עריכת הדף "משך חכמה/במדבר/טז" (פסקה)

== לג ==

'''פרק ''' אין בין המודר. דרש רבא כו' רבש"ע אם את עושה דין לבן עמרם כו' אמר להם בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם כו' ובכל יום ויום יורה בהם חצים כו'. הכוונה דאדם העושה טובה לחבירו צריך להחזיק לו טובה ולהללו, כמאמרם אורח טוב מהו אומר כו', ותקנו ברכה לבעל הבית, ואלישע יוכיח, והשמש והירח משכלים [לשיטת רמב"ם] אסור להללם ולהחזיק להם טובה, והתירוץ פשוט, כי האדם בחירי, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, א"כ הוא מרצונו בחר לעשות טובה לזה ולכן צריך להחזיק לו טובה, אבל השמש והירח המה מוכרחים ועושים פעולתם הכרחיות, כפעולת הצומח שזן הבע"ח בלא רצונם רק ברצון האלקי השופע בהם תמיד, לכן נאות לברך ליוצר המאורות, ולא להמאורות, אבל מי מוכיח שהם מוכרחים, הוא התדירות כי יום ליום יביע אומר בלא שינוי כלל, והבחירי הוא נשתנה לרצונו כך וכך, לכן הבורא שנה כ"פ הטבע, להעיר הבריות שיש מנהיג לבירה זו, ואם לא רצו להאיר בעת מחלוקת קרח, אז היה השינוי פ"פ למינים לרדות, כי המה המנהיגים עפ"י עצמם, והשם מסר להם ההנהגה כרצונם כטעות דור אנוש, והמה מאירים בבחירותם, לכן מיושב תשובת השם בכבודי לא מחיתם בכבוד בו"ד מחיתם, הלא זה יחזיק הטעות ויהיה חלול כבודי, וזה שאמר ובכל יום ויום מורה בהם חצים, היינו, להורות כי בכל יום יש הכרח חדש, ורצון השי"ת שופע בכל יום, כאמור לעושה אורים גדולים תמיד בכל יום מחדש מע"ב. ודו"ק.

'''חולין ''' פ"ק גבי עובדא דגינאי חלוק מימך. נראה דכבר כתב רמב"ן, דכל הפלאים שנתהוו בלא נבואה הקודמת לא נזכרו בפרשה, כמו נס דיוכבד, שיתכן ליחס זה אל מפעל זר מזרות הטבע. והנה בטעם שמשה היה השי"ת מדבר עמו פא"פ ולא אבד אנושיותו כשאר הנביאים יתכן עוד, דהיה מפני שאם היה הנביא אומר על העתיד ויקויים, אז היו ההמון מפליגים אותו ומיחסים אותו לאלקי, והיו בגדר עובדי האדם, יהיה הקלקול גדול מהתיקון, לכן היה בעת בוא אליו הרוח כמשתגע נופל ערום (כשמואל י"ט), שידעו שאנוש הוא חלוש ההרכבה, רק רוח אלקים צלחה עליו, אמנם משה, הלא כל ישראל עמדו במעמד הר סיני וראו כבוד השי"ת פב"פ דיבר עמהם, לכן כל זמן שדורו היה חי לא היו עתידים להטעות במשה, ולחשבו לאלקי, כי המה ידעו סוד הנבואה ואיכותה הנוכחית בראות כבוד ד' ואת גדלו, אמנם לאחר מות הדור הזה לא היה יכול משה לחיות, כי חשש השי"ת שמא יטעו בו ויחשבוהו לאלקי, וזה דרוש עמוק, וכיון שכן זה שא"ל גינאי אתה ספק עושה רצון קונך, ושמא לא יעלה בידך לפדות השבויים, או מהעדר היכולת, או מהבחירה החפשית ויחשבוהו לענין אלקי, שגזר על נהר שיבש בלא תועלת פדיון שבויים, ויהא הקלקול גדול, וא"ל אם אתה חולק מוטב וא"ל אני גוזר עליך שלא יעברו בך מים לעולם וא"כ לא יחשבו זה העולם לפלא רק לענין טבעי, כי יאמרו שזה מקרה זר בטבע, כיון שנתיבש שלא לצורך ולא יטעו בי להקדישני לענין אלקי. ודו"ק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}