עריכת הדף "מעשי למלך/מעשה הקרבנות/ח" (פסקה)

== כא ==

'''כלי ''' 

''' חרס וכו' בכדי שורש קטן.'''  וכתב בלח"מ דהא"ט משום דבעינן שיהא כלי ע"כ שיעורו בשורש קטן דשם כלי עכ"פ עליו כ"ז שאין כמוציא זית והנה הקשו בתוספ' דלענין לטהר בכ"ח סגי בכונס משקה אבל לבטל מידי כלי בעינן כשיעור מוציא זית או משום דאי מיוחד לי' ראוי' לתשמיש אחר או משום כיין דהכשר שיש בו לרוטב ובשר יש לו שני שיעורים הללו אלא דהקשה אמאי נקט כשורש קטן ולא נקטו בכונס משקה כדאמרינן בעלמא עיי"ש אולם קשה לי דרבינו בפ"ו מהל' ברכות כתב כלים שנשתברו שבירה המטהרת אותן מידי טומאה אין נוטלין בהן לידים הרי כיון דמה"ת שבירה המטהרתו יצא מידי כלי ג"כ והוא מגמ' דחולין דק"ז כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין מהם לידים הרי דבכו"מ כבר יצא נמי מתורת כלי וכן בפ"ו מפרה כ' רבינו דכ"מ שניקב בכו"מ אין מקדשין בו והוא מגמ' דשבת דצ"ה הרי דיצא מתורת כלי ג"כ וא"כ לא מתקיים במקום קדוש תשבר לכן נר"ל דבאמת מהא"ט נקט בשורש קטן ללמדינו דבשו"ק נטהר הוא מטומאתו אבל עדיין כלי וצריך לשברו בפנים משום דכיון דמבשל בו הו' ככלי המשתמש בו דבר מאכל דשיעורו כמו"ז אלא דאפ"ה מתטהר נמי בשיעור שורש קטן אבל מידי כלי לא יצא ואמנם מכאן קשה לי אמש"כ בב"י סי' קנ"ט אהא דכ' רבינו נקב המטהרת אותם היינו כל חד כדיני' א"כ אמאי לא ה"נ המטהרתו סתם בשלמא לטו"ז שם דקאי אכלי גללים כיון דבכ"ח מוציא מידי כלי גם בכלי גללים אף דאין להם טומאה ול"ש המטהרתו עכ"פ כיון דבעלמא יצא מידי כלי אף בכלי גללים כן אף דבכלי גללים ל"ש המטהרתו ניחא דהכא דקאי רק אכלי חרס דכלי גללים הא אין מקבלין טומאה ע"כ מפרש שיעור שורש קטן אבל לב"י קשה.<br>'''  והנה '''  בשו"ת שמן רוקח הקשה לפמש"כ רבינו פ"ג מביה"מ דאין איסור דאורייתא להכניס כלי שאין אלא ראשון לטומאה ובכלי חרס ליכא שום אב הטומאה וא"כ קשה דכל"ח שנטמא למה נקבו כלל הא אף אם נקבו אכתי הוא טמא מדרבנן ואף בדלא נקבו אין בכ"ח רק ראשון לטומאה ואינו אסור להביא למקדש רק מדרבנן ומשום מצות שבירה יכנס במקדש בלא נקב ודוחק לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ואקמוה אדאורייתא וכמו גבי בגד דשייר כדי מעפורת וכ' בשו"ת הנ"ל ליישב דרבינו ס"ל דלא דחינן שום איסור דרבנן משום מצות כיבוס ושבירה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת והא דמתירין גבי בגד ושייר כדי מעפורת היינו משום דאי האיסור אלא משום גזירה דילמא לא יקרע רובו וזהו לא גזרינן במקדש ואין כאן גזירה כמו דלא גזרינן כמה שבות במקדש משא"כ להכניס ראשון למקדש התירו רבנן עיי"ש:

''' כלי ''' 

''' חרס שבשל בו חטאת וכו' וכן כלי מתכות וכו' נטמא כשיצא פותחו עד שיטהר וכו'.'''  והנה בשו"ת בית אפרים סי' נ"ג עמד להקשות הא כיון שבדעתו לתקן א"כ לא מהני כלל מה שפתחו כדי לטהרו וע"כ לפרש הא דמשני בגמ' דרציף לי' מרצף היינו שהופך כמש"כ תוס' ותי' דבשבת דף ט"ז איתא מעשה בשל ציון המלכה וכו' ושברתן ונתנתן לצורף לחיתוך וכו' והחזירו לטומאתם ישנה ופירש"י וחותך שמחבר כסף במקום שבר הרי מבואר דהשבירה מעיקרא לא הוי רק ע"ד לתקן ולא להניחו שבור מ"מ בעת קלקולן נטהר מטומאתו אלא דבכלי מתכות אמרו שחוזר לטומאתו ישנה משום גדר מי חטאת וכן מוכח מהא דאמר התם גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אלמא דאם הוא נוקבו בכדי טהרתו שפיר מהני הנקיבה לטהרו אעפ"י שדעתו לסותמו מיד והביא שם דברי הנובי"ת סי' קס"ד שכ' דאם סותם החבית שנקבו בברזא של עץ לא נתבטל החבית מתורת כלי אף בעת הסרת הברזא והוכיח כן מהא דאיתא באו"ח סי' קנ"ט בעת שנוטל ידיו דרך הברזא אפי' הכי תורת כלי עליו כיון ששוב יחזור הברזא לתוכו והוא חולק עליו דזה דבר תימא לומר דכלי שנעשה בו נקב המטהרתו יהי' דין כלי עליו בשביל שדעתו לתקן לו סתימה והא דנט"י שאני דהתם כיון דדרך תשמישו בכך להוציא ולקבל דרך הנקב ההוא מה שצריך לו להוציא מהכלי ודאי שלא נתבטל מתורת כלי מחמת זה שהרי נקב זה הוא משמש לו בדרך תשמיש הכלי וכן העלה בשו"ת ח"ס בכמה תשובות כדברי הביא"פ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}