עריכת הדף "אלשיך/דניאל/ג" (פסקה)

== טו ==

'''כען הן איתיכון עתידין וכו.''' הנה נבל יתרחקו ממצות חפצו שנה את טעמו להסתיר דבר ויאמר לצלמא די עבדת ולא אמר לצלם דהבא די הקימת כפעם בפעם על דבר כי לא יחפוץ בהגלות לבו אליהם כי על התקוממות מלכות הזהב הוא חפץ הנוגע אליו כי הוא רישא די דהבא כי זה הוא רמז הרומז בלשון הקמה והזכרת הזהב כאשר כתבנו ועל פי דרכו דבר על לבם ואחליו הכין לפניהם אל ישיבו פניו ריקם כי הוא החל בשתים ויצא בא כי אמר הן איתיכון וכו' תפלון ותסגדון הנה נא כי בשתים רעות הוא חפץ יתחתנו במלך וכשהוא אמור אצל עונש אחת דבר והן לא תסגדון בה שעתא תתרמון וכו' ויפול מדבריו דבר ההפלה ולא אמר והן לא תפלון ותסגדון יען כי למצא דברי חפצו הוא חפץ בלשון רכה ותחנונים לאמר אליהם אם יש את נפשכם לעשות את בקשתי תפלון ותסגדון כי באלה חפצתי אכן לא אענישכם בעשותכם אחת מכל מצות אשר צויתי אתכם ואף אם תפשתם מועט בהשתחויה לבד לא תאשמו עד אשר תבעטו גם בקלה הזאת ולא תסגדון לצלמא די עבדית וזהו והן לא תסגדון בה שעתא תתרמון וכו' והנה בסוף פסוק הזה מאריך טרחא ומעלה עשן לעינים וחומץ לשנים כי מי זה אמר מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין וכו' ועתה נהפך לנחש והקשה לדבר ולומר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי ולא אמר איה אלוה עושיו אשר לא יפלא ממנו כל דבר כאשר הערנו זה למעלה:

'''והנה''' על פי הדבר הנמצא בספר הזוהר לחלק בין הנופל ביד הורג בעל בחירה אשר יאבד מנוס ממנו לנופל ביד בהמות יער או ערוד ממית או אש ומים הבלתי בעלי בחירה יתכן היה דבר המלך לאמר גם כי תנצלו מהאש מאן הוא אלה יצילכם מיד עצמי באשר אני בעל בחירה כי לא יסיר בחירתי ממני כאשר אחשוב יש למד כן מהספר הנז':

'''ואני''' בעניי יונק מזיו כבודו ראיתי אחרי רואי לבא עד תכונת הדרוש הלז כי שלשה קנים יוצאים מצדו אשר בהם ישא ה' פניו אל אשר ישר בעיני היוצר להציל לו מרעתו והוא כי אשר יתעתדו לגלי צרות ואימות מות נופלים עליו לא יבצר ממנו יפול הנופל תחת א' משלש או תחת מלך ושרים המבקשים את נפשו או כי יקום עליו אויבו וארב לו וקם עליו וצודה את נפשו לקחתה שנית הנס מפי הארי או פגעו הדוב ודומיהם למיניהם ואין מציל אותו מידם שלישית אשר יבא באש ובמים בימים ובנחלים אשר לא יוכל להרפא מבלעדי ה' והנה השם כל מעיני עיונו ושום שכל והבין ולדרוש בחכמה הלא הוא יראה כי שלשה אלה יחדו לא יהיו תמים מקבילים אחד אל אחד אך יעלו במעלות זו על זו ואומר כי הא' מהנה יש לאל יד איש צדיק תמים להמלט ממנה והוא בצדקתו יציל את נפשו ושניה לה צדקת הצדיק לא תצילנו ביום נפלו ואין חבוש מתיר עצמו עד ילוה אליו זכות זולתו אמנם השלישית היא העולה על גביהן אשר לא יסכון לו זכותו ולא זכות זולתו ומושיע אין בלתו ית' יעשה עמו ככל נפלאותיו והנה הרכה והענוגה וקלה משלשתן אשר זכות הצדיק מגן בעדו להמלט ממנה הלא היא אשר ימצא במעונות אריות והררי נמרים ודומיהם כי מאז בראם הוא ית' נתן מורא וחתת האדם על כל חית השדה כדבר שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית וכו':

'''אך ''' בזאת כאשר בצלם אלהים יתהלך איש והוא כי איש אין בארץ מכל בני ישראל אשר לא האיר ה' פניו בצלם דמותו תבניתו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך חטאים לא עמד עוד טעמו בו בדמותו בצלמו אכן אשר חטא על הנפש משחת מאיש מראהו יתיארו ויעבור מעל פניו אור פני מלך חיים והנכש החוטאת היא תמות כאשר יפול עליה ארי נוהם ודוב שוקק כי לא תהיה מוראו עליהם ולא יעריצו כי צלם אלהים הוא מוראם והוא מעריצם הנותן חתיתו בבעלי חיים ואיננו כי הרבה לפשוע רק צדיקים אשר בצלם יתהלכו גם כי ילכון במעונות אריות והררי נמרים לא היה פחד כי לא יריעו ולא ישחיתו כי הכרת פניהם תענה את שלומם כנאמר בגמרא אין ערוד ממית אלא חטא ממית כי אשר הוא צדיק לא לבד לא יירא ממנו כי אם גם בפגשו בו הוא ימיתנו כעובדא דרבי חנינא ועל כן היה למשל אוי למי שפגע בו הערוד ואזי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא כי אין פחד זוחלי עפר נגד פניהם ושן בהמות יחיתן כאשר קרה לדניאל בגובא די אריותא וליוסף בבור אין מים בו אבל נחשים ועקרבים היו בו. למעלה מזו אשר יבא באש ובמים אשר לא תפול עליהם אימתה ופחד ואין בהם תבונה ולא ירעו ולא ישחיתו כי אם בטבע אשר כל אחד יפעול טבעו ההולך במו אש יכוה ואשר במים יובא ולא ידע לשחות לחתור היבשה עם ארבות ידיו או לא יזדמן אליו דף או כלי של שייטין תהומות יכסיומו ואין מציל זולתי יתעשת האלהים לו ולא יאבד ויבקש לו זכות ממקום אחר ילוה אל זכותם הלא תריאה כי צדקת שלשת הצדיקים האלה חנניה וחבריו אשר קדשו שם שמים בגלוי לעיני כל ישראל אשר בגלות החל ההוא ובמעמד כל הגוים עממיא אמיא ולשניא לא עמדה להם עד חברה היוצר מתחלה אל זכות יהודה אשר אמרו כי על דבר אשר הציל ג' נפשות מכבשן האש תמר ושני ילדיה הציל הוא ית' שלשה יוצאי ירכו חנניה מישאל ועזריה וגם על פי המדרש שהוסיף שבזכות שהעלה את יוסף מן הבור נצול דניאל מן גובא אינו בהשקפת האריות כי אם על העלותו בל ישאירוהו שמה עד ימות בטבע ברעב ובצמא הדומה לבא באש ובמים מעין אשר ביוסף שלא הצילו יהודה כי אם מהשאר בבור עד ימות ולא מהיותו נופל ביד נחשים ועקרבים כי מבלי יהודה לא היו נוגעים בו ובדבר הזה נבוא עד תכונת מאמרם רז"ל בב"ר פס"ב:

'''אמר ''' ר' שמואל בר יצחק אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף וצפה אותו השלטון באסטרולוגיא שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד והיא נשאת למלך כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב הה"ד כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם יעקב פדה את אברהם ע"כ:

'''והנה''' אין ספק כי כל רואה דברי מאמר זה מבלי ישגיח אל דברינו אלה הנאמרים באמת יתחמץ לבבו באמור מריה דאברהם המבלי אין זכות לאברהם אוהבו ית' להיות מוצל משרפה אותו תלה בזכות יעקב ואין נהשיב כי בימים ההמה ובעת ההיא עדן לא שלמה מדתו ולא נתמלאה סאת שלמותו כאשר אחרי היה דבר ה' אליו וילך אל ארץ בחר ה' כי הלא זה הדבר אין לו שחר ק"ו הדברים ומה אם דור שלישי אשר עדן לא היה הזכיר לו הוא ית' איך יסתיר פניו מאשר יעשה אברהם עצמו. זאת ועוד כי גם בעת ההיא שלם היה לפניו ית' ויחל רוח ה' לפעמו ויצילהו זה פעמים מכותה ומכוש ומיום הולדו היה טמון בארץ ככתוב בפרקי ר"א ויצילהו מחרב כל רבים עמים וכמו זר יחשב לומר שאלמלא היה עתיד להוליד את יעקב אשר מטתו שלמה היה הוא ית' משלם גמול המסרו על קדוש ה' בעה"ז ככל המון ישראל הנשרפים על קדוש שמו ית' ולא יחיה אחרי נפלו באתון נורא יקידתא על דבר ישמעאל ועשו אשר התעתדו לצאת ממנו לולא הסתכל הוא ית' בהולדת יעקב אשר משם רועה אבן ישראל כי זה איננו שוה בלעדי אשר נלוה אליו בעזרו ית'. ועוד נשים לב על דברי המאמר כי לא ידמה לנמשל כי במשל השלטון הוא אשר צפה מה שנצול על ידו אך בנמשל לא היה נמרוד הצופה כי אם הוא ית'. ועוד מה מעלה ומוריד דינו של נמרוד שיאמר יצא דינו מלפני נמרוד יאמר נא שבקש נמרוד המיתו ויצילהו ה' בזכות יעקב. ועוד למה נשא המשל הזה על בת שנשחת למלך ולא שיוליד בן שיהיה אהוב למלך והוא מעין הנמשל שהיה יעקב אוהבו ית' עתיד לצאת מאברהם ולא לייחס הדבר אל בת שנשאת למלך ועיד על מה זה תלה הדבר ביעקב ולא ביצחק אשר היה עולה תמימה לפניו ית':

'''אך ''' אמנה באשר הקדמנו יבא על נכון והוא כי ראשונה ראה והנה אומרו אשר פדה לא יתכן יחזור אל השם הנכבד הנז' בכתוב כי אין פדייה צודקת כ"א בפודה מיד הזולת ועוד אם הכונה לומר כי הקב"ה אשר פדה את אברהם יפדה גם את זרע יעקב בל יבוש יעקב וכו' המבלעדי חסדים טובים וכן רבים עד אין מספר פעל ועשה הוא ית' עם יעקב ועם ישראל הלך להזכיר אשר עשה עם אברהם ועוד שמורה שאין זכות ליעקב רק שהקב"ה מתנהג ע"פ חסדיו כאשר עשה עם אברהם שאם לא כן היה ראוי יזכור זכות יעקב ושעל כן לא יבוש יעקב וגם שאומרו אל בית יעקב הוא מיותר כי יאמר כה אמר ה' אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ועוד כי יאמר נא ישראל ולא יעקב ע"כ גזר ואמר כי על יעקב נאמר אשר פדה את אברהם ולכן ראוי שלא עתה יבוש גם הוא ולא פניו יחורו והוא אמרם ז"ל באיכה רבתי שבכל צרות ישראל אינו מרגיש אלא יעקב אביהם וזהו אומרם ז"ל אברהם לא נצול מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב ופן יחשדהו שומע ויהיה בעיניו כמתעתע ודובר סרה נגד אבינו הראשון ומי לנו גדול מאברהם ובצדקתו לא תהיה לו נפשו לשלל ויצטרך לזכות אשר לא נולד עדנה ולא עוד אלא שלא יספיק גם זכות יצחק כי אם עד יעקב על כן נשא המשל הזה ואמר משל לאדם שהיה לו דין לפני השלטון וכו' לומר אם היה לב מלך על אברהם להמיתו כי אויב הוא לו ומבקש רעתו וכל ישעו וכל חפץ להנקם ממנו ומבקש המיתו בלי השקפה לברור לו מיתה מיוחדת מזולתה או אף בהיותו נשפט אתו כי יתחייב בדין אם היה משפט מות אברהם לפני נמרוד מכת חרב והרג בידי אדם או להשליכו לגוב אריות לא היתה דרך הצלתו בזכות יעקב כי אם היה דינו מלפני מלך להשליכו לגוב אריות הוא בצדקתו יציל את נפשו כי אך בצלם אלהים יתהלך ותהיה חתת אלהים על כל חית השדה ולא יגעו בו. וכן אם היה משפטו ודינו להכותו בחרב אנוש גם צדקת זולתו לא תצילנו ביום נפלו כי איש הוא ולא תוסר בחירתו מעשות אשר חפץ לעשות כי היא החלוקה השלישית אשר תבא זכרונה אחרי זאת אך מה שיצא דינו לפני נמרוד היה לישרף שהוא המין השני מהשלשה הנזכרים וז"א שיצא דינו לפני השלטון לישרף והוא הנמשל כאשר שב וביארו בעל המאמר בעצמו והוא האמור בב"ר פל"ז כי הועמד אברהם בדין לפני נמרוד על שברו צלמי אביו ואשר הוסיף לדבר ולומר נגד אלהי נמרוד אשר היה עובד לאש כי אמר אליו למה יעבוד לאש כי הלא המים מכבים אותו על כן יצא דינו מלפניו להעבירו באש כי באש הוא נשפט על דברו נגד האש במדה שמדד ובדבר אשר זדה לפני המלך הרע ובליעל ההוא וע"כ לא שת לבו להמיתו במיתה זולתה בהעביר אותו בשלח אחרי צאתו מאור כשדים יען לא נתייחד אליו רק המות הזה להביאו באש ולא ישנה לו במיתה זולתה וע"כ לא ניחס אופן ההצלה אל הנצול מיד האדם רק אל הנופל באש כי כן היה דינו ולא יחטיא לשנות את טעמו. עוד רמז באמרו לפני השלטון בל יאמר איש כי לא יתכן המשל הזה כי אשר יצא דינו לישרף והמלך לא יציל את נפשו תחת אהבתו לעשות משפט עמו גם כי יולד בת הנשאת אליו לא יצילנו כי הכר פנים במשפט בל טוב על כן אמר לפני השלטון כלומר כי לו היה בן מות לפני המלך לא ישיב חמתו מהשחית ושחת ארצה לעשות משפטו ודינו ולא ישוב מפני כל עריבות האפשרי יגיע אליו אך מה שיצא דינו לישרף הוא לפני השלטון כלומר על דבר הנוגע אל כבוד עצמו וכיוצא ולא מהמלך היה להמיתו כי לא חטא לו ואינו בן מות לפניו כי לא גדל פשעו שגם למלך יחייב את ראשו לולא שבחזקת היד אשר ניתן מאתו אל השלטון לא ישיב ידו מבלע אם לא בהמנע מאת המלך דבר עריבות ואין ערך טוב דבקות אשר ישמח בו אם יניחנו כן הדבר הזה כי לא היה בן מות אברהם לפניו ית' הוא מלכו של עולם ולא יצא דינו לישרף רק לפני נמרוד על כי בזה ושקץ פסילי אלהיו והיה מניחו באש ישרף ככל המון שלומי אמוני ישראל אשר עברו במו אש ונכוו ויקדש בם השם הנכבד והנורא ויגדל שכרם בעולם העליון לפניו ית' עד אין קץ כן היה עושה לאברהם לולא שאם ככה היה עושה לא היה נולד יעקב והנה עדיין כל זה איננו שוה בעצם שלמען זאת לא יעשה משפט השלטון באש ההוא על כן צירף לזאת עוד אחרת באשר נשא המשל אל בת שנשאת למלך ולא אל בן שיוליד שיהיה אהוב למלך והוא כי אין ספק כי גם כי האיש הנשפט אתו ויצא דינו לישרף היו יהיה מהקרובים אל המלך או גם כי יהיה לו בן אשר גם הוא מהקרובים אליו לא יהיה מוצל משרפה למען זאת כי על כן יצא משפטו מעוקל כי לא יחפוץ המלך לעשות יקר ולהכיר פנים במשפט ומה גם במשפט מות כי האיש אשר עלה מות בחלוני משפטו לא במהרה ינתק ממנה אך אמנה בהגיע אל המלך עריבות גדול הערך אצלו בהצלת האיש ההוא יצילהו כי חפץ בהנאת המלך וגם כי לא יהיה דבר מלך אל השלטון לא יאמר לו מה תעשה כי לא יחפוץ במות המת אשר לא חטא לו אם במותו תעדר עריבותו על כן כאשר צפה השלטון עריבות יגיע למלך בבת אשר יוליד כי תתעתד הנשא אליו ותדבק למלך ותשא חסד לפניו אז הסיר משפטו אשר חשב לעשות בו כן היה הדבר בדמותו בצלמו בנמשל כי לולא היה עתיד לצאת ממנו מי שיגיע אליו ית' הדבקות העצמי אתו כדבקות האשה הנשאת למלך עם המלך לא היה ניצול ואין זה כי אם ביעקב והוא כי גם שאברהם ויצחק אוהבי ה' המה לא תתייחס דבקותם אתו ית' החלטי ועצום כמשל דבקות האשה עם אישה כי אם ביעקב על דבר כי מאברהם יצא אסור לבא בקהל ה' הוא ישמעאל ומיצחק עשו כאשר מהטעם הזה אמרו במדרש על פסוק כוס ישועות אשא שלא יברך בו אברהם ולא יצחק אך יעקב היתה מטתו שלמה ובו יתייחס הדבקות ההחלטי כדבק באשתו אשר אין בדברים הגשמיים דבר יתייחס דבקות המלך עם הזולת כדבר הזה על כן היה למשל על דבקות הנמרץ אשר השיגה יד בחיר שבאבות אתו ית' ואף גם זאת כי זרע יעקב הן הם המתיחסים אצלו ית' ככלה כד"א וארשתיך לי וכו' כמשוש חתן על כלה וכו' אהבת כלולותיך וכל האמור בש"ה עוד רמז לבלתי נגוע בזכות אברהם זולת הקודם במתק שפתיו באמרו כדאי הוא להנצל בזכות בתו וכן בנמשל כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב ולא אמר כדאי היא בתו ינצל בזכותה כדאי הוא יעקב ינצל בזכותו וכן באמרו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך ומהראוי יאמר שהיא עתידה להנשא למלך. אך היטב אשר דבר לרמוז כי גם עתה זכות עצמו מסייעתו שאלמלא זכותו וצדקתו כי רבה היא לא היה שוה לו בנזק המלך זכות יעקב כאשר לו היה נפש תרח תחת נפשו באור כשדים לא תנצל נפשו בזכות יעקב שהיה עתיד לצאת ממנו אך זה וזה גורם צדקתו וקדושת זרעו וזהו כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב ולא אמר כדאי הוא יעקב וז"א גם במשל כדאי הוא כי לולא היה נמצא בו דבר טוב לא היתה בתו פוטרת צרתו וכן באומרו שהיא עתיד והיא נשאת ולא אמר שהיא עתידה להנשא למלך לרמוז כי מפאת טוב מערכתו ומזלו הוא עתיד יעשה בת אחת תגיע למלכות או שאלמלא הוא צדיק תמים ומגדולים אשר בארץ לא יתחתן בו המלך נמצא כי צדקתו היא סיבה ראשינה תנשא בתו לרלך אשר זרעו בו נתלה ומתייחס וזהו אומרו שהוא עתיד והיא נשאת למלך וכיוצא בו בנמשל כי גם זכות אברהם ויצחק נלוו אל זכות יעקב להגדיל דבקותו אליו ית' כנודע. ועל שנותו את טעמו כי במשל ייחס חזיון העתיד אל השלטון באומרו צפה השלטון ובנמשל אל המלך הוא מלכו של עולם ית' שמו ענינו באשר נשים לב כי במשל לא ידבר רק על טרם ינתן הנידון באש שעל שצפה השלטון לא נתנו בו אך בנמשל לא כן הוא כי הלא העבירו נמרוד באש ומשם הוציאו ה' אך הוא כי בחינת האש הפועל טבעו אחר הנתן בו הנידון אשר לפי טבעו תאכלהו האש לולא ה' יסיר את טבעו ממנו בצפייתו יצפה זכות מרחוק בנמשל ובחינת השלטון במשל כאשר יצא דין הנידון לפניו לישרף אחד הוא כפועלים בטבע כי אין לאל יד לעשות משפט אשר לא כדת מלכותו ולא יערב אל לבו לשנות בין דם לדם בין דין לדין רק לפי טבע משפט הנימוס ולא יחטיא ומה גם להותר בני תמותה כי לא יוכל מבלי סבה מספקת כענין בת שתנשא למלך כי אז עדיין יוכל להשיב ידו מבלע ככתוב למעלה אך אחר שהנידון במו אש יכוה ואין לאל יד שלטון ביום המות להציל את נפשו מיד להבה על אשר צפה באסטרולוגיא כי לא אלהים הוא להחיות מתים נמצא כי כן הוא מה שצופה השלטון במשל טרם יעביר את הנידון באש אשר אז יכול להציל כאשר בנמשל מה שצופה הוא ית' אחר ניתן אברהם בכרשן האש כי אז הוא ית' המציל ואין זולתו ובכן כך הוא מה שצפה השלטון במשל טרם ינתן באש כאשר בניישל עודנו בתנור מה שצופה הוא ית' ואמר הה"ד לכן כה אמר וכו' כלומר שעל ידי פירוש זה יתיישבו קושיות הנופלות בפסוק והם הנז' למעלה וכדרכנו בכל הה"ד שבמדרשות כלומר בזה האמור זהו מה שאומר הכתוב ואלמלא כן לא היה הפסוק על נכון:

'''והנה''' העולה מזה כי אם יהלך איש צדיק על הגחלים ורגליו לא תכוינה לא יעשה ה' אלהים דבר זה אם לא בהצטרף עמו זכות זולת זכות הצדיק ההיא יען היותו משולל בחירה וגם אין חתת הצדיק עליו כי הוא דבר דומם ופועל לפי טבעו אשר הטבע בו מאתו ית'. הנה עד כה נתבארו שתי מיני צרות המתרגשות לבא על הולך תמים ופועל צדק ודרך ישכון אור הצלתם במדרגתם זו למעלה מזו כי אשר יפגענו הארי והדוב הוא בצדקתו יציל את נפשו יען הוא צדיק ובצלם אלהים יתהלך חית השדה השלמה לו והבא באש ובמים בהלוות אליו לוית חן זכות צדקת זולתו כאשר היא רבת האיכות ימלט ממנה כאשר מצאנו ראינו זכר לדבר במסכת ברכות כי רב ושמואל היו מאריכים דרך ביתם שלא לעבור לפני קיר נטוי הדומה לאש ומים הפועלים בטבע עד הזדמן אתם רב אדא בר אהבה ואמרו זה אל זה נסגי השתא דאיכא רב אדא בהדן דנפיש זכותיה וכו'. והמין השלישי אשר כל אלה לא יספיקו הלא הוא הנופל תחת מלך ושרים או שאר מבקשי נפשו לספותה כי גם כי אז יעשן אף ה' באיש אשר יכנו לא ימנענו ממנו יען כי איש הוא ובעל בחירה ואין הוא ית' מכריע להניע ולהסיע את האדם מחפשיות בחירתו אחרי נפלו בידו גם כי אין מעצור לה' להושיע והרבה פתחים למקום לעשות לא יאונה לידו ולא יתנהו יגורהו בחרמו יאספהו במכמרתו כאשר אחשוב כי הן אלה דברי שלמה בחכמתו אל תירא מפחד פתאום וכו' כי ה' יהיה בכסלך וכו' כמבואר אצלנו במקומו הלא הוא כי אחרי הבטיחו ית' את עמלי תורה שיהיה נועם מליה חיים לראשם וחן לגרגרותם כדברינו שמה שיהיו גרגרותיהם אשר משם הדבור יוצא לבקש תפלה ותחנה לפניו ית' לחן לפניו עוד הם מדברים והוא ישמע ויציל מכל צרה ואם ישכב לא יפחד וכו' והנה עדיין לא הטהר המחזיק בתורה ההוא מכל רעות המתרגשות בהבטחות הנזכר כי גם כי לו אלהים קרובים אליו בכל קוראו אליו כמדובר על וחן לגרגרותיך אך אמנה אם פתע פתאום תבא עליו צרה אשר לא צדה ולא ידע חתתה לערוך שועה לא בצר בטרם תבא הרעה כי תפול עליו פתאום וימצא במצודה רעה ולא במהרה תנתק ותמוש כאשר אם ידעה טרם בואה הלא עת צרה היא לו ואף גם לזאת יחרד משואת רשעים כי תבא להצר לו ולהמיתו כי לא יסכון עלימו משכיל על דבר תפלה ותחנה כי הלמענו תעזב מדת חפשיות בחירת האדם להרע או להטיב כי ימנענו הוא ית' מבוא בדמים ולהציל רשע משכוך דם נקי והן זאת א' מפנת יקרת תורת ה' תמימה להיות כל איש שורר ובורר בבחירה גמורה באורח צדיקים ובדרך סלולה או בדרך רשעים באפלה ותחת זאת אי לו האחד שיפול ביד זדים ארורים כי יהיה נלכד בשחיתותם ואין מציל. על כן לדבר על לב הצדיק הלזה בא האלהים ואמר על ב' הנה קוראותיך אל תשית לב על הא' אמר אל תירא מפחד פתאום ועל הב' אמר ומשואת רשעים כי תבא על הפתאומיות פן תבא עליך רעה אשר לא תדע לא היה פחד כי אתך אני להצילך בל תבואך כי ה' יהיה בכסלך הלא הוא בהיותך בטוח בלתי נשמר מהרעה שלא תבא כי תסבלנה ה' יהיה עמך בכסלך שהוא בבטחונך והיותך כסיל מדעת פתגם מעשה הרעה ואמנענה ממך ולא אשאיר הדבר אל השמרך בעצמך וגם את השנית אספה מבלי םפק בחירת נושכיך ומזעזעך כי לא תניחך תפול ברשת זו טמנו לך שתצטרך אחרי כן הנצל כצבי מיד רשעים רק אשמור רגלך מלכד שאדריכך ואשמרך מלכת בדרך אפשרי מלהלכד ברשתם. ועתה אשר ערכנו משפט מעמד שלשת הדברים האלה נבא בהם אל ביאור הכתובים אשר אנו בהם ונתון טוב טעם ודעת באשר דבר מלך שלטון לדבר ולומר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כי אמר תרתי מגו תלתא מיני צרות הגדולות שבמעמד שלשתם אני נושא עליכם א' די תתרמון לגו אתון נורא יקידתא ואם תנצלו מזה מאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כי אשלח בכם את ידי ולא ידרוש לכם הוא יתברך כי בעל בחירה אני ולא יסיר בחירתי ממני והוא הדבר אשר דבר ומן הוא אלה וכו' כי במה שהוא אלוה לא יציל אתכם מן ידי כי לא יחפוץ לבטל בחירת ברואיו ועל שניהם כאחד הטיבו אשר דברו על האחד יכיל לשיזבותנא וכו' ועל הב' מן ידך מלכא שגם שאת מלכא ישזיב:

'''ושמעתי''' אומרים שאמרו מן ידך מלכא כלומר במה שאתה מלכא לא תמנע בחירתך הצלתנו כי לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו. ואל יעלה על רוחך שאם לא יצילנו יאמנו דבריך כי מבלי יכולת ה' נטשנו למאכולת אש כי לא נגזר אומר שהצל יצילנו כי אם שהיכולת בידו אם יעשה ואם יחדל וז"א יכיל וכו' והן לא לבלתי הסיר בחירה או להעדר צירוף זכות זולתנו ידיע להוא לך וכו':