עריכת הדף "מזרחי/שמות/טו" (פסקה)

== כה ==

'''שם שם לו במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין ''' אבל במכילתא אמרו חק זה שבת ומשפ' זה כבוד אב ואם דברי רבי יהושע רבי אלעזר המודעי אומר חק אלו עריות שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות ומשפש אלו דיני אונסין ודיני קנסות ודיני חבלות ותניא נמי בסנהדרין פרק ד' מיתות עשר מצוות נצטוו ישראל במר' שבע שקבלו עליהם בני נח הוסיפו עליהן דינין שבת וכבוד אב ואם דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט שב' וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלהיך ואמר רבי יהודה כאשר צוך במרה ופירש רש"י כאשר צוך ה' אלהיך כתיב בדברות אחרונות גבי שבת וכבוד אב ואם והיכן צוך במרה וליכא למימר דמשה אמר להו בערבות מואב כאשר צוך בסיני דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מדותיה ועל מצותיה אלא כמו שקבלה הוא היה חוזר ומגיד להם וכל מה שכתב בדברות אחרונות היה כתוב על הלוחות וכך שמע מסיני ואלו פרה לא נזכרה לא בברייתא דמכילתא ולא בברייתא דסנהדרין אבל מכבוד אב ואם שלא הזכיר הרב בפירושו זה אלא שבת ופרה ודינין איכא למימר דרש"י לא בא להזכיר כל מה שנאמר במרה אלא לפרש קרא דשם שם לו חק ומשפ' דמיירי במצות שנתנו במרה כגון שבת ודינין ולא חשש להזכיר גם כבוד אב ואם תדע שהרי בסוף פרשת אלה המשפטים בפסוק ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים פי' ז' מצות ושבת ודינים וכבוד אב ואם ופרה ולא השמיט שם כבוד אב ואם ולכן מה שטען הרמב"ן על דברי הרב בפרשת ואתחנן בפסוק כאשר צוך ה' אלהיך שגם מצות כבוד אב ואם היה במרה והרב לא הזכיר שם אלא שבת ופרה ודינין אינה טענה. וא"ת היכי דייק מקרא דכאשר צוך דגבי שבת דבמרה אפקוד דילמא בפרשת המן דדיני שבת כתובים שם כבר תרצו התוספות בשבת פרק רבי עקיבא דכיון דקרא דכאשר צוך דגבי כבוד אב ואם לא מצינן לפרושי אלא במרה דכתיב ביה חק ומשפט עכ"ל דכאשר צוך דגבי שבת נמי במרה קמיירי ולא בפרשת המן והכי מוכח נמי ממלתיה דרב יהודה דמפיק תרוייהו מכאשר צוך אך קשה מההיא דפרק כל כתבי שאמרו אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלט' בהן אומה ולשון שנאמר ויהי ביום הז' יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבא עמלק והלא אותה שבת שיצאו ללקוט לא היתה שבת ראשונה דכתיב ויסעו מאלים ויבאו ונו' בחמשה עשר יום לחדש השני ותניא בפ' רבי עקיבא אותו יום שבת היה ואחר אותה שבת ירד להם המן וכתיב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה וגו' ויניחו אותו עד בקר וגו' ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגו' ויהי ביום הז' יצאו מן העם ללקוט משמע ששבת שלישית שאחר מרה היתה וצ"ע אבל מה שאמרו במכילתא ואלה המשפטים אלו מוספין על העליונים מה העליונים מסיני אף התחתונים מסיני אלמא דינין בסיני נאמרו ולא במרה אינו אלא אליבא דרבי ישמעאל אבל רבי יהודה פליג עליה ואמר ואלה המשפטים במרה שנאמר שם שם לו חק ומשפט וכן מה שאמר בפרק הנזקין ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן ואחת מהן פרה אדומה אלמא לא במרה נאמרו. י"ל דאינו אלא אליבא דרבי לוי וכן ההיא דרשא דתבא פרה ותכפר על מעשה העגל דמשמע שלא נאמרה פרשת פרה עד שבת שניה אחר מעשה העגל לא אתיא אלא אליבא דרבי לוי ועד כאן לא קמיפלגי אלא באמירתה אבל בעשייתה לכ"ע לא היתה רק אחר שהוקם המשכן משום דקודם לכן אי אפשר לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד וליכא ופירוש שיתעסקו בהם דרש"י ז"ל אינו רוצה לומר שיתעסקו בעשייתן אלא שיתעסקו בלמודן לדעת הלכותיהן ולהרגילן בהם כדי שיתעסקו בהן בעת שיצטוו בעשייתן ולכן לא נאמר בהן וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל כשאר הפרשיות הנזכרות למעלה כמו שכתב הרמב"ן ז"ל: 

'''ושם נסהו לעם. ''' ובמכילתא נסהו המקים לישראל לא ישראל את המקום כמו שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים: 

'''וראה קשי ערפו שלא נמלכו ממשה בלשון יפה בקש עלינו שיהיה לנו מים כו'. ''' לא ידעתי מי הכריחו לרש"י לפרש ושם נסהו על התלוננות שאין עניין לו עם חק ומשפט שנתן להם ולא פירש אותו על המצות שנתן להם לנסותם אם יקבלום בשמחה אם לאו שאז יתיישב יותר מה שכתוב אחריו מיד והיה אם שמוע וגו':