עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/יג" (פסקה)

==יד==

{{ממ|יד}} והרב המחבר כתב לו דיפה הורה לסמוך בדיעבד אקנין כסף להתיר למכרו לעכומ"ז ומה גם שבתודת השלמים מיקל כשביטל והיה סבור כל ימי הפסח שמכר החמץ דהוי אונם מפורסם והטיב אשר דיבר דהוי ספקא דרבנן אף די"ל דהוי ספק דרבנן על ידי גלגול דאזלינן לחומרא עם כל זה י"ל דגוף איסור חמץ אחר הפסח הוא רק קנס שעבר על בל יראה אבל בספק אף דהוי דאורייתא לא אמרינן קנסא קניס כי בספק איסור דאורייתא דפסקינן לחומרא נשאר באיסורו לעולם אף אם יצמח מזה איסור דרבנן אבל בחמץ שאחר הפסח ממילא מותר מן התורה ורק משום קנסא אין לך בו אלא חידושו בתוך הפסח ספק לחומרא אבל אחר הפסח ספק לקולא ובלאו הכי שדיתי נרגא בסברת המק"ח דכשלא הקנה החדר הוי כאחריות אלם דנראה דלא דמו דהנה מדאורייתא מהני ביטול דכיון דאסור להשהות החמץ אמרינן דביטל בלב שלם וחז"ל הוסיפו שימכור לעכומ"ז אף בלי מעות כי דעתו למכור לעכומ"ז בלב שלם אף אם לא ישלם כי אינו רוצה בהחמץ ואם העכומ"ז יבזבז החמץ בתוך הפסח לא ימס לבבו וממילא אינו רוצה בקיומו כי המכירה לדידן עדיף מהפקר לדין דאורייתא כי מתיאש מהחמץ בפסח ואם אחר הפסח ישלם לו מה טוב ובאם לא לא גרע מהביטול שביטל בעצמו אבל בקבל אחריות עכומ"ז שלא נכנס בהביטול אז ממילא עובר משום אחריות כי לא גילה דעתו בהביטול וי"ל ועל כל פנים אין להוסיף לאסור בהנאה עכ"ד ומתוך דבריו מתבאר דהמעשה לא נודע עד אחר הפסח {{ממ|מהביאו לנדונו מהתודת השלמים}} ואם כן אין חשש בכי האי גוונא משום ספק דרבנן על ידי גלגול כמ"ש הבית שלמה סי' ס"ב הנ"ל שכן הסכימו האחרונים ועיין לקמן בסי' זה אות ל' ד"ה והנה: