עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כא" (פסקה)

== יד ==

'''אלמנה וגרושה. ''' אלמנה דומיא דגרושה, מה גרושה בין מן האירוסין בין מן הנשואין אף אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין {{תוספת|פב|גרושה בודאי בין מן האירוסין ובין מן הנשואין דסתמא כתיב, והוא הדין באלמנה, והרבותא באלמנה אע"פ שג"כ כתיב סתמא כמו גרושה, אך משום דמצינו בתורה שם אלמנה שהיא מן הנשואין, שכן בתמר כתיב, שבי אלמנה בית אביך.}}. (שם שם).

'''אלמנה וגרושה וגו'. ''' ת"ר, אלמנה אלמנה אלמנה, גרושה גרושה גרושה, אינו חייב אלא אחת {{תוספת|פג|ר"ל מי שנתאלמנה או שנתגרשה מאנשים הרבה, והרבותא בזה, דאע"פ דיש בזה שמות מחולקים, אלמנת ראובן, אלמנת שמעון, אלמנת לוי, אך מכיון שאין גופין מחולקין, לכן אין חייב אלא אחת, וכפי שנתבאר אצלנו כ"פ דעיקר רבוי מלקות תלוי בגופין מחולקין [ע' פ' קדושים (י"ט כ') בדרשה והיא שפחה].}} – אלמנה וגרושה וחללה זונה, בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת, זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת {{תוספת|פד|דין זה נוגע במקצוע רחב אחד בש"ס, והוא בענין איסור חל על איסור, ונבארנו כאן בקצור כפי השייך והצורך לעניננו. כלל גדול הוא בכל איסורין שבתורה שאין איסור חל על איסור אלא באחד משלשה דרכים אלו, אם היו שני איסורין באין כאחת או שהיה האיסור האחד מוסיף דברים אחרים לאיסור על אותו הדבר או אם היה כולל דברים אחרים עם איסור זה. ולפיכך אשה שהיתה אלמנה ונעשית גרושה ונעשית חללה ונעשית זונה ובא עליה כה"ג לוקה ארבע פעמים מספר מלקות על ביאה אחת, אחת מפני אלמנה האסורה לכה"ג ומותרת לכהן הדיוט, ואחת מפני דכשנעשית גרושה נוסף בה איסור שנאסרה גם לכהן הדיוט, הרי שתים, ובכ"ז כשהיא אלמנה וגרושה מותרת לאכול בתרומה כשהיא בת כהן, אבל כשנעשית חללה נוסף בה איסור שנאסרת בתרומה, ולכן לוקה שלש. אכן גם עם שלש אלה עדיין היא מותרת לישראל, אבל כשנעשית זונה נוסף בה איסור שנאסרת לישראל [אם זינתה ברצון שסתם זונה כן היא] ולכן לוקה ארבע, והוא הדין לכהן הדיוט שבא על הגרושה שנעשית חללה ואח"כ נעשית זונה שהוא לוקה שלש על ביאה אחת, אבל איסור אלמנה לא שייך ביה. אך כל זה אם היו הפסולים האלה בסדר החשוב כאן, אבל אם נשתנה הסדר מכפי המבואר אינו לוקה אלא אחת, מטעם הנתבאר שאין כאן איסור מוסיף וכו'. ואם היה הזנות באמצע לוקה שתים בכהן הדיוט, ובכהן גדול פעמים שתים ופעמים שלש, שאם היה הזנות שני – לוקה שתים, ואם שלישי – לוקה שלש, והוא שיהיה אלמנות תחלה, וכל זה מבואר, ודו"ק ועיין עוד בדרשה הסמוכה.}}. (קדושין ע"ז א').

'''וגרושה. ''' מה ת"ל גרושה בכהן גדול, תיתי בק"ו מכהן הדיוט, אלא כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה אלמנה מגרושה וחללה וזונה בכה"ג {{תוספת|פה|בכהן הדיוט חלוקה גרושה מזונה וחללה היינו שייחד לה הכתוב לאו לעצמה, ואשה גרושה מאישה לא יקחו, ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא לוקה עליה אף משום גרושה, ומיניה ילפינן לכה"ג שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה וזונה חייב על כל אחת ואחת, וכבר נתבארו פרטי דין זה בדרשה הקודמת, יעוי"ש.}}. (קדושין ע"ז ב').

'''וחללה. ''' תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, יש חלל מחייבי עשה {{תוספת|פו|כגון כה"ג שנשא אנוסת ומפותת חבירו שהיא עליו בעשה בתולה יקח ולא בעולה [ונקראת זה עשה משום דמצוה היא שלא יהיה פנוי בלא אשה כפי שיתבאר בפסוק הסמוך], אבל לאו דזונה אין כאן משום דקי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה.}}, מאי טעמא, דכתיב אלמנה וגרושה וחללה וגו', וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו – אכולהו {{תוספת|פז|ר"ל אפילו אעשה דבתולה יקח.}}. (יבמות ס' א').

'''וחללה. ''' למה נאמרה, לומר שאין חללה אלא מאיסור כהונה {{תוספת|פח|כונת הקושיא למה נאמרה אחרי דזה כתיב בכהן הדיוט (פ' ז') פשיטא דכה"ג אסור בה, וכבר נתבאר ענין זה לעיל בפסוק ז'.}}. (קדושין ע"ז ב').

'''זונה. ''' למה נאמרה [תיתי בק"ו מכהן הדיוט], אלא נאמר כאן זונה ונאמר בכהן הדיוט זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין {{תוספת|פט|כאן זרעו חולין כדכתיב ולא יחלל זרעו. וע"ע לקמן בסמוך אות צ"ג השייך לדרשה זו.}}. (שם שם).

'''את אלה. ''' למעוטי נדה [שאין בניה חללים] {{תוספת|צ|דריש כן מיתור לשון זה, ומפרש בתו"כ דרבותא היא בנדה אע"פ שחייב על ביאתו כרת בכ"ז אין זרעו מחולל, וטעם הדבר נראה פשוט משום דענין חילול זרע שייך רק מביאה שהיא פגומה, ולא שייך פגומה רק באשה שאיסורה עליו איסור קיים ומוחלט, משא"כ נדה דאינה פגומה רק איסור זמני רובץ עליה וכשבא עליה בתוך ימי נדתה עובר רק איסור לשעתיה.}}. (יבמות נ"ט א').

'''לא יקח. ''' ואפילו בהעראה, דילפינן קיחה קיחה מחייבי כריתות {{תוספת|צא|עיין מה שכתבתי לעיל בפסוק ז' בדרשה לא יקחו בענין כזה וצרף לכאן.}}. (שם נ"ד א').

'''לא יקח. ''' תנא תנא קמיה דרב ששת, כל שהוא ביקח הרי הוא בלא יקח, וכל שאינו ביקח אינו בלא יקח, פרט לכהן גדול שנשא אחותו אלמנה [שאינו לוקה משום אלמנה] {{תוספת|צב|ר"ל דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח וסמיך ליה אלמנה וגרושה וחללה זונה לא יקח, ודרשינן כל שאתה קורא בה כשהיא בתולה יקח, דהיינו שראויה לכה"ג, ישנו בבל יקח אם היתה אלמנה וכו', וכל שאסורה לו כשהיא בתולה, כגון עריות האסורות עליו, אז אינו בבל יקח, שאם נשאה לזו כשהיא אלמנה אינו לוקה משום אלמנה אלא משום ערוה האסורה לו, וכדמפרש. והטעם הוא משום דאין איסור חל על איסור, ואע"פ דבעלמא קיי"ל איסור חל על איסור, אך הני מילי איסור חמור על איסור קל, אבל איסור קל על איסור חמור כגון איסור אלמנה על איסור ערוה, שזו בלאו וזו בכרת, אינו חל, וע' בתוס' כאן.}}. (קדושין ע"ז ב').

'''לא יקח. ''' אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים, אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל, וללקי נמי משום לא יחלל זרעו – בשלא גמר ביאתו {{תוספת|צג|אבל היא מתחללת אף בהעראה, כמבואר במשנה יבמות נ"ג ב' אחד המערה ואחד הגומר קנה, ויתבאר עוד בפסוק הסמוך. והנה לפי המבואר בדרשה דלעיל דגם בכהן הדיוט שייך הא דלא יחלל, לכן גם כה"ד שנשא גרושה וחללה לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל. ועיין בהה"מ פי"ז ה"ב מאס"ב ולפנינו בסמוך אות ק"א.}}. (שם ע"ח א').

'''לא יקח. ''' אמר רבא, בעל לוקה, לא בעל אינו לוקה, משום דכתיב לא יקח ולא יחלל, מה טעם לא יקח משום לא יחלל {{תוספת|צד|ר"ל ולכן כשבועל אחר קדושין לוקה גם משום לא יקח, ולענין אם בעל ולא קידש יתבאר בריש פסוק הסמוך.}}. (שם שם).

'''כי אם בתולה. ''' מלמד שמצוה עליו לישא בתולה {{תוספת|צה|ר"ל דלא נימא דאין מצוה זו רק מניעה, שלא ישא אלמנה וגרושה וכו' וכשנושא ישא בתולה, אבל אם אינו רוצה לישא אשה כלל רשאי, אלא מצוה היא שישא בתולה, ומדייק זה מכפל לשון כי אם בתולה וגו', אחרי דכבר כתיב והוא אשה בבתוליה יקח. וטעם מצוה זו פשוט, דכמו כל איש ישראל אסור לו לישב בלא אשה כמבואר ביבמות ס"ב ב', כך הוא בכה"ג, וגם לא סגי בלא"ה דלא יוכל לקיים בו וכפר בעד ביתו, וא"כ כיון שמחויב לישא אשה ממילא חייב לישא בתולה, דזולתה פסולות כל הנשים, ולפי"ז הוי נשיאת בתולה מצוה.}}. (תו"כ).

'''בתולה מעמיו. ''' להביא בתולה הבאה משני עממין {{תוספת|צו|עיין מש"כ בדרשה הבאה.}}. (יבמות ע"ז ב').

'''בתולה מעמיו. ''' מעמיו ולא מן הגיורת {{תוספת|צז|היינו בת גיורת, אבל גיורת עצמה בודאי פסולה כמ"ש בפ' ז'. ואמנם דעת רמב"ם דאין איסור זה אלא מדרבנן, וכפשטות הדרשה הקודמת להביא בתולה הבאה משני עממים [ומדייק שם מדלא כתיב מעמו], ודעת איזו ראשונים דהוי זה איסור עשה וכלשון הכתוב ביחזקאל בענין הכהנים (מ"ד) בתולות מזרע בית ישראל, וחידוש שלא הביאו ראיה מזה הירושלמי, ונתבאר ענין זה במפרשים ופוסקים.}}. (ירושלמי בכורים פ"א ה"ה).

'''בתולה מעמיו יקח אשה. ''' ת"ר, אי בתולה יכול קטנה ת"ל אשה, אי אשה יכול בוגרת, ת"ל בתולה, הא כיצד, יצאה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה ואיזו היא, זו נערה {{תוספת|צח|בתולה ממעט בוגרת מפני שנתמעטו בתוליה, ולכן איירי בכזו שיצתה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה, והיא נערה בתולה, ושיעור שנות קטנה ונערה ובוגרת הוא כי עד י"ב שנה נקראת קטנה, ואפילו הביאה סימנים, וכשהיא למעלה מי"ב שנים ויום אחד והביאה שתי שערות הנקראות סימן התחתון נקראת נערה עד ו' חדשים גמורים, ומתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה נקראת בוגרת.}}. (יבמות ס"א ב').

'''יקח אשה. ''' ת"ר, מניין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול שיכנוס אותה, ת"ל יקח אשה {{תוספת|צט|משום דלא אשתני גופה כמו קידש את הקטנה ובגרה תחתיו כמש"כ סוף פסוק הקודם.}}, אי הכי שומרת יבם נמי, אמרת, אשה כתיב ולא יבמה {{תוספת|ק|ר"ל אם בעת היותו כהן הדיוט עשה מאמר ביבמתו ואח"כ נתמנה להיות כהן גדול אינו כונס וטעם הדיוק פירש"י דהאי אשה מיותר הוא ואצטריך לדרשה, עכ"ל. ואין פי' זה מבואר לי יפה, דאיפה מרומז במעוט זה יבמה, ולו"ד אפשר לומר דצ"ל יקח אשה כתיב ולא יבמה. והכונה דלשון קיחה לא יונח על נשואי יבמה כי אם בתוספת לשון יבום כמו בס"פ תצא ולקחה לו לאשה ויבמה.}}. (שם שם א').