עריכת הדף "מעשה רקח/תפילין/ג" (פסקה)

== טו ==

'''העור שמחפין וכו'.'''  מנחות דף מ"ב וגיטין דף מ"ה וסנהדרין דף מ"ח תניא ציפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות ואע"פ שלא עבדן לשמן רבן שמעון בן גמליאל אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן ע"כ ופסקו הפוסקים ז"ל כרשב"ג אמנם רבינו פוסק כתנא קמא וגם ממ"ש שראה במקומות הרבה שנהגו לעשותם מצה א"כ צ"ל דאין צריכים עבוד לשמן והרב ב"י סימן ל"ב פסק דעור הבתים צריך שיהא מעובד לשמו היכא דאפשר והרב ב"ח ז"ל כתב שם דאם אינן מעובדין לשמן לא יברך עליהם אפילו בשעת הדחק ואין נראה דכדאי הוא רבינו לסמוך עליו בשעת הדחק וגם רש"י ז"ל קאי בשיטת רבינו עיין עליו. והרב ב"י גם כן סתם דהיכא דאפשר בעי עיבוד לשמן משמע דבלא אפשר שפיר דמי אפילו בברכה וגם הרב מגן אברהם ז"ל חלק על הרב ב"ח שם עיין עליו. ודין הרצועות שכתב רבינו מבואר בשבת דף כ"ח לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ואסיקנא דלרצועות קאמר.

'''ועור הרצועות וכו'.'''  דע שדין זה לא נמצא מבואר בתלמוד והרב ב"י או"ח סימן כ"ז כתב דלרבינו צ"ל שהוא מפרש דאע"ג דרישא דברייתא מיירי בעור הבתים סיפא מיירי בקלף שנכתבים בו וברצועות ולא בחיפוי כיון דלחפות הבתים אין צריך עיבוד דכל שהוא מעור מצה הוא יותר חזק אין לומר שיהא צריך עיבוד לשמה ע"כ ונראה דר"ל דרבינו פסק כרבן שמעון בן גמליאל דבעי ברצועות עיבוד לשמה ובעור הבתים אפילו עיבוד לא בעי דלא הוזכר זה בהך ברייתא כלל ומינה דגם לשמה לא בעי ודברים מגומגמים הם דמאי רישא וסיפא שייך בהך ברייתא הרי הכל ענין אחד הוא דתנא קמא קאמר אע"פ שלא עבדו לשמה דקאי למאי דקאמר דעור בהמה טהורה כשרות וקאמר דכיון שהם טהורות תו לא קפדינן אעיבוד לשמה ורשב"ג פליג עלה וקאמר דגם בעינן עיבוד לשמה. ויותר קשה מ"ש הרב ב"י גופיה סימן ל"ג למאי דכתב הטור דעור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה טהורה וכו' כתב ז"ל דכ"כ הרמב"ם בפ"ג וטעמו מדקפדינן בהו שיהיו מעור טהורות (כלומר מהסוגיא דשבת שהזכיר לעיל) הוא הדין דבעינן עיבוד לשמה וכו' ע"כ וזה משמע דפירש הברייתא כפשטא דפליגי בעור הבתים ופסק כת"ק בדין הבתים דלא בעי עיבוד לשמה וכמ"ש מרן גופיה כאן דפסק כת"ק ודין הרצועות דבעי עיבוד לשמה הוציאו מדבעינן שיהיו טהורות הוא הדין דבעו גם כן עיבוד לשמה וזה הוי הפך מ"ש שם מלבד שגם דברים אלו הם קשים להבין מאד דהא עור הבתים דבעו ודאי טהורות כדאיתא בהך ברייתא ופסקו רבינו בדין זה גופיה ואפ"ה לא בעי עיבוד לשמה ואיך הכריח הרב ב"י ז"ל דמדבעינן שיהיו טהורות מינה נמי דבעינן שיהיו מעובדין לשמה הרי עור הבתים יוכיח ולזה כבר זכיתי ומצאתי להרב כנסת הגדולה שם שנרגש מזה בשם הבדק הבית כנראה דחזר בו הרב ב"י ז"ל וכ"כ הרב מג"א ז"ל שם ועכ"ז קושיין קמייתא לא מיתרצא.<br> ''' ומאי ''' דנראה לענ"ד דרבינו נפקא ליה מדאיפליגו הנך תנאי בעור הבתים ופסק כת"ק מכלל דעור הרצועות דחמיר מעור הבתים משמע דלכו"ע בעי עיבוד לשמה דאל"כ לישמועינן ת"ק בעור הרצועות דלא בעי עיבוד לשמה וכ"ש עור הבתים. ומ"ש רבינו דאפי' עור שאינו מעובד כלל כשר דבר מבואר הוא דמכיון שאין עור זה עומד לכתוב עליו וגם א"צ עיבוד לשמו מעתה העיבוד אינו מעלה ולא מוריד. ובשו"ת דבר שמואל ז"ל סי' י"ט הביא ארבעה סברות בדין זה רבינו דס"ל דעור הרצועות בעי עיבוד לשמה ועור הבתים לא והנמוקי יוסף פרק נגמר הדין ס"ל בהיפך דעור הרצועות לא בעי עיבוד לשמה ועור הבתים בעי והרמב"ן ז"ל ס"ל דלא בעי עיבוד לשמה לא בבתים ולא ברצועות ודעת הרא"ש שהיא שיטת הפוסקים ז"ל דבעי עיבוד לשמה בין בתים בין רצועות וכן פסק הרב ב"י והכי קי"ל אף לעיכובא בעור הרצועות וקיימו פסקו זה כמה חכמי ישראל ז"ל עיי"ש. ולענין אם מהני השחרות לבד לשמן עיי"ש שהכריח דלא מהני אלא ע"י תיקון גמור בגוף העור כגון לרככו מחדש ולהשימו בתוך הסיד וכו' ע"כ ודין פשוט הוא.