עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ט" (פסקה)

==יד==

י"ד) דבר שיש לו מתירין בספר שער הציון ציין בדין זה וז"ל דבר שיש לו מתירין בכורים פ"ב משנה ב' בר"מ ורש"מ ירושלמי בכורים פ"ב הלכה ב' ירושלמי חלה פ"ג הלכה ז' עי"ש בפני משה ירושלמי שביעית פ"ו ה"ג ירושלמי ערלה פ"ג הלכה ב' עירובין ל"ט: רש"י ד"ה פסק מ"ה: תוס' ד"ה איבעית אימא) פסחים כ"ז: תוס' (ד"ה הקדש) יומא מ"ז: תד"ה הדר עי"ש) ביצה ג': ז': תוס' (ד"ה א יו"ד תוס' ד"ה איכא) (וד"ה חד) ל"ח. תוס' (ד"ה ולבטל) ל"ט. יבמות פ"ב: נדרים נ"ב עיין שם בר"ן נ"ז: (ר"ן ד"ה בדבר) נ"ח. נ"ט. ירושלמי נדרים פ"ו הלכה ד'. בבא קמא ס"ט תוס' (ד"ה כל הנלקט) בבא מציעא נ"ג. עכו"ם ע"ג: תוס' (ד"ה טבל) זבחים ע"ד: מנחות כ"ב: תוס' (ד"ה ורבי יהודה) מעילה כ"א: תוד"ה פרוטה עכ"ד השער הציון וראיתי באיזה ספרים שקלא וטריא בכללים שנאמרו בדין דבר שיש לו מתירין ולא איסתייעא לי לעיין בדב"ק ואשא את שמותם למזכרת ואם אוכל לעיין אביא דב"ק איש על מקומו איה"ש ואלו הם א) עיין בספר היכלי שן תניינא לידידי הגאון אבד"ק קלעצק יצ"ו בסי' כ"א וכ"ב וכ"ג על מה שנסתפקו רבני האחרונים בדבר שיש בו שתי ספיקות איסור והאחד יש לו מתירין והשני אין לו מתירין מי נגרר אחר מי אם שיש לו מתירין נגרר אחר השאין לו מתירין או בהיפך:

:ב) בספר בנין עולם לידידי הגאון אבד"ק ויסאקי יצ"ו סי' ל"ב ל"ג ל"ד בדין חדש והוא חמץ ובנודר הנאה מככר בין הככרות ולא נודע איזהו:

:ג) בית אהרן הנדפס חדש ממש (על הלכות גיטין) בקונטריס שמחה ויום טוב שבסוף הספר כלל י"ז בכמה פרטי דינים ואם בדבר שצריך הוצאות יש בו חומרת יש לו מתירין עי"ש (בד"ה ודע) וערוך השלחן יו"ד סי' ס"ט אות ל"ו:

:ד) בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק יו"ד סי' קכ"ב מר קעסיק בדברי הרבנים מגן אברהם ומחצית השקל בסי' תרע"ז ס"ק י"ב בשמן של חנוכה שנתערב אם אפשר להוסיף עליו וכו' ועיין בספר תורת משה להגאון חתם סופר בדרשתו לחנוכה בפרשת וישב דף ל"ה סוף ע"א והלאה:

:ה) בשו"ת פאת השדה להרב מוהר"ר ברוך עקפעלד (נדפס בלבוב תרמ"ב) בסי' מ' נשאל לפי טעמו של הר"ן בחומרת יש לו מתירין שהוא משום לתא דמין במינו דכיון דעתיד להיות היתר חשבי ליה רבנן מין במינו ומשום הכי לא בטיל אם כן לפי מה שכתבו התוספות בחולין דף צ"ט ד"ה שאני דרק בדאורייתא סובר ר' יהודה מין במינו לא בטיל אם כן היה לנו לומר דבדרבנן דבר שיש לו מתירין בטל ועוד לפי מה שכתבו הראשונים דטעמא דריחא מילתא משום דהוי מין במינו במשהו והא ריחא לא הוי אלא מדרבנן כמו שהעלה הפלתי בסי' ק"ח סק"ז והרי בדרבנן מין במינו בטל והרב המחבר כתב דהיה לו להקשות עוד מדמוקי רב אשי בביצה דף ד' ע"א הא דקתני ביצה שנולדה ביום טוב וכו' וספיקה אסור דהיינו ספק יום טוב ספק חול ומשום דהוי ספק בדבר שיש לו מתירין דספיקו לחומרא כי היכי דבנתערבה באלף לא בטיל והא בדרבנן מודה ר' יהודה דמין במינו בטיל ואם כן ליתא לחומרא דיש לו מתירין כלל ולזה תירץ שגם הר"ן מודה לטעמו של רש"י דמאי דמחמרינן בספיקא דדבר שיש לו מתירין הוא משום עד שתאכלנה באיסור וכו' וכמו שכתבו האחרונים וכו' ועל קושית הרב השואל כתב לבאר דברי התוספות בחולין דף צ"ט הנז"ל שאינו כמו שהבינו האחרונים מדבריהם דכל בדרבנן מודה ר' יהודה דמין במינו בטל אלו תורף דב"ק ויש לי לשאת ולתת בדבריו ולקצר אני צריך:

:וי"ו) בספר מאה שערים לגאון בדורנו יצ"ו בשער ל"ו דף ב"ן ע"ג (בד"ה והנה) כתב דמאי דאמרינן בריש ביצה גבי עצים שנשרו מן הדקל דהיכא דמיקלא קלי איסורא ליכא חומרת יש לו מתירין היינו דוקא בדבר שאינו אסור בהנאה אבל בדבר שאסור בהנאה אף דקלי איסורא יש בו חומרת יש לו מתירין והכריח דבריו ויישב בזה קושית האחרונים בעצי הקדש שאפה בהם את הפת דאסור דהוא משום דהקדש אסור בהנאה וכו' עי"ש דב"ק: