עריכת הדף "ערך/ברכת המצוות" (פסקה)

==אם המשלח יכול לא לעשות כלל, ולברך==
והסתפק הגרצ"פ האם המשלח יכול לברך כשהשליח עושה את כל המצוה לבדו. כי הרי אין חיוב הברכה עליו, למש"כ לעיל שהברכה נתקנה על העושה את המצוה ולא על המחוייב במצוה, וגם אם רוצה לברך כדי להוציא בברכה את השליח, יש לעיין כי הרי השליח לא חייב לברך (כי הוא לא חייב כלל במצוה), ואם כן אולי לא שייך לברך להוציאו במה שלא חייב (ורק יש לו רשות לברך כי הוא עושה את כל המצוה).
ומביא שנחלקו בזה האחרונים בעניין בדיקת חמץ: בספר ערך השלחן (סי' תל"ב סק"ד) למד מדברי הים של שלמה (חולין סי' ד') דאם בעה"ב לא בודק כלל, בעה"ב אינו יכול לברך. והיש"ש מיירי באילם ששוחט, שהרא"ש כתב שמדבר ואינו שומע לא ישחוט לכתחילה כי לא יוכל לברך, אך אילם יכול לכתחילה לשחוט כי יכול לשמוע הברכה ממישהו אחר. וכתב היש"ש שזה רק במי שלא יכול לברך בעצמו, אך אם יכול, אינו יכול לשמוע הברכה ממישהו אחר. והגרצ"פ כתב שאין דומה לנד"ד (כי בבדיקת חמץ המברך הוא המשלח של העושה). אולם בפרי חדש כתב (שם) שרשאי בעה"ב לברך אע"פ שאינו בודק בעצמו אלא ע"י שלוחו.

ובשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' ק"י) כתב הגרש"ק דמה שנהגו שאחר ידליק הנרות והיא תברך, זהו מנהג בורות, שכל מצוה הנעשית ע"י שליח, ראוי לברך השליח.

ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' ק"נ ד"ה וכשאני) כתב שמסברא היה אומר שאם השליח ליד המשלח, יותר ראוי שהמשלח יברך אף אם השליח עושה הכל, והשליח יעשה אח"כ מדין שלוחו של אדם כמותו, אך מביא שבתרומת הדשן (סי' ק"מ) שהב"י (או"ח תקפ"ה) הביאו, משמע שתמיד השליח מברך אם הוא עושה הכל. ועיי"ש בסו"ד מש"כ לחלק בין ברכת המצוות שהשליח מברך, לבין ברכת שהחיינו שבה אין ערבות עיי"ש.

ובספר ערך השלחן (תקפ"ה סק"ג) כתב שאי אפשר שהמשלח יברך והשליח יעשה המצוה מטעם אחר, והוא משום שברכה שמברכים אותה לפני העשייה, אי אפשר שאחד יברך והשני יעשה את המצוה, כי שמא השני בסוף לא יקיים, ונמצאת ברכתו לבטלה. (דומיא דמש"כ הרשב"א (שו"ת ח"א סי' י"ח) שלכן לא מברכים על צדקה וכל המצות שקיומם תלוי במישהו אחר).
ועיין ערך 'מילה', ו'ברכת התורה'.