עריכת הדף "העמק שאלה/קסו" (פסקה)

== טו ==

{{העמקש|טו}} '''יתיב ר"ג וקא קשיא ליה כו'.''' א"ל ר"ע ולטעמיך אל תטמאו בכל אלה בכולהו הוא דלא ליטמא באחרנייתא ליטמא. תיבת באחרנייתא אינו מובן. בחדא מינייהו מיבעי וגם לשון הני חד סרי אינו מדוקדק. וכ"ה באמת בגמרא וכשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט א"ל מי כתיב עושה כל אלה עושה אלה כתיב אפי' בחדא מינייהו דאלת"ה כתיב קרא אחרינא אל תטמאו בכל אלה התם נמי הנוגע בכל אלה הוא דמיטמא בחדא מינייהו לא אלא לאו בא' מכל אלה ה"נ באחת מכל אלה. וכיב"ז אי' בסנהדרין ד' פ"א על מקרא דיחזקאל. ומיהו גם נוס' זו קשה לפי תוכן הדרוש של ר' שמלאי שהנביאים פחתו לפי הדור וממעטים והולכים. ולפי דברי ר"ע דוד ג"כ העמיד על א' מי"א אלו. וא"כ החמירו הבאים אחריו דדוקא אחת משלש אלה וחבקוק אמר דדוקא אמנה. אבל בכת"י אי' הכי יתיב ר"ג וקשיא ליה אמר מאן דעבד הני חד סרי הוא דלא ימוט הא עביד טפי ימוט א"ל ר"ע ולטעמיך אל תטמאו בכל אלה בשרצים הוא דלא לטמאו הא בנבילה לטמא אלא אימא שרצים ולא מיבעי נבלות ה"נ חד סרי ולא מיבעי טפי. והנראה שכך היה לפני המסדר בדפוס אלא שהגיה הוא או אחר עפ"י הגמרא. אבל נוסחת הכת"י ברור. והכוונה דר"ג סבור דוקא הני י"א מועיל הזהירות בהם כאשר יבואר בסמוך שלא ימוט לעולם הא אם יקח מצות אחרות להזהר בהם ביותר לא. וא"ל ר"ע דה"ה מצות אחרות. וכש"כ הוא שהרי יש חמורות מאלה. ועוד דהני י"א המה מצות שכליות. כש"כ חוקיות שאין השכל גוזר עליהן ופשיטא דהזהיר בהן מובטח שלא ימוט. רק שיהיו מצוים כמו אלה וע"ע בסמוך: וראוי לבאר דלא בא לומר דדוד העמיד כל התורה על י"א ואין אדם צריך להזהר ביותר ח"ו. וכן אידך נביאי. והרי מלאכי הנביא האחרון הזהיר זכרו תורת משה עבדי וגו' חקים ומשפטים. הרי דכה"ת וכל החקים בכלל. אלא הכוונה עפ"י דתנן קידושין ספ"א כל העושה מצוה א' מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. ומפרש בירו' אר"י בר בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליו מימיו. מה אית לך אמ' מר עיקבא כגון כבוד או"א. פי' העושה מצוה אחת בזהירות יתירה שלא עבר עליה מימיו. ומפרש באיזה מצוה מיירי. כגון כבוד או"א. שמצוי לעבור עליה והוא נזהר בה. וה"ה שארי מצות כמותה לאפוקי מצוה שאינה באה ליד אלא במקרה ע"ז לא שייך לומר שנזהר בה ולא עבר מימיו וממילא לא זכה בו כל השנוי במשנתנו. וכבר כתבנו בשאי' י"ט אות ד' שראוי לכל אדם ליקח לו מצוה א' למנה להיות נזהר בה ביותר וכדתני' במכילתא פ' בשלח פ' ויושע רנ"א כל העושה מצוה א' באמנה כו' והיינו דאי' בשבת דקי"ח אבוך במאי זהיר טפי. ונראה דהיינו שאמרו חז"ל שם דס"ג כל העושה מצוה אחת כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנא' שומר מצוה לא ידע דבר רע. ועפ"י כל האמור מתבאר מה שאנו עומדים בו. דדוד העמיד הזהירות על י"א מצות והנביאים שאחריו פחתו לפי חולשת הדורות עד שבא חבקוק והעמידה על אחת אם נזהר באמונה הצריכה לזהירות תמיד יחיה לעולם. ול"ד באמונה ה"ה כל מצוה הרגיל בה. אלא משום דחבקוק ראה החורבן בימי נ"נ והי' אז עסק האמונה בה' מצוה שצריכה זהירות כמו כבוד או"א. משא"כ בשארי דורות אין מצות אמונה רגיל לינתק מלב ישראל ולא שייך זהיר בה כמש"כ. או י"ל דפי' באמונתו שעושה מצוה א' באמנה וכדתני' במכילתא הנ"ל. והביא התנא שם זה המקרא לראי'. ונמצא פי' חבקוק העמידה על אחת היינו איזה מצוה אחת באמונה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>