עריכת הדף "הכתב והקבלה/שמות/לד" (פסקה)

== כה ==

'''לא תשחט על חמץ דם זבחי. ''' כתב הרמב"ן, הראוי לא תשחט על חמץ זבחי, כי הדם איננו זבח נזבח, אבל ע"ד רז"ל הוא לרבות על הזריקה שלא יזרוק על החמץ, ואמר לא תשחוט על חמץ, ולא דם זבחי, כלו' ולא דם זבחי יהיה על חמץ, ומקרא קצר הוא, ע"כ. ול"נ כמו שקרבן זה נקרא בשם פסח, על החמלה וההמלטה על בית ישראל, ככה נקרא בשם דם זבחי ע"ש הזבח והריגה שנעשה בלילה ההוא בבכורי מצרים לשפוך דם בקרבם (או ע"ש שנצטוו אז ישראל לתת מדם פסחיהם על המשקוף להיות לאות לעיניהם שיצולו), ויהיה טעם זבחי כמו זבח לה' בבצרה שענינו מטבח מלחמה והריגה, וקרוב למאמר וישם דמי מלחמה (מלכים א ב׳:ה׳); ואפשר שעל כוונה זו אמר קרא ואמרתם זבח פסח הוא לה', שמתאר את הקרבן בשני שמות אלה, ע"ש זביחת והריגת בכורי מצרים, וע"ש פסיחת והמלטת בכורי ישראל, להורות לנו הפך הדעה המשובשת ששתי רשויות יש להרע ולהיטיב, כי ברגע אחת נענשו אלה ואלה נצולו, ויהיה זבח פסח כמו שמש ירח עמד זבולה בחסרון וי"ו החבור. והנה ממקרא זה למדו רז"ל (פסחים ה') שלא ישחט הפסח ועדיין החמץ קיים, ולא למדוהו ממקרא הקדום (לעיל כ"ג) לא תזבח על חמץ דם זבחי, וכבר עמדו ע"ז הרב צל"ח בחידושיו שם וכן בתשו' שאגת ארי' סי' ע"ח, ולרש"פ שהבדיל בין שחיטה לזביחה הדברים כפשוטם, כי שם שחט הונח על פעל השחיטה עצמה שהוא להמית בע"ח, אם על ידי חתיכת סימנים כענין שנאמר ושחט את בן הבקר, ואם ע"י נחירה כמו הצאן והבקר ישחט להם (במדבכ י"א), שאמרו רז"ל נחירתן זהו שחיטתן לדעת מי שאמר שהותר להם במדבר בשר נחירה, ואם ע"י מעשה אלהים כמ"ש וישחטם במדבר, על כל אלה הענינים מורה מלת שחט ביחוד המרת בע"ח ממעמד החיים למעמד המות; אמנם שם זבח וטבח הנחתם על פעל השחיטה בבחינת התכלית המבוקש בנשחט, והמבוקש הוא על שני פנים, אם שיש בו צורך גבוה או שיש בו צורך הדיוט, והונח שם זבח על השחיטה שהיא לצורך גבוה באמת, שהוא ענין כל זבח הנאמר בקרבנות הנזבחים לשם השם ב"ה, ואם גבוה במדומה שהוא ענין זבח הנאמר בנזבחים לשם אלילים כמו יזבחו לשדים, יזבחו לעצבי כנען, והונח שם טבח על השחיטה שהיא לצורך הדיוט אם לאכילה או לשאר הנאה, כמו וטבח טבח והכן, וטבחו או מכרו, מעתה לפי מה שהיה התלמוד רוצה להוכיח דחמץ אסור משש שעות ולמעלה מהא דאסור לשחוט את הפסח על החמץ, לא היה אפשר להוציא זה מקרא דלא תזבח אף על פי שהיא מוקדם בתורה, אחר שמלת זבח מורה על השחיטה בבחינת העבודות האלהיות שנתכוונו בה, והיינו זריקת הדם והקטר חלבים ואימורים, והיינו למדים דדוקא עבודות אלה אסור לעשות בעוד שהחמץ קיים, אבל השחיטה עצמה שאיננה מעבודת גבוה לפי מה שהשחיטה כשרה בזר, הייתי אומר שמותר לעשותה על החמץ, ותו לא היה מוכח דחמץ משש ולמעלה אסור אחר שהזריקה והקטרה אפשר שיעשו לעת ערב, לכן דרשו זה מקרא דלא תשחט על חמץ, דמלשון שחט מוכח שאף השחיטה עצמה אסורה על החמץ, ומוכח נמי איסור החמץ משש שעות ולמעלה, דהיינו מזמן שיחול זמן השחיטה שהוא אחר רגע חצי היום, וגם הרמב"ם (בפ"א מק"פ) מייתי איסור שחיטת זריקת והקטרת הפסח על החמץ מקרא דלא תזבח דבלשון זביחה נכללו כל שאר העבודות, אמנם איסור החמץ משש שעות ולמעלה מייתי (בפ"ב מחמץ ומצה) מקרא דלא תשחט כלשון התלמוד: 

'''זבח חג הפסח. ''' מאכל חג הפסח, שלא יותיר מבשר הפסח עד בוקר, וכדאזהר ע"ז במקום אחר לא תותירו ממנו עד בקר, וכל מאכל סעודה נקרא גם בשם זבח, זבח היום לעם תרגומו שירו, כי הוא יברך על הזבח תרגומו מזונא, זבחי שלמים עלי פירש"י סעודה גדולה. כ"ד התלמוד (פסחים ס"ג ב') דקרא בנותר דבשר מיירי, דמחייב התם בשוחט על חמץ א' מבני חבורה מדכתיב לא ילין בתריה דמשמע הני דקיימו עליה בלא ילין; אמנם מדלא כתיב חלב כמו חלב חגי, גם אינו כתוב גבי' אכילה כדכתיב התם ואכלו את הבשר, משמע ליה לתלמודא (שם נ"ט) דקרא גם על אימורין מזהיר, שלא ילין לבקר, ועל זה לבד אמרו התם שבקיה לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה דבי"ד שחל להיות בשבת מיירי, כי חלבי חול גם בלילה אין מקטירין, דחלבי חול אין קרבין בי"ט (ע"ש תוס' ד"ה ולא), אבל עיקרי' דקרא דבנותר הבשר מיירי לא זז מפשטי' דבכל זמן. אגב גררא ידעינן מכאן כי ליל ט"ו נקרא חג הפסח, וכן יום ט"ו שלאחריו כי הולך אחר הלילה, לכן לא נמנעו רז"ל מלקרוא גם את שאר ימי חג המצות בשם פסח, פסח דורות נוהג כל שבעה, בפסח קורין, וכן במקומות אין מספר, כי הכל הולך אחר העיקר שהוא הראשון. ובחנם גמגם עליהם א' מהמתחכמים: