עריכת הדף "דבר אברהם/א/לט" (פסקה)

===יא===

[יא] '''והשתא''' הכי לפי מה שאנו נוהגין במכירת חמץ ליקח או"ג ולזקוף מותר הכסף במלוה לזמן קבוע והנכרי הקונה חותם בשטר ומתחייב בזה לשלם מותר הכסף לזמן שנקבע, א"כ מלבר האויפגאב איכא קנין כסף גם ממותר המחיר שזקפו במלוה ונתחייב הקונה לשלם והא נמי קונה לשיטת רוב הראשונים ז"ל כמו שבררנו, וא"כ מאי איכפת לן מה שבהאו"ג אין פרוטה לכאו"א מהמשלחים הרי מ"מ במותר הכסף שנזקף במלוה איכא פרוטה לכל חד וחד ושפיר קונה. ומיושב בזה נמי מה שהקשה הבא"י משיטת התוס' דבעינן {{עוגן|קלז.}}שלוחו של בעל הממון ואין שליחות לנכרי ולא קנו המשלחים את האו"ג ע"י זכיית ב"ד, די"ל דבאמת לא זכו המשלחים בהאו"ג מטעם הנ"ל ומ"מ קנה ע"י זקיפת המלוה ובזה לא בעינן זכייה ע"י ב"ד שמתחלה נתחייב הקונה לשלם להמשלחים עצמם ושפיר הוי קנין בשביל זה לדעת רוב הראשונים הנ"ל. וכל עיקר שאנו נוהגין לעשות גם קנין כסף הוא לדעת רש"י דלנכרי בכסף ואיהו גופיה הרי ס"ל דהתחייבות קונה ככסף. ולהרמב"ן ז"ל דהתחייבות לא הוי ככסף הרי ס"ל בהלכות בכורות מובא, במ"מ פ"א מהלכות זכיה הי"ד) דנכרי במשיכה ולא בכסף, ועיי' בסמ"ע {{ממ|[[סמ"ע/חושן משפט/קצד#א|סי' קצ"ד סק"א]]}}, ועיי' בב"י יו"ד (סי' קל"ב) שתפס שדעתו דנכרי בין בכסף בין במשיכה, ובס' נחלת שבעה (סי' ל"א) כתב דעיקר דעת הרמב"ן כר"ת כמו שהביא משמו המ"מ ובהא דיי"נ בא הרמב"ן רק לפרש דברי הרמב"ם וליה לא ס"ל ועיי' באחרונים. ורב האי גאון דלדעת המח"א מסופק בדבר אם התחייבות הוי ככסף לקנות כמש"ל ס"ל נמי כר"ת דבנכרי משיכה כמ"ש בחק יעקב {{ממ|[[חק יעקב/אורח חיים/תמח#|סי' תמ"ח]]}} משמו, [והוא בס' המקח שער י"ד]. והריטב"א נמי נראה דס"ל כר"ת, יעוי' בחידושיו לקידושין {{ממ|[[ריטב"א/קידושין/יד/ב|דף י"ד ע"ב]]}}, והכי מבואר בחי' ריטב"א לע"ז {{ממ|[[ריטב"א/עבודה זרה/עא/א#|דף ע"א]]}}. [אך בחי' הריטב"א לב"מ {{ממ|[[ריטב"א/בבא מציעא/מח/א|דף מ"ח]]}} כתב דקיי"ל בע"ז דנכרי קונה במעות עיי"ש. וכבר כתבנו לעיל {{ממ|[[#ה|אות ה']]}} דחי' ב"מ אינם להריטב"א]. ובדעת הרשב"א כתב הב"י יו"ד שם דנראה שהסכים להרמב"ן דבין בכסף בין במשיכה. ועיי' בביאורי הגר"א ז"ל בחו"מ (סי' קצ"ד ס"ק י"א) בסוה"ד. ומכל הלין נראה דיש לנו לנו יסוד גדול לסמיך בקנין כסף של מכירת חמץ על דעת רוב הפוסקים דזקיפת מלוה נמי הוי כסף ואין חשש במה שלא יגיע מהאויפגאב פרוטה לכאו"א מהמשלחים:

'''ולפי"ז''' נמצא דמוטב לזקוף במלוה מלקבל מהקונה כל המחיר, דבזקיפת מלוה ין אנו צריכין לזכיית הב"ד עבור המשלחים כנ"ל ואיכא קנין משא"כ כשיקבלו ב"ד כל המחיר באנו לידי חששא לדעת התוס' וסיעתם דבעינן שניחו של בעל הממון ואין ב"ד יכולין לזכות עבור המשלחים ואין כאן קנין כסף. אמנם אם יארע שיהא צורך לקבל מהקונה כל המתיר נכון לכאורה יותר שנא יקבלו אותו ב"ד בשליחות עבור בעני החמץ אלא שיאמרו להקונה ע"פ שליחות בעלי החפץ שיתן את הכסף במתנה לב"ד עצמם ואז יקנה מדין ערב, עיי' מש"כ לעיל {{ממ|[[#ב|אות ב']]}}. ותורני אחד העיר ע"ז וכן על תירוצי הבא"י שהבאנו לעיל באות הנ"ל דלא שייך לדון כאן מדין ערב לפמ"ש התוס' והרא"ש בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/יט/א|דף י"ט ע"א]]}} דלא שייך דין ערבות אלא כשמדבר למקדש או לקונה והכא לא דיברו המוכרים להקונה כלל, אבל אין זה כלום דכיון דב"ד בשליחותייהו דמוכרים קאמרי ליה הוי כמי שדיברו בעצמם להקונה:

'''אך''' כל מה שצידדנו דתיהני זקיפת המלוה לקנין הוא רק לסמוך עליו בדיעבד אבל לכתחלה במילתא דאפשר בודאי נכון להדר שיגיע מהאו"ג פרוטה לכאו"א מהמשלחים כמ"ש הבאר יצחק כיון דאיכא מרבוותא דסברי דלא מהניא זקיפת מלוה למישווי ככסף. ואף דלשיטת התוס' ב"מ וסיעתם דבעינן שלוחו של בעל הממון לא נועיל כלום במה שיגיע מהאו"ג פרוטה לכאו"א ולפום הך שיטתא א"א לקנין כסף שיהיה במכירת חמץ לפי מנהגנו ע"י ב"ד לדעת הסוברים דזקיפת מלוה לא הוי כסף משום דבהאו"ג לא זכו וזקיפת מלוה לא מהניא לקנות, בכ"ז ראוי שיגיע פרוטה לכאו"א שהרי בזה אנו מהדרין אליבא דרבוותא אלו לשיטת החולקים על התוס' בי"מ וסברי דלא בעינן שלוחו של בעל הממון ומהניא זכיית ב"ד עבור המשלחים ואפשר לקנין כסף להיות גם שלא מצד זקיפת המלוה. ולפי"ז יתעורר לן דבמקום קנין כסף שאנו עושין כפשוטו, דהיינו שב"ד מקבלין ערבון בשליחות בעלי החמץ, לכאורה היה נכון יותר שיקנו לו בכסף מתורת ערבות דהיינו שב"ד יצוו להקונה ע"פ שליחות בעלי החמץ שיתן את הכסף במתנה לב"ד עצמם כמש"ל ואז יצאנו ידי שתי הדעות הללו דאפילו אי בעינן שלוחו של בעל הממון וזקיפת מלוה לא הוי כסף מ"מ איכא קנין כסף מתורת ערב. [עוד זאת נעיר כאן דעכ"פ מה שהוסיף שם הבא"י בקושייתו לומר דכיון שאין אנו מקבלין כל הכסף רק האו"ג לבד ודאי איכא חסרון כספא שאינו קונה במשיכה להסוברין כר"ל, זה בודאי אינו נכון לכו"ע דכיון שאנו זוקפין במלוה הוי כאלו נתקבל הכסף וליכא חסרון כספא, ועיי' מש"כ נעול בסי' ג']:

'''אח"ז''' ראיתי בס' חסד לאברהם {{ממ|[[חסד לאברהם/תניינא/אורח חיים/מה|מהדו"ת חאו"ח סי' מ"ה]]}} שנשאל ע"ז בשם רבני ווארשא שלא עלה שם מן הערבון כפי החשבון פרוטה לכאו"א מן המשלחים ודן לה להיתרא מטעם הנ"ל משום ערבות והוי פרוטה לגבי מקבל והאריך לפלפל בסוגיא דקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/ז/ב|דף ז' ע"ב]]}} אי בתר נותן אי בתר מקבל אזלינן. אולם הוא ז"ל הרגיש דזה שייך רק היכא דב"ד נוטלין כסף הערבון לעצמם אבל אם נוטלין בתורת פרעון עבור המשלחים לא. ועיי' מה שכתבנו [[דבר אברהם/א/ג#|לעיל בסי' ג']]: