עריכת הדף "הר המוריה/פסולי המוקדשין/יב" (פסקה)

== יג ==

'''ונתערבה ''' 

''' בתמורתה וכו'.''' ר"ה ה' ב' מנחות פ' ב' ודוקא באומר ה"ז אבל באומר הרי עלי מייתי בהמה אחרינא ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא תודה והא לחמה אי הך דקיימא תודה היא הא לחמה והא תיהוי אחריות וכדמסיק התם במנחות יעו"ש.

''' תרעה''' 

''' עד וכו'.''' באמת שם לא נזכר דתרעה עד שיפול בו מום רק שם איתא סתם אין לו תקנה וי"ל דתמות כי מה יעשה בה. וע"כ כוונת רבינו מדחזינן שהש"ס שקיל וטרי התם טובא בזה למצוא לה תקנה אלמא דיש להמציא לה תקנה רק דהש"ס לא משכח לה שום תקנה שתיקרב היא עצמה מ"מ כל מה שנוכל למצוא לה תקנה במקצת שלא תדחה לגמרי עבדינן ולכן כתב תרעה עד שתסתאב ואז הוי מותר דתודה והש"ס פריך התם ולייתי בהמה ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא תודה והא לחמה ואי האי דקיימא תודה היא הא לחמה והא תיהוי מותר דתודה ומשני וכי מפרישין תחלה למותרות יעו"ש ולכן בכה"ג שפיר דתרעה עד שיסתאב ותמכר ויביא בהמה לתודה והא תיהוי מותר דתודה וכמש"כ הראב"ד וזהו כוונת רבינו אלא שקיצר ואי משום דמסיק שם דהתורה אמרה טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ואת אמרת ליקום ולנדור בתחלה יעו"ש פ"א א' היינו דוקא באומר הרי עלי להתחייב באחריות אבל באומר ה"ז לא דהלכה כר"י דמיקל באומר ה"ז עיין נדרים י' א' וחולין ב' א' (ועי' תוס' דמנחות פ"א א' ד"ה התורה וכו') ובמש"כ אתי שפיר דברי רבינו ודברי הראב"ד ומש"כ מרן בזה במחילת כת"ר לא נהירין דבריו דוק והבן (ומש"כ בסוף דבריו וכיון דלא אמר ה"ז אין כאן שום חיוב עכ"ל ט"ס וצ"ל וכיון דאמר ה"ז וכו' או וכיון דלא אמר רק ה"ז וכו' אמנם בש"ס שם מבואר דלא כדבריו במה דדחיק התם למצוא תקנתא והבן) ושוב ראיתי בחכם צבי סימן כ"ד שהאריך בזה יעו"ש.