאורה למה לא הביאו בגמרא לסמך על ענין הפרסום מפרט זה שהיו מעמידין אותה במקום גלוי ופרסום, ואולי באמת זו היא כונת הגמרא בפי' הפ' תגלה רעתו בקהל בנוגע לענין סוטה, ולא פירשו מה הוא ענין הגילוי, וסמכו על דרשה זו שהיו מעמידין אותה במקום גלוי, ועיין במ"ר פרשה זו ריש פרשה ט' עוד רמז אחד בענין הפרסום והובא בחא"ג שם בשם ילקוט, ואין להאריך.}}. (סוטה ח' א׳). '''ופרע את ראש האשה. ''' ת"ר, ופרע את ראש האשה, אין לי אלא ראשה, גופה מניין, ת"ל האשה, א"כ מה ת"ל ופרע את ראש, מלמד שהכהן סותר את שערה {{תוספת|צה|נראה דמפרשי ופרע מלשון סתירה והירוס וניוול, וכמו כי פרעה אהרן לשמצה (פ' תשא), בפרוע פרעות בישראל (שוכטים ה'), ובאו להוציא מפי' ר' ישמעאל בדרשה הבאה דהפי' ופרע הוא מלשון גלוי, יעו"ש. וס"ל דסתירת השערות באשה נקרא הירוס וניוול, יען כי ההיפך מזה היינו קליעת השערות באשה נקרא בנין ויופי וכמ"ש בברכות ס"א א' מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם, ומבואר במ"ר בראשית שעשה כן כדי להביאה לאדה"ר כשהיא מקושטה, ועיקר הכונה שצריך לנוולה כאן מדה כנגד מדה מפני שהיא קשטה עצמה לעבירה, וכיון שכן ממילא מבואר דלא רק את שערה פורעין כי גם את גופה וכמ"ש בגמרא שמסירין מעליה בגדיה הנאים ומכסין אותה בבגדים מכוערים, ומה שתפס דוקא פריעת הראש הוא משום דעיקר חנה של אשה בשערותיה וכמו דקיימא לן שער באשה ערוה. וסמך זה על יתור לשון האשה דדי היה לכתוב ופרע את ראשה, וע"ע בדרשה הבאה.}}. (שם שם). '''ופרע את ראש האשה. ''' תניא, רבי ישמעאל אומר, ופרע את ראש האשה, לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (שמואל ב י״ג:י״ט) ותקח תמר אפר על ראשה {{תוספת|צו|באור דרשה זו, דר' ישמעאל אינו מפרש כחכמים בדרשה הקודמת דפי' ופרע הוא מלשון סתירה והירוס, כמש"כ שם, אלא שהוא מלשון גילוי, והוא מלשון חז"ל בתלמוד, כמו במו"ק כ"ד א' פריעת הראש בשבת באבל רשות, כלומר שרשאי לגלות שפמו וזקנו שהיו מכוסים בימי אבלו בחול, ובקדושין ע"ב א' שהיו פורעין עצמן וכו', פי' מגלין עצמן, ובחולין י"ט ב' שחיטה מפורעת, ושם נ' ב' היכא דפרעי טבחי, וזה הוא פירוש פריעת המילה, פי' גלוי העטרה, וה"נ כן, ולכן ס"ל דא"צ להרס ולסתור שערה אלא רק לגלותם מהכסוי אשר עליהן, וכונת תכלית גלוי זה להורות לה שיצאה מכלל הנשים הצנועות המכסות ראשיהן אלא אשה פרוצה היא, וממילא מבואר שמנהג בנות ישראל לכסות ראשיהן. וטעם הראיה מתמר שהביא כאן, הוא משום דמפרש אפר מלשון כובע הראש כמו ויתחפש באפר על עיניו, ויסר את האפר מעל עיניו (מ"א כ', ל"ח, מ"א), שפירושו כיסוי העינים, וזה הוא מפני כי הבתולות נוהגות לילך בגילוי הראש ומכיון שנאנסה כסתה ראשה, ובכ"ז הוא רק זכר לדבר, מפני שלפי פשטות המובן הוי פירוש הענין שנתנה אפר כירה על ראשה לאות צער ודאגה. וזכר לדבר יש להביא מפסוק זה דתמר לענין שחקרו האחרונים אם בתולה שנבעלה בזנות אסורה בגלוי הראש או לא [ע' באה"ע סי' כ"ח ס"ב ובפ"ת שם], והנה לפי המשך הראיה שמביא כאן מתמר שכסתה ראשה והיא הלא נבעלה לאמנון בזנות, א"כ הלא מבואר איסור גלוי הראש גם באופן כזה.}} [ספרי]. '''ונתן על כפיה. ''' ולמה על כפיה – כדי לייגעה {{תוספת|צז|אולי תודה ולא יצטרך למחוק שם הקודש על המים כמבואר בהמשך הפרשה, וכמה ענינים עושים לתכלית זה כמבואר בגמרא ובפרשה זו.}}. (סוטה י"ד א׳). '''ונתן על כפיה. ''' מכאן שאם היתה גידמת לא היתה שותה {{תוספת|צח|ורמב"ם פ"ב ה"ג מסוטה הוסיף עוד דאפילו גידמת בכף אחת אינה שותה, מדכתיב כפיה, אבל הירושלמי כפי הנראה חולק על כל דין זה, שכן כתב בפ"ג ה"א מסוטה לענין תנופת המנחה שבפסוק כ"ה, שאם היתה גידמת שני כהנים מניפין על ידיה, וס"ל דהא דכתיב ונתן על כפיה לא בעינן קרא כדכתיב, וע' בתוס' סוטה י"ט א', ובאמת קשה לי לשיטת הבבלי מאי שנא דין סוטה מדין נזיר לענין זה, שהרי גם בנזיר כתיב ונתן על כפי הנזיר, ומפורש דרשינן בנזיר מ"ו ב' זאת תורת הנזיר בין שיש לו כפים בין שאין לו, וגם כאן כתיב זאת תורת הקנאות, וצ"ע.}}. (שם כ"ז ב׳). '''וביד הכהן יהיו מי המרים. ''' מגיד הכתוב שאין המים נהפכין להיות מרים אלא ביד הכהן {{תוספת|צט|סמך על המבואר בדרשה הסמוכה שצריך שיתן דבר מר לתוך המים, על זה אמר כאן דכשהם ביד הכהן אז יתן בהם דבר מר, באופן שבשעת האמירה כבר יהיו מרים ולא שיתן קודם השתיה.}} [ספרי]. '''מי הפרים. ''' תניא, אמר אבות דשמואל, צריך שיתן מר לתוך המים, מאי טעמא, דאמר קרא מי המרים – שמרים כבר {{תוספת|ק|והוי לפי"ז פי' מי המרים – מי של דברים המרים, ובספרי יש עוד דרשה שנקראו מרים ע"ש סופן שממררין את הגוף, ויהיה לפי"ז פי' מי המרים כמו מים המרים, ובאה המלה סמוכה במקום נפרדת, ועיין בתוי"ט סוף מס' תמיד, וצ"ע, ואין כאן המקום להאריך בזה.}}. (סוטה כ׳ א׳). '''מי המרים המאררים. ''' תניא, יכול מראה מים ת"ל ארד {{תוספת|קא|ר"ל יכול מראה מים צלולים ת"ל ארד, שהוא שחור, דכן הוא באור מלה זו בלשון ערבי, ומפרש מלה המאררים בחילוף אות ד' ברי"ש, מפני שאותיות אלו מתחלפות בכ"מ, כמו דדנים – רדנים (בראשית י' ודה"א א'), ריפת ודיפת (שם ושם), חמדן וחמרן (בראשית ל"ו, ודה"א א'), דעואל – רעואל, דאה וראה (פ' שמיני וראה), וידא וירא (תהלים י"ח, ש"ב כ"ב), ובכריתות ז' ב' דריש עה"פ את ה' הוא מגדף, כאדם האומר לחבירו גרפת הקערה, ופירש"י דדריש בחילוף ד' ברי"ש, וה"נ כן, והמפרשים הגיהו כאן דצ"ל ארר ברי"ש, ואין כל פירוש לזה, וכמש"כ מבואר.}} אי ארד יכול שחור כדיו, ת"ל מי, הא כיצד, מראה מים ומראה ארד, שיערו חכמים חצי לוג מים מן הכיור {{תוספת|קב|שבו ניכר צלולית המים ושחרורית העפר, וזה הוא הטעם למ"ד במשנה סוטה ט"ו ב' שהיה נותן לכלי חצי לוג מים, וכתבו המפרשים ששיעור זה הוי הלמ"מ בלא טעם וסברא, ותמיהני שלא העירו שבירושלמי כאן מפורש טעם שיעור זה עפ"י משמעות הכתוב, וא"צ לומר שהוא סתם הלמ"מ.}} [ירושל׳ סוטה פ"ב ה"ב]. '''מי המרים המאררים. ''' א"ר תנחומא, מנין המאררים כנגד רמ"ח אברים שבה ונגד רמ"ח אברים שבו {{תוספת|קג|ר"ל בהבועל, וביחד הוו תצ"ו, כמנין המאררים, וכפי הנראה רמז להמבואר במשנה סוטה כ"ז ב' כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו, והיינו שאותן המאורעות שתקרינה לה תקרינה גם להבועל, וכפי שיתבאר להלן פ' כ"ד.}}. (שם פ"ה ה"א).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף