עריכת הדף "אלשיך/דברים/לב" (פסקה)

== מד ==

''' ויבא משה וידבר כו'. ''' ראוי נשים לב א' באומר כי לא דבר רק הוא מהם כ"א הכונה היא כי התורה אינה דבר רק אומר מכם הוא מיותר ומשולל הבנה. ועוד כי היתכן תהיה התורה דבר רק חלילה שיצטרך להודיע כי לא דבר רק היא. ועוד איך מוכיח שאינה דבר רק במה שהיא חיינו כי הנה הוא מוכיח דבר בנעלם ממנו כי המסתפק אם התורה היא דבר רק גם לא ידע כי הוא חיינו. ועוד כי הלא צריך להודיע תחלה כי חיינו אינה דבר רק ואחרי כן יודיע כי גם התורה איננה דבר רק על כי היא חיינו. ועוד אומרו ובדבר הזה תאריכו ימים כו' כי אחר שהיא חיינו מי לא ידע כי בה נאריך ימים. ועוד למה תלה הדבר באדמה אשר עוברים שמה לרשתה. והנה על פי דרכנו נשיב לב אל הפסוקים הקודמים באומר ויכל משה לדבר כו' כי כל פסוק זה הוא מיותר כי הרי נאמר וידבר את כל דברי השירה כו'. ועוד אומר שימו לבבכם כו' מה צורך שימת הלבב למען יצוו את בניהם והראוי יאמר צוואת בניכם ואם הכוונה שלא יתעצלו בצוות את בניהם הל"ל שימו לבבכם לצוות את בניכם ולא יאמר אשר תצוום וגם באומרו התורה הזאת מיותרת: 

'''אמנם''' הנה מרע"ה רצה לזכות את ישראל ישימו בפי זרעם אחריהם הדרו' הלזה כי רב הוא מאד לזכות אותו האדם תמיד למען יהיה קל כנשר ורץ כצבי לעשות רצון אביו שבשמים כי נפש כל איש מישראל שורש' השם יתברך ותורתו הבלתי נפרדת מאיכותו ובהיותו דבק אל מקורו הוא חי באמת כי הוא יתברך ותורתו הן הם חיי העולם ואם יחטא ואשם משם יפרד ויהיה מת באמת בחיים חיותו כדגי הים היוצאים אל היבשה כו' הם פורשים מתולדותם וחיותם וזה מותר האדם כי אחרי נפלם ויחשבו כמתי עולם בהעוותם אם ישובו עד ה' תשוב רוחם אליהם ויהיו דבקים בה' חיים כלם למען לא ישקוט האיש עד יתקן מעשיו וידבק אל אלהיו יתב' והוא כי בראות מרע"ה את כל הדברים הקשים שבשירה הזאת אשר תבא כל רעתם ההוא בהעוותם חש פן יתחמץ לבבם בחושבם שהוא יתברך מתנהג עמהם כאדון המכביד על עמו עונש הבלתי משרת אותו מכעס עוברם רצונו באופן שבעלות כן על רוחם תהיה עבודתם מיראה ולא מאהבה על כן מיד בהתימו את כל דברי השירה מיד שם לפניהם הדברים הבאים האלה ובלשון חבה לשקע אהבת ה' בלבותם ולהודיעם כי אהבם את ה' הוא אהוב את עצמם כי הוא חייהם וזהו שחזר משה ואמר ויכל משה כו' לומר כי מיד ככלותו לדבר את דברי השירה שהוא קושי כמשמעות דבור אז ויאמר אליהם לשון אמירה וחבה ואמר שימו לבבכם כו' והנה במה שידענו ההפרש שבין לב ללבב כי לבב כולל שני יצרים והנה בשירה זו יש שתי בחינות במאמרם יש דבר מתייחס אל היצ"ט ולא יקבלנו היצה"ר כענין יערוף כמטר לקחי שהוא לומר שאם יהיו תופשי התורה אל יקוצו ביסורין כי הלא כמטר סוחף לקחי כי אשר בא בזעף הוא טוב לעולם להחיותם שהוא בחורף שהוא עד הוציא דשא מארץ מתוך גבשושית העפר אשר היה הזרע נטמן שם ואחר שהולידם והצמיח' ונעשה קמה אז ירד הטל לעדנו בנחת כן היא התורה לאדם כי תחלה יערוף כמטר לקחי יתב' כי יהיה ע"י יסורין בזעף עד הוציא את האדם מהמשך אחר עכירות החומר ותאותו ואת"כ תזל כטל אמרתי שיעדנך אחר הטהרך מהחומר ותתקדיש עצמך הנה טענה זו היא אל היצ"ט החפץ ביסורין ומקבלם מאהבה ויתר דברי השירה הם ברבה משטמה מן הצרות המעותדות לבא ברוב פשעיהם אשר הם דברים צודקי' אל היצה"ר כי מורא יעלה על ראשו למיעבד מיראה והנה תכלית השלימות הוא אשר גם יצרו הרע עובד את ה' כמז"ל על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שגם היצה"ר של אברהם אבינו מצאו הוא יתב' נאמן שהוא מאשר לא אמר את לבו וזה אחשוב במאמר מרע"ה באומר שימו לבבכם הוא שני יצריכם אל כל הדברים אשר אנכי מעיד שלא ישרת היצר הטוב מאהב' וישמח ביסורין והיצ"הר על המורא הגדול מהעונש כ"א ב' היצרים לכלול גם היצה"ר יושם גם אל כל הדברי' שבשירה שהוא גם על העבודה מאהבה ושמחה ביסורין שהוא יערוף כו' באופן שלא תהיה שום בחינה מיראה וכל זה היא כי אשר תצוום את בניכם כו' יהי' בלי שום פני' רק לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת כלומר למה שהיא זאת המיוחדת בקדושה כי זה חיוב הוא טבעי עליכם להנאתכם כי הלא לא דבר רק הוא מכם והוא העיקר הגדול כי נפשות עם בני ישראל חלק אלוה ממעל המה והם כמטעי ה' נטועים בתורה הבלתי נפרדת מעצמותו ית' תחת כנפי השכינה כנודע ליודעי חן וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי מלא הוא מכם ולא רק כי נפשותיכם מתוך התורה באופן שהיא מלאה מהם כי משם נסעו וישתלשלו עד לארץ ועד שורשם במקומם וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם כי חיות כל דבר תלוי בשורשו אשר הוא חלק ממנו למען יבינו וישכלו כי עשות רצונו יתברך טובה וחייהם המה בכל עוד שהם דבקים שם והתורה דבקה מהם ומלאה מהם חיים ובהפרד' פגרים מתים ועל כן ישמרו לנפשותם פן תעקר נפשותם וחיותם ממקור כי אוי להם בסור' ממנו יתברך והפרדם מן עבודתו כי הן גופם אבדו כמקרה דגי הים הפורשים מים אל היבשה גם הוא יקר' ועל כן בהעוותם ויחשבו כמתי עולם אז ידלגו כאיל לשוב מהר להחיות נפשם כי מתה ולבל יאמרו ללבבם כי הלא החיים ההם הם אל חיי הנפש ולמה לא נעבוד על חיי הגוף גם הוא לז"א ובדבר הזה תאריכו ימים כו' לומר אם תעשו עיקר על חייכם בעולם הזה לא תהיה לכם חיי הנפש אך בעשותכם על חיי הנפש יהיה לכם גם חיי הגוף וזהו ובדבר הזה הוא חיי הנפש הנזכר תאריכו ימי' על האדמ': 

'''או''' יאמר ובדבר הזה כו' לומר אם כל כך נפרדו הגוים מכם כי אתם חלק אלוה ממעל כי דבר רק הוא מכם ולא הם ימשך מזה לבלתו האריך ימים ישראל על האדמה כגוים כי הלא לפי גודל קדושת הנפש עד היותם חלקו יתב' בהנשא מעלת' תהיה הנשאה מעל הארץ כי הלא יגדל החשק נמרץ לשוב אל מקור' יתברך כי היא חלקו עד בלי די ואם כן או מי יחיה בעולם הזה ויזכה לשנים רבות על כן אמר ובדבר הזה אדרבא תאריכו ימים על האדמה כו' והוא כי האדמה אשר אנו עוברים את הירדן היא א"י קדושה אשר שם כבודו יתב' יותר מבכל העולם כלומר ואם כן איפה אל יהי מקום לזעקת נפשך עד שוב עד כסא הכבוד מרום ה' רועה ישראל לא יחסר משם ואומרו אשר אתם עוברים שמה לרשתה לומר כי הלא ישראל אצל נפשם הרוחניות הם כמשל ארץ ישראל אצל הקב"ה וכאשר לא תמוש שכינתו מהארץ ההיא למה שהיא ראש עפרות תבל כן ישראל לא תמוש נפשות' הרמת' מהם כי אין חומר' כשל זולתם כי ע"כ נתייחדו ישראל לשכון בארץ ישראל מכל יתר אומות ולכן להם ניתנה הארץ למורש' וזהו כי אתם עוברים וכו' לרשתה: