עריכת הדף "מעשה רקח/יום טוב/א" (פסקה)

== יד ==

'''בהמה שחציה וכו'.''' שם וכתב הרב המגיד ז"ל ד"ה בני החיל וכו'. לקיים הגירסא דופליגא וכו' גם לדעת רבינו דה"ק דכיון שאין עושים מלאכה בשביל בהמה ביו"ט אין מטלטלין בעבורה בשבת אלא על ידי פת דלא כר' יהושע בן לוי שהוא התיר טלטול לצורך כותי בשבת אע"פ שמלאכה אסורה מחמתו ביו"ט וכו' ע"כ. והקשה הרב לח"מ ז"ל דמנא ליה לגמרא דופליגא דאם התיר ריב"ל לטלטל לצורך גוים אע"פ שאסור לעשות מלאכה ביו"ט בעבורו היינו משום דמאי דמטלטל חזי למאכל אדם אבל הני גרעיני לא חזו למאכל אדם כלל ואם כן לטלטלם בעבור בהמה אסור כיון שאסור לעשות מלאכה בעבורה ביום טוב ע"כ. וחפש לתרץ בעד הרה"מ והצריכו עיון וכן הקשה רש"ל וכ"כ הרב מג"א ז"ל עיין עליו שלא תירצו להרה"מ כלל אלא דחו דבריו בשתי ידים ועוד בה דגם לר' יוסי הגלילי שרי בשבת הני סופלי אגב רפתא הרי דמאי דחזי לאדם דהיינו הפת לעולם אינו מוקצה והוא הדין שאר אוכלין.

'''ולדידי ''' אני הצעיר אמינא תורה היא ונראה לענ"ד לתרץ בעד קושיא זו כי אף שנראית לכאורה תמוהה מכל מקום נראה אחר העיון דלא קשה מידי וזה דלעיל מייתי בגמרא עובדא דשמעון התימני וכו' בולשת באה לעירנו וכו' ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום אמר ליה תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים אמאי הא חזי למיכל מינה ומתרץ אמר רב יוסף עגל טרפה הואי וכו' ע"כ. מוכח מינה דמאי דקאמר להו יצא שכרכם בהפסדכם אינו אלא בשביל שבשלו ביו"ט לצורך גוים אמנם משום דהוה טרפה אין כאן בית מיחוש להאכילם ביו"ט לגוי וזה הוא דבר פשוט דשרי דהא לא הוזהרו על זה וא"כ כי מייתי תלמודא בתר הכי דהך דר"י פליגא אהך דריב"ל דקתני דמזמנין לגוי בשבת הכוונה מבוארת דמקאמר סתם משמע ודאי דשרי להאכילו כל נבלה וטרפה אף דלא חזי ליה מטעמא דחזי לכלבים ופליגא ודאי ארב יוסף דאסר לטלטולי הני גרעיני תמרה אף דחזו לבהמה וכו' ואין לומר דמדקאמר דאין מזמנין אותו ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו משמע דממה שהוא אוכל הוא מאכילו זה אינו דהכוונה דאף אם תמצא לומר דלא יבשל נבלה מכל מקום יש לחוש במאכל כשר דחזי התירא לנפשיה לומר יכול אני לאכול ממנו וכו' ובזה עלו דברי הרה"מ ז"ל דפשיטא שאם רבינו היה גורס ופליגא וכו' אין לו פירוש אחר ודו"ק שנראה נכון. ויש נוסח אחר כת"י במ"ש רבינו מותר לאפותו להם ביו"ט מחקו שם תיבת להם ונראה שהיא גירסא נכונה.

'''עיסת הכלבים וכו'.''' שם. וטעם ההיתר משום הואיל ויכול לפייסן בנבלה וכמ"ש לקמן ועיין להרב לח"מ ז"ל.