עריכת הדף "אבן האזל/אישות/ה" (פסקה)

== כז ==

'''האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה הרי זו מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק שמא תשוה תמרה אחת פרוטה במקום אחר. אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק.''' 

''' התקדשי ''' לי בתמרה זו, הכ"מ הקשה דבגמ' מוקי לה כר"ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד, והרמב"ם בפ"ז משבועות ובפ"ד מהל' נדרים משמע דפסק דלא כותי', וא"כ יש לתמוה היאך פסק כאן כותי', ובפ"ד מנדרים הל' י"א כתב ליישב דמדחזינן בקדושין דסתם לן תנא כר"ש ובשבועה"פ סתם לן תנא דלא כותי', אמרי' ראה רבי דבריו של ר' שמעון בקידושין ודברי ר' יהודה בשבועת הפקדון, אע"ג דבנדרים סתם לן כר"ש כיון דשבועות ונדרים בחדא שיאטא שייטי אית לן למיסמך טפי אסתמא דשבועת הפקדון, דאתיא כרבי. מלמיסמך אסתמא דנדרים דאתיא כיחידאה ע"ש, ולא ביאר כלל הכ"מ איזה ביאור יש לחלק מקדושין לדין שבועות ונדרים.

''' והלח"מ ''' בפ"ד מנדרים הקשה על מש"כ שם עוד הכ"מ, דהרמב"ם סובר כגי' התוס' דולא לך בוי"ו הוי כלל, והילכך הותר הראשון הותרו כולם, אבל לזה לזה בלא וי"ו פרטא הוי וצריך פתח לכל אחד ואחד, וכתב הלח"מ איני יודע איך אפשר לומר כן דהא רבינו ז"ל פסק בפ"ז מהלכות שבועות שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך כולהו בוי"ו דהוי פרטי וחייב על כאו"א, ומ"ד דבויו הוי כללי צריך שיאמר חטים שעורים כוסמים בלא וי"ו כמפורש בפ' שבועה"פ, ומוכח דתרווייהו פרטי הוי וכרבי דאמר ל"ש כזית כזית ול"ש כזית וכזית, ולכן כתב הלח"מ דהרמב"ם סובר כגי' הרא"ש דגורס בהא דנדרים דף כ"ז כגון שתלאן זה בזה דאמר פלוני ופלוני ופלוני וסובר דלגבי זה מהני וי"ו דהוי פרטי עם תלי' זה בזה ובלא וי"ו הוי פרטי בלא תלי' עכ"ד. וצריך לבאר דכיון דאמרי' דגם עם וי"ו הוי פרטי א"כ אמאי נימא דהוי תלי'.

''' ונראה ''' עפ"מ דפסק הרמב"ם בפ"ד דשבועות הל' ז' וכן האומר שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכלן חייב על כל אחת ואחת שלא אמר פת ופת ופת אלא לחלק ולחייב על כל אחת, ובהל' ח' כתב היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו ואמר לו בוא ושתה עמי יין וחלב ודבש ואמר שבועה שאיני שותה יין וחלב ודבש ושתה מהן חייב על כל אחת ואחת בפני עצמו, שהי' לו לומר שבועה שאיני שותה כלום או מה שאמרת ומשחזר ופרט גלה דעתו שחייב עצמו בשבועה על כל מין ומין בפני עצמו, ולפיכך אין מצטרפין זה עם זה ואינו חייב עד שיאכל כשיעור ממין אחד, הואיל והן חלוקין לחטאות הרי הן כחלב ודם שאינן מצטרפין לכזית כמו שנתבאר בהלכות מאכלות אסורות, ולכן י"ל דמה דאמר בנדרים דף כ"ז דכגון שתלאן היינו משום דמיירי בעומדים לפניו כמו דאמר במתני' שאיני נהנה לכולכם וא"כ מסתבר דמדלא אמר אלו מוכח שתלאן זה בזה, ומש"כ הרמב"ם בפ"ז דשבועות דבוי"ו נמי פרטא הוא היינו משום שהשיב תשובה וכמו דאמר ר"פ במסרב וכו' אבל באמת פסק הרמב"ם דבויו כללא הוי ובלא ויו פרטא הוי אלא דהיכי דיכל לומר אלו ואמר בויו ונוכל לפרש דויו הוא משום תלי' אמרי' שתלאן, ונמצא דעיקר דין דבויו הוי כללא אלא דהיכי דלא הי' צריך לפרוט כלל אמרי' דפרטא הוי כמו במסרב, והיכי דנוכל ליישב בזה דנימא דהוי תלי' אמרי' דהוי תלי' כדי שלא נצטרך לומר דהוי פרטי לגמרי ונמצא דלא פסק הרמב"ם כרבי דאמר ל"ש כזית כזית.

''' ומה ''' דפסק הרמב"ם גבי התקדשי כר"ש, נראה משום דאמר בשבועות דף ל"ח תן לי חיטין ושעורין אמר ר' יוחנן פרוטה מכולם מצטרפת ועי' בפירש"י ועיין בפי' הר"י מיגאש שם, דלפרש"י למ"ד אכללי לא מחייב אין פרוטה מצטרפת לחייבו ולהר"י מיגש שפיר מצטרפת דאמר' להכי כללן בתחלה עי"ש היטב וחזינן שהוא מחלוקת אם בכה"ג מצטרפת ונמצא דלפי הר"י מיגש מיושב דמה דאמר בגמ' בקדושין מאן תנא התקדשי היינו אליבא דמ"ד אכללי נמי מחייב ונמצא דלא שייך זה רק לר"ש דלא שייך בקדושין לומר שקדשה בכללא וגם בפרטא אבל למ"ד אכללי לא מחייב ומ"מ סבר ר"י דפרוטה מכולם מצטרפת שפיר דלא צריך כלל לאוקמי כר"ש, ואף דפסק הרמב"ם כרש"י היינו משום דמספ"ל גם בפרש"י אבל לקולא גבי קדושין חשש שפיר לשי' הר"י מיגש.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}