עריכת הדף "תולדות יצחק/בראשית/א" (פסקה)

== כו ==

'''נעשה אדם ''' היה ראוי שיאמר אעשה אדם אבל בכל לשון יש דרך כבוד וכבוד לשון לועז שאומר הקטן לגדול לשון רבים ובלשון ישמעאל דרך כבוד שידבר המלך בלשון רבים ובלשון הקדש דרך כבוד לומר על הגדול לשון רבים כמו בעלים ואדונים אדונים קשה ולקח בעליו. וליישב היטב לשון נעשה הוא לפי שהקב"ה ברא יש מאין ביום הראשון לבדו היסודות ואח"כ מן היסודות ההם גזר על המים ישרצו המים וגזר על הארץ תוצא הארץ נפש חיה ואחר זה אמר הקב"ה לארץ עד עתה עשיתי אני לבדי ועשית אתה לבדך שכן גזרתי אני עליך ועתה אני רוצה לעשות מין אחר שנשתתף אני ואתה אתה תשים הגוף מן יסודך כמו שעשית לבעלי חיים ואני אשים הנשמה וזהו שאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ונתן הוא יתעלה הרוח מפי עליון וזהו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים: ואמר בצלמנו כדמותנו שידמה לשניהם בגופו לארץ אשר לוקח ממנה וידמה בנשמה לעליונים שאינה גוף ולא תמות וא"ת אם כן מה זה שאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם והלא גם בצלם העפר עשה את האדם התשובה שבצלם העפר אינו מן הפלא שגם כן עשה לבעלי חיים אבל הפלא הוא שיהיה האדם למטה בצלם בורא העולם כך כתב הרמב"ן בשם ה"ר יוסף קמחי ובמדרש התירו זה הספק בענין נאה והוא כי כאשר ברא הקב"ה בעלי חיים נתגאו המלאכי' שהם מיותר מעלה אמר הקב"ה להשפילם נעשה כל אחד ואחד ממנו אדם אני אעשה אדם אחד וכל אחד מכם יעשה אדם אחר והם לא יכלו לעשות וזה הוא שאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו כי הם לא יכלו לברוא אדם:

'''בצלמנו ''' היא השגה שכלית:

'''ויאמר אלהים נעשה אדם ''' בענין בריאת אדם הראשון יש ארבע' ספקות: <br>''' הספק ''' הראשון למה אמרו הקב"ה בבריאת האדם נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו שמצד הסבה כל העולם נברא בצלם אלהים כמי שרצה לעשות בית בתחלה מצייר צורת הבית ואחר כך בונה אותו כן הקב"ה מצד שצייר כל העולם בראו וא"כ כל העולם בכללו בצלם אלהים ולמה אמר באדם לבדו נעשה אדם בצלמנו ואם מצד המסובב ידוע הוא שהגוף היותר שלם שהקב"ה ברא בכל העולם הוא גוף השמש שהוא מאיר לכל העולם והוא מועיל לכל העולם יותר מכל הגופים שבשמים והארץ וכל שכן שהוא שלם יותר מגוף האדם ואינו מת ואדם מת וכל פעולה שדומה יותר לפועלה יש בה יותר קורבה והדמות לפועל מהאחרות ואם כן השמש בצלם אלהים יותר מן האדם. ועוד שלשמש יש שכל גדול מאד משכל האדם כמו שביאר החכם במקומו וז"ש השמים מספרים כבוד אל פי' שהשמים מציירים השי"ת מה שאפשר להם לציירו ומספרים בציורם כבוד השי"ת ומעלתו וא"כ למה אמר באדם נעשה אדם בצלמנו שכפי מה שפירשו כל המפרשים ר"ל נפש השכלית יש להקשות שיותר היה ראוי שיאמר בבריאת השמש אעשה השמש בצלמנו כדמותנו ויברא אלהים את השמש בצלמו אחר שפירוש בצלמנו ר"ל בעל שכל כמוני: <br>''' הספק ''' השני למה אמרו ז"ל שכשברא הקב"ה לאדם הראשון בקשו מלאכי השרת לעבדו וכן ג"כ אמרו בב"ר שאמרו שם א"ר הושעיא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם הדא הוא דכתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. ויש להקשות למה בקשו לעבדו ולומר לפניו קדוש שהמלאכים שכל בפועל והאדם שכל בכח עד שיוציא שכלו מן הכח אל הפועל והאדם בעל חומר והמלאך נבדל מחומר והמלאך חי לעד לעולם והאדם מת והרבה חסרונות יש באדם שאינן במלאך: <br>''' הספק השלישי ''' שחכמינו ז"ל סתרו דבריהם שאמרו שמלאכי השרת אמרו שאין האדם כדאי ליבראות ולמה רוצה הקב"ה לברוא אותו וכן בבראשית רבה דאיתא התם אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו אמר להון א"כ צנה ואלפים כלם למה נבראו צפור שמים ודגי הים למה נבראו משל למלך שהיה לו מגדול מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנאה יש למלך שמלאו ע"כ: <br>''' הספק הרביעי ''' לרז"ל שאמרו במסכת אבות פרק שלישי חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם למה הביא ראיה מזה הפסוק שהוא בפרשת נח ולא הביא ראיה מפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו שהוא קודם אליו שהוא בפרשת בראשית: <br>''' והתשובה ''' לכל אלו הספקות לפי דעתי הוא בשנקדים הקדמה אחת והיא שהאדם נשתנה בריאתו מכל מה שברא הקב"ה במעשה בראשית שלא יש בכל מה שברא הקב"ה נמצא שיהיה מחלוקת במעשיו אלא האדם שהאדם יש מחלוקת במעשיו וכל שאר הנבראים אין מחלוקת במעשיהם והוא שהיסודות לא יש מחלוקת במעשיהם שהארץ והמים יורדים למטה ואין שום חולק עליהם והאויר והאש עולים למעלה ואין חולק עליהם הרי עולם התחתון. ובעולם האמצעי והוא עולם הגלגלים אין יש חולק במעשיו שעושים תנועה סבובית ואין יש חולק עליהם בתנועותיהם וזהו שאמר עושה שלום במרומיו ואם יש חולק עליהם אין החולק תוך גופם וגם אינו בבחירתם אותו המחלוקת וגם מניעי הגלגלים אין יש חולק עליהם בהנעתם. והאדם יש מחלוקת במעשיו שאם רוצה לעשות מצוה החומר מנגד לו ואם רוצה לעשות עבירה השכל מנגד לו. וי"ל למה עשה הקב"ה זאת הרעה לאדם שכל מעשיו או רובם יהיו במחלוקת. התשובה שהוא לעשות לו כבוד גדול והוא שרצה לתת לו בחירה ולפי שהוא בעל בחירה יש מחלוקת במעשיו שהבעלי חיים אין להם בחירה אלא רצון כמו שנתבאר במקומו והמלאכים אינן בעלי בחירה אלא כאלו בטבע עושים פעולותיהם ולפי שאין יש בעל בחירה אלא הקב"ה ורצה לעשות כבוד למין האנושי עשהו בעל בחירה כמוהו ולכן יש לו יצר טוב ויצר רע שמי שאין לו בחירה אין לו יצר טוב ויצר רע שהמלאך כולו יצר טוב והבעל חי כולו יצר רע פירוש שהמלאך כולו שכלי והבעל חי כולו חומרי. והרמב"ן כתב בעץ הדעת זה לשונו היפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדה כאשר יעשו השמים וכל צבאם פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע ולכן נקרא עץ הדעת טוב ורע כי הדעת יאמר בלשוננו על הרצון בלשונם לא שנו אלא שדעתו לחזור ובלשון הכתוב מה אדם ותדעהו תחפוץ בו ותרצה בו. ידעתיך בשם בחרתיך מכל האדם. והנה בעת הזאת לא היה בין האדם ואשתו התשמיש לתאוה אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו ולכן היו האיברים כולם בעיניהם כפנים וידים ולא יתבוששו בהם והנה אחרי אכלם מן העץ היתה בידו הבחירה וברצונו להרע או להטיב עד כאן דבריו. ואינו נכון שאם כן איך איפשר שחטא שכל חטא בא מיצר הרע ואם אינו בעל בחירה לא היה לו יצר הרע ולא היה חוטא. ועוד שא"כ מצינו חוטא נשכר שקודם שחטא לא היה דומה לשי"ת ואחר שחטא היה לו הדמות בשי"ת בשהיה בעל בחירה כמוהו ולכן נראה לי שהיה קודם שחטא בעל בחירה אלא שהיה נטייתו לעולם לטובה כאברהם יצחק ויעקב וזולתם וחסידי התלמוד שהיו בעלי בחירה ואפי' הכי לעול' נוטים לטובה ואיפשר שיחטאו לעתים רחוקות ואחר שאכל מעץ הדעת נוטה במעשיו גם כן לרעה ולפעמים עושה פעולות טובות ולפעמים עושה הפכם ולזה נקרא עץ הדעת טוב ורע שאכילתו עושה שיטה גם כן לרעה ובזה הותרו כל הספקות. אם הספק הראשון שהוא למה לא אמר הקב"ה כשברא השמש נעשה שמש בצלמנו שהוא השכל כמו שאמר בבריאת האדם אחר שיש לשמש שכל ומצייר כבוד השי"ת. התשובה שלפי שהשמש אינו בעל בחירה ואין לו דמיון עם השי"ת בזה והאדם הוא בעל בחירה ודומה בזה לשי"ת לכן לא אמר הקב"ה בבריאת השמש נעשה שמש בצלמנו אע"פ שפירוש בצלמנו הוא השכל אשר בו ישכיל כמו שפירשו כל המפרשים אבל ג"כ נכלל במלת בצלמנו הבחירה ואם כן מלת בצלמנו כוללת שני דברים שכל ובחירה ולפי שלא נחשוב שמלת בצלמנו אינו כולל אלא לשכל לבד לכך פירש הכתוב ואמר כדמותנו שהיא הבחירה. ובעבור הכבוד הגדול הזה שכבד השם יתברך לאדם ולא נתנו לשמש ולא לשום נברא כמו שעשה לאדם אמר בו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו והאדם לא נקרא צלם אלהים אלא בבחינת הנברא שהוא האדם שהוא בצלם אלהים יותר מכל הנבראים ולכן אמר בכל הנבראים חוץ מאדם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואמרו ז"ל בה' בראם שמי שאומר הא אינו אומר אותה בכח ולא ביגיעה וכן הקב"ה עשה כל הנבראים חוץ מאדם בלא טורח כמוציא הבל מפיו ובאדם אמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים אמר ויפח שכל נופח הוא ביגיעה וכן הקב"ה כאלו טרח בבריאת האדם יותר מכל שאר הנבראים. פירוש שאמר ויפח באפיו לפי שעשאו יותר שלם מכל הנבראים וזהו שאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' רק באבותיך חשק ה' וגו' ובזה הותר הספק הראשון. ובזה הותר גם כן השני למה אמרו ז"ל שבקשו לומר לפני אדם הראשון קדוש ושבקשו לעבדו התשובה לפי שהוא בעל בחירה והקב"ה בעל בחירה ודומה להקב"ה אבל המלאכים אינן בעלי בחירה. והותר גם כן הספק השלישי שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו וזה סותר למה שאמרו בקשו לעבדו התשובה שמה שאמרו מה אנוש הוא לפי שהמלאך הוא שכל בפועל והאדם אינו שכל בפועל אלא בכח אם כן מה שאמרו המלאכים מה אנוש הוא מצד השכל ומה שבקשו לעבדו הוא מצד הבחירה. וזה הוא מה שאמרו מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה פירוש אע"פ שיש לאדם גדולה וכבוד יותר ממה שיש לכם שהוא בעל בחירה ואין אתם בעלי בחירה יש לכם יותר גדולה וכבוד מן האדם בשאתם שכל בפועל והאדם שכל בכח וזאת היא התרדמה ואחר שהקיץ משנתו הוא שכל בפועל והוא אחר שעיין במושכלות והשיג אותם שהאדם לוקח המושכל מהדמיון והדמיון מהחושים ולכן האדם שכל בכח לפי שצריך ליקח המושכל מהדמיון והדמיון מהחושים אבל המלאך אינו צריך לא לדמיון ולא לחושים וזהו שאמר מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה שבשעת השינה אין החושים פועלים ואינו עושה מושכל וזהו פירוש המאמר שאמר הקב"ה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא פירוש בעבור דבר מה יש לו חשיבות והוא הדמיון והחושים שמשם מוציא האדם מושכלות שזולתם לא ישיג המושכל. וצריך שנדע שמה שהאדם הוא שכל בכח הוא קודם שעיין אבל אחר שעיין והשיג הוא שכל בפועל ולזה אמר הטיל עליו תרדמה שכמו שהישן מקיץ אח"כ כן האדם אחר שעיין והשיג הוא שכל בפועל. ובזה הותר ספק שיש ביצירת אדם ובעלי חיים שביצירת אדם נאמר וייצר בשני יודין וביצירת בעלי חיים נאמר ויצר ביו"ד אחד ואמרו במסכת ברכות פרק הרואה דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם בשני יודין שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר לית לה יצרא והא קא חזינן דמזקא ונשכה ובעטא אלא כדר"ש בן פזי דאמר אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי עד כאן. ועוד אמר וייצר שתי יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים אבל בבהמה שאינה עומדת לכך לא נכתב ביצירתה שני יודין עד כאן הרי שרבותינו ע"ה הרגישו זאת הקושיא ובזה שכתבנו הותרה שכשברא הקב"ה לאדם בראו שכל בכח וזאת היצירה הראשונה שנרמזה ביוד וייצר הראשונה ואחר שעיין והשיג במושכלות התורה וסודותיה היה לו שכל בפועל ולזה נכתבה יו"ד שנייה ולכן אין ביצירת בעלי חיים אלא יו"ד אחד לפי שאין לה אלא שלימות ראשון ואין לה שלימות אחרון אבל באדם שיש לו שלימות ראשון ושלימות אחרון נכתב ביצירתו שני יודין. ויש להקשות אם כן שיש לאדם יתרון גדול על בעלי חיים למה נאמר ביצירת אדם ויהי האדם לנפש חיה כמו שאמר בבעלי חיים תוצא הארץ נפש חיה וכתב ר"א וטעם לנפש חיה שהלך מיד כמו החיות ולא כתינוקות ע"כ. ונוכל לומר שהכוונה שהקב"ה נפח באפיו נשמת חיים פי' נשמה לשיהיה חי וקיים לעד והוא שנפשו תחיה לעד והאדם בבחירתו הרעה מאס בטוב ובחר ברע ורצה להיות נפש חיה כאחת מחיות השדה ולזה אמר בסמוך לזה ויטע יי' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר ואמר שצוהו השי"ת מצוה אחת ועבר עליה והקב"ה גירש אותו מגן עדן ונשאר כמו בעל חי בעברו מצות השי"ת. ונראה שנוכל לפרש שהכוונה באדם נפש חיה נפש שהיא נצחית וחיה לעד ומה שכתב בב"ח נפש חיה ר"ל מרגשת ולכן יש שלשה חלוקים במה שכתב נפש חיה בב"ח מנפש חיה שנכתב באדם שבב"ח אמר תוצא הארץ ולא נאמר בהם ויפח באפיו נשמת חיים ובאדם נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ואם כן מה שאמר ביצירת אדם נפש חיה ר"ל חיה ונצחית מאחר שהנופח שהוא הקב"ה נצחי. החילוק הב' הוא שבנפש חיה שנאמר ביצירת בעלי חיים אמר למינה שאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה פי' לשיהיה המין קיים לא שיהיה קיים באיש וביצירת אדם לא אמר למינהו אלא ויהי האדם לנפש חיה פי' חי וקיים באיש. החילוק השלישי שבכל מעשה בראשית נאמר ויהי כן חוץ מהאור והאדם שבאור אמר ויהי אור ולא אמר ויהי כן ובאדם אמר ויהי האדם ולא אמר ויהי כן. ואמרו ז"ל שהנפשות ביום ראשון נבראו לומר שמה שאמר ויהי אור כלל בו אור הנרגש בחוש הראות ואור הנפשות שהשארתם לעד והם נצחיות כשי"ת שנקרא אור שנאמר יי' אורי וישעי וא"כ נאמר שיש חילוק שלישי בין נפש חיה לנפש חיה שבנפש ב"ח אמר ויהי כן ובנפש האדם לא אמר ויהי כן אלא אמר ויהי האדם ולזה אמר אונקלוס ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא ולזה אמר נעשה אדם בצלמינו שהוא השכל. ובזה הותר הספק הד' והוא שלמה הביא התנא ראיה למ"ש חביב אדם שנברא בצלם מפסוק כי בצלם אלהים עשה את האדם שהוא בפרשת נח לא הביא ראיה מפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו נ"ל לפי שיש מפרשים נעשה אדם בצלמנו בדפוסנו והדפוס הוא השלשה עולמות הראש שעליו השכל כנגד עולם המלאכים והלב כנגד עולם הגלגלים שמתנועע תמיד כמו השמים והכבד כנגד עולם השפל ששם יתהוו ארבע ליחות כנגד ארבע יסודות. ולפי שכוונת התנא בפסוק נעשה אדם בצלמנו הוא שהוא השכל כמו שהקב"ה שכל ושאין הכוונה דפוס וכן בפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו שהכוונה בו השכל ומאלו הפסוקים אין ראיה לבטל פירוש הדפוס לזה הוצרך התנא להביא ראיה לפירושו מפסוק כי בצלם אלהים עשה את האדם שבפסוק ההוא אי אפשר לפרש פירוש הדפוס לפי שהתורה בא להגדיל עון הרוצח במאד מאד ולא יכופר לו העון הגדול הזה כי אם בדם שופכו ולמה זה כי בצלם אלהים ברא אותו וכאלו חס ושלום הרג לאלוה אחד ואם הכוונה דפוס אינה מעלה לנרצח ולא הגדלת עון לרוצח זה דעתי בהיתר כל אלו הספקות. ואחר שפירשתי כל הפסוקים שמבראשית עד יום הששי וכל הדברים שנעשו בכל יום ויום מששת ימי בראשית כל א' בפני עצמו והקשיתי קושיות בבריאת אדם והשבתי דעתי בהם רצוני להקשות קושיות בששת ימי בראשית מאלו לאלו והוא שיש חילוקים רבים במה שנברא בששת ימי בראשית מקצת הימים לקצתם. החילוק הראשון שיש ימים שאומר בהם שני דברים האחד ויהי כן והשני וירא אלהים כי טוב ויש ימים שאומר בהם ויהי כן ואין אומר בהם וירא אלהים כי טוב ויש ימים היפך זה שאין אומר בהם ויהי כן ואומר בהם וירא אלהים כי טוב. החילוק השני יש ימים שנעשה בהם דבר אחד ויש ימים שנעשו בהם יותר מדבר א'. החילוק השלישי יש ימים שייחס העשייה שנעשה בהם לאלהים ויש ימים שלא ייחס העשייה לאלהים. החילוק הרביעי יש דברים שהזכיר בהם ברכה ויש דברים שלא הזכיר בהם ברכה. החילוק החמישי יש ימים שאומר בהם לשון בריאה ויש ימים שלא אמר בהם לשון בריאה. החילוק הראשון הוא שביום הראשון ובשלישי וברביעי אמר בהם שני דברים והם ויהי כן וירא אלהים כי טוב. וכן בששי בבריאת בעלי חיים. ובשני אומר ויהי כן ולא אמר וירא אלהים כי טוב וכן בבריאת האדם ביום הששי אמר ויהי כן ולא אמר וירא אלהים כי טוב וביום החמישי בבריאת הדגים והעופות אמר היפך זה שלא אמר ויהי כן ואמר וירא אלהים כי טוב ראוי שנדע טעם לכל אלו השינויי'. ולהבין זה צריך שנדע בראשונה מה היא הכוונה כשאומר ויהי כן וכן מה הכוונה בוירא אלהים כי טוב ואומר שהטעם בויהי כן לומר שהקב"ה אדון הטבע והוא בראו ולכן גזר אומר ויקם לו ומה שגזר היה כן וכן נראה מן המפרשים וכן כתב הרמב"ן שכתב מה שכתב ויהי אור יפרש שיצא אל הפועל והיה כאשר נגזר. הנה דעתו שויהי כן הכוונה בו שהיה כאשר נגזר שויהי אור שם הוא במקום ויהי כן. וכתב עוד בשאר הימים כתוב אחר האמירה ויהי כן לומר שנהיה כן מיד תיכף אחר האמירה והכוונה בוירא אלהים כי טוב הקיום וכן כתב הרמב"ן וזה לשונו וירא אלהים כי טוב הסדר במעשה בראשית כי הוצאת הדברים אל הפועל יקרא אמירה ויאמר אלהים יהי רקיע ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא וקיומם יקרא ראיה כענין וראיתי אני דקהלת וכאשר אמר בכל מעשה יום ויום וירא אלהים כי טוב כן אמר ביום הראשון בהיות האור וירא אלהים כי טוב שרצה בקיומו לעד וכתב וירא אלהים כי טוב קיום המינין לעד ע"כ. הנה לך טעם ביום ראשון ובג' ובד' ובו' בבריאת ב"ח למה אמר בהם שני דברים ויהי כן וירא אלהים כי טוב. ויהי כן שהיה כאשר נגזר וירא אלהיס כי טוב שנתקיים כן לעולם. ואחר שהוא כן צריך שנדע למה נשתנו שאר ימים מאלו שבקצתם אמר ויהי כן ולא אמר כי טוב ובקצתם כי טוב ולא ויהי כן. בשני ימים אמר ויהי כן ולא כי טוב והם יום ב' שאמר בו יהי רקיע בתוך המים ויום ו' בבריאת אדם. והטעם שביום ב' לא אמר כי טוב אמרו במדרש לפי שבו נברא גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש לו אתמול ואין לו שלשום. ועוד דרשו לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים ומה מחלוקת שהוא לתקון העולם אין כתוב בו כי טוב מחלוקת שהוא לערבובו של עולם לכ"ש והכוונה שהמעורר מחלוקת נדון בגיהנם ולפי שהמחלוקת וגיהנם נבראו בשני למדנו שהוא יום מזיק ולזה אמרו אל יאכל אדם תרי ואל ישתה תרי ולזה אמרו אין מתחילים בב' ולא אמרו כן מפני שהכוכבים ששולטין בו רעים שהרי ליל שני שולט עליו צדק ויום שני שולט עליו לבנה ושניהם כוכבי האור והיושר ועוד אמרו שלא אמר בשני כי טוב לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום ג' והרי התחיל בה בשני ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל וגמר בו מלאכה אחרת כפל בו כי טוב אחד לגמר מלאכת השני וא' לגמר מלאכת היום ע"כ. וביום ששי בבריאת אדם לא אמר כי טוב כי אולי הוא רע ששאר הדברים נבראו בשלימותם אבל האדם לא נברא בשלימותו ואיך יאמר כי טוב שהוא בכח להיותו טוב או רע אבל אמר בהם ויהי כן שנעשה כמו שהקב"ה גזר. והנה צריך לתת טעם למה אמר ביום ה' וירא אלהים כי טוב ולא אמר ויהי כן וכתב הרמב"ן ורבותינו אמרו כי התנינים הגדולים הוא לויתן ובת זוגו והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא ואיפשר כי מפני זה לא היה ראוי שיאמר בהם ויהי כן כי לא עמדו עוד עכ"ד. ואני תמה עליו שזה היפך הנחתו שכתב שכשאומר וירא אלהים כי טוב הוא הקיום וכשאומר ויהי כן הוא שיצא אל הפועל והיה כאשר נגזר וא"כ היה ראוי שיאמר בכאן ויהי כן אחר שיצא לויתן ובת זוגו לפועל ושלא יאמר כי טוב אחר שלא נתקיים אבל לפי דעתי הטעם שלא אמר ויהי כן לפי שלא היה כן שאחר שאמר ויברא אלהים את התנינים הגדולים שאמר לשון בריאה בהם בעבור גודל גופם והוא כאלו בראם יש מאין איך יאמר ויהי כן שיורה שהיה כאשר נגזר על המים שיוציאום ואינו כן שהקב"ה בראם מאין ולא מן המים במאמר ישרצו המים. ולחילוק השני שיש ימים שנעשה בהם דבר אחד ויש ימים שנעשו בהם שני דברים יום ראשון נעשה הערבוביא ונעשה האור ויום ג' נעשית היבשה ונעשו עשבים ואילנות ויום ו' נעשו הב"ח והאדם ושאר הימים נעשה בהם דבר אחד. והטעם שביום הראשון נבראו ב' דברים שאחר שברא הקב"ה מאין אותה הערבוביא אמר אלהים הערבוביא הזאת צריך אור להבדילה ולעשותה ד' יסודות נפרדים אלו מאלו וא"כ ראוי שאחר הערבוביא יהיה אור ביום ההוא. וביום ג' שנעשו ב' דברים כתב הרמב"ן לא נתייחד יום למאמר תדשא הארץ לבדו כי הארץ כאשר תצמיח או שתהיה ארץ מלחה אמת היא עכ"ד. והנכון בעיני שבעבור שהיבשה עשאה הקב"ה לתכלית שיהיה אדם על הארץ והאדם בלא מזון ימות ותכלית היבשה לאין לכן צריך שיהיה המאמר ביום ההוא תדשא הארץ וז"ש מיד כשברא את האדם הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה הנה פירש שמאמר תדשא הארץ תכליתו למאכל האדם וא"כ ראוי שהיבשה והדשאים יהיה המאמר בהם ביום אחד. ומה שנבראו הב"ח ביום הששי והאדם הטעם שאם יוציא האדם שכלו מן הכח אל הפועל ויהיו מעשיו טובים יש בו שלימות גדול שאינו בב"ח ואם לא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל או אין מעשיו טובים אין הפרש בינו לב"ח ולא עוד אלא שהוא גרוע יותר מכל הב"ח אחר שהיו לו כלים למושכלות התורה ולא עשה לכן נבראו הב"ח ביום שנברא האדם ולזה אמרו נעשה אדם בצלמנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה שאם לא נשתמש בצלם ההוא הוא ב"מ ולא ירדו שב"ח אין ראוי שירדה בב"ח ולזה אז"ל זכה רודה בהם לא זכה נעשה ירוד לפניהם שלשון ירדו כולל למעלה ולירידה ואפשר לפרש עוד שבעבור שהאדם קודם שנפח באפיו נשמת חיים היה כאחל משאר ב"ח לז"א בו תוצא הארץ נפש חיה שזה כלל גם לאדם ואחר שהיה לו נפש המרגשת נפח בו נשמה ואמר ויברא אלהים את האדם בצלמו וז"ש בב"ר נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון וא"כ אין הפרש בינו לב"ח אלא הכוונה מה שפירשתי. ולחילוק השלישי שיש דברים שהזכיר בעשייתם אלהים ויש דברים שלא הזכיר בעשייתם אלהים הוא שביום שלישי בדשאים אמר ותוצא הארץ דשא והיה ראוי שיאמר כמ"ש בכל הימים אלהים והנכון בעיני שברקיע ומאורות למעלתם אמר בהם ויעש אלהים וכן בב"ח יש מעלה שבהם נפש המרגשת אבל הצומח אין בו רק נפש הצומחת לז"א בו ותוצא הארץ כאלו הארץ הספיקה לזה אחר שגזר השם תדשא הארץ. ועוד שהשרצים והב"ח בשעה עצמה שהש"י גזר בהם שיתהוו נתהוו ונגמרו אבל העשבים והאילנות לא צמחו על פני הארץ עד שעברו ג' ימים אחר שנתהוו תחת הארץ כמו שאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח וגו' שהכוונה שהעשבים והאילנות עדיין לא צמחו לפי שאדם אין לעבוד את האדמה א"כ לא צמחו עד שנברא אדם והמטיר שזה היה ביום הו' וא"כ הארץ הוציאה הדשא והעץ אחר שהיו ג' ימים תחת הארץ ובאותה העכבה וגם בגשמים שאיד עלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה הספיקה הארץ עצמה להוציאם וכן אז"ל שעמדו על פתח הקרקע שלא יצאו חוצה לארץ עד שברא אדם ביום ו' אבל בבעלי נפש המרגשת שרצים וחיות לא היה כן שמעשה בראשית בקומתן נבראו כדאיתא פרק אלו טריפות וכתבו התוספות שנגמרה כל קומתן מתחלתן הרי שעשאם הקב"ה שלמים וגדולים כשאמר ישרצו המים וכשאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה ולא נתעכבו תחת המים ותחת הארץ להתגדל שם כעובר במעי אמו. ובאדם אמר ויברא אלהים את האדם למעלתו הזכיר בו אלהים ועוד לפי שבזה ישתתף אדם לאלהים שג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו וזהו קניתי איש את יי' עם יי'. ולחילוק הרביעי שיש דברים שנא' בהם ברכה ויש דברים שלא נאמר בהם ברכה הוא שבדגים ועופות שנבראו בה' אמר ברכה שנאמר ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים. וכן בששי נאמר ברכה לאדם שנאמר ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ובכל שאר הימים לא מצינו ברכה והטעם כתב הרמב"ן לא נאמר כן בשלישי שהנבראים בכל בעלי נפש היו שנים בלבד זכר ונקבה למיניהם כענין באדם והוצרכו לברכה שירבו מאד אבל בצמחים צמחו על פני כל האדמה רבים מאד כאשר הם היום ולא אמר בבהמות ובחיה ברכה שמזאת הגזירה שגזר בבעלי נפש התנועה שבמים נתברכו בעלי נפש התנועה שבארץ כי בעלי נפש חיה שאינה מדברת כולם ענין אחד בבריאתם ורבות אמרו כי בעבור היות בני אדם צדין ואוכלין אותם הוצרכו לברכה עכ"ד. ונראה לי שבעבור שהדגים אינם נראים אין עין הרע שולטת בהן וזאת היא הברכה שאחר שאין העין שולטת בהם לא יחסרו כל טוב ולא ימותו בעין הרע אפילו שידגו לרוב וז"ש ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו ואע"פ שתפרו ותרבו ומן הראוי שיהיה העין מכלה אתכם לא תתמעטו וז"ש ומלאו את המים בימים שבימים לסבת ריבוי המים לא יראו אותם בני אדם שם וזאת היא ענין הברכה הזאת שנתן אותם במקום שאין בני אדם רואין אותם וגם העופות אין העין שולטת בהם כל כך שיגביהו עוף. והטעם שבירך לאדם הוא לפי שהוא תכלית העולם השפל ובברכות עצמן שבירך לאדם ולדגים יש שינוי בין זה לזה שבדגים אמר ויברך אותם אלהים לאמר ובאדם אמר ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים שבדגים נתן להם ברכה שיפרו וירבו אבל לא צוה להם בפריה ורביה שאינם בעלי שכל אבל באדם עשה שני דברים שבירך אותם ושצוה אותם ועל שניהם אמר פרו ורבו. ולחילוק החמישי שיש דברים שאמר בהם לשון בריאה ויש דברים שלא אמר בהם לשון בריאה והוא ביום ראשון ובתנינים ובאדם לבד אמר לשון בריאה הטעם לפי שברא לדעת המפרשים הכוונה בו יש מאין ואין בלשון הקדש לשון שיורה כן אלא זה לכן ביום הראשון אמר ברא שמה שברא בראשונה יהיה חומר ראשון או ערבוביא בראו מאין ומ"ש בתנינים לשון בריאה לפי שיש מהם גדולים מאד והפילוסופים כתבו שיש מהם ארוכים ת"ק פרסה ובמסכת בתרא העיד רבה בר בר חנה ההוא כוורא דשדייה ימא אגודא פי' יבשה אכלו מיניה שיתין מחוזי ומלחו מיניה שיתין מחוזי ומחד גלגלא דעיניה עבדו תלת מאה גרבי דמשחא לשנה כי הדרינן חזינן דהוו מנסרו כשורי מגרמיה למיבני בהנך מחוזי ובמדרש הוא לויתן ובת זוגו ובפרק המוכר אף לויתן זכר ונקבה בראן ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין את העולם מה עשה הקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקיבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא. וכתב הרא"ש אין להרחיק להיות לצדיקים לע"ה סעודה כפשטי הדברים שארז"ל וכמו שדרשו עתיד הקב"ה לעשות סעודה גדולה לצדיקים וכל מי שלא אכל נבילות וטריפות בעולם הזה זוכה לאכול ממנו לע"ה. גם בפרק המוכר עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן לא אמרו מלויתן אלא מבשרו ואין הכוונה באותן הסעודות להנאת הגרון שאין ענין זה הע"ה אלא שלסבת המאכל והמשתה יתעוררו כחות הגוף ובזה יתחזקו גם כן כחות הנפש שהמאכל והמשתה משמחים הלב וכענין אלישע קחו לי מנגן וגו' וארז"ל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכענין מטעמים ששאל יצחק ואמר למען תברכך נפשי לא אמר בעבור אברכך וכסעודת אהרן וכל זקני ישראל עם חותן משה לפני האלהים וכן הסעודות ההם לצדיקי' בבשר ודגים נמצאו מששת ימי בראשית לתכלית הזה שאין העולם הזה ראוי להשיג אליו זולתי לעולם הבא ואותן שהם מזומנים לאותה הסעודה שהן תכלית המין האנושי ואפשר שאותן המזונות זכי הטבע מאד הוכנו מתחלת הבריאה להרבות השכל כענין ונחמד העץ להשכיל גם ידוע היום בקצת המסעדים והסמים שמועילים בטבע לזה וכ"ש אותן הסעודות וכענין המן שהוא מאכל גופני והיה נבלע באברים ולא היה מטריד השכל וכבר שמוהו רז"ל רמז למזון הצדיקים בע"ה אמרו בחגיגה הקב"ה טוחן מן ברקיע לצדיקים ואולי הסעודה הזאת המעותד' לצדיקים תהיה בסוף הזמן שנוהגין בו פעולות גופניות במאכל ומשתה ואחריה יתבטל הנהגה ההוא ויהיו יושבין ועטרותיהן בראשיהן ומתעדנין מזיו השכינה ותהיה להם הסעודה ההיא כענין עצרת אלא שזה תשלום זמן החול וזה תשלום זמן הקדש ע"כ. ומ"ש באדם לשון בריאה לפי שהנשמה שנתן בו לא עשאה מהחומר ראשון ולא מהערבוביא אלא יש אחר האין והוא כאלו מעצמותו של הקב"ה נפח בו הנשמה כי הנופח באפי אחד מנשמתו יתן בו שלא באה מן המלאכים וז"ש ונשמת שדי תבינם אבל בגוף האדם לא אמר בו לשון בריאה אלא תוצא הארץ נפש חיה שהוא הרוח החיוני וגוף האדם והוא יש מיש. והנה לך דרוש נאה בענין השינויים שיש בו' ימי בראשית בין קצת הימים לקצתם וזה יקרא דרוש השינויים: