עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/קיט" (פסקה)

==קכא==

קכא) והנה הספק ראשון מחמת שהרמב"ם סובר דאומדנא גדולה מהני בדיני ממונות, כבר כתבנו שהרמב"ם יחיד בדבר וכל הראשונים חולקים עליו, וגם מהרי"ק בתשו' סי' קכ"ט פסק דאפי' אומדנא גדולה לא מהני בדיני ממונות, בפרט דמאין לנו להחליט שזה הוא אומדנא גדולה [בשגם שמהרי"ק כתב שגם הרמב"ם ס"ל דאפי' אומדנא גדולה לא מהני בדיני ממונות, האומנם כי מהרמב"ם הנ"ל מבואר להיפוך] ואשר כתבנו הספק הב' דבדבר התלוי בכוונה לכ"ע אזלינן בתר אומדנא וכמו שכתבנו בשם מהרי"ק, נראה דאין טעם מהרי"ק כמו שכתבנו לעיל דווקא באומדנא דתלוי במעשה שהמעשה כך הי' אין יכולים לדון על מה שלא ראינו רק מכח אומדנא, דא"כ קשה הא דמדמה הש"ס פרק המוכר פירות פלוגתא דרב ושמואל ברובא לרדיא ומיעוטא לנכסתא דהתם נמי הספק רק בכוונה, אבל נ"ל דטעמו של מהרי"ק כפמ"ש בס' אור זרוע סי' תשע"ה בענין סבלונות שאם החשש שמא קידש כבר אם החתן אומר שלא קידש נאמן. אבל לרש"י שחולק שהסבלונות עצמם הי' קידושין אינו נאמן שלא כוון לקידושין כיון שהכריעו חכמים את דעתם שלקידושין נתכוון [ואף דסבלונות אינו רק חשש, מ"מ הכריעו חכמים שזה ספק] וע"כ שפיר קאמר מהרי"ק דבמקום שהאומדנא שהמעשה כך הי' אינו בירור גמור כיון שאפשר שהמעשה לא כך הי' אבל במקום שהאומדנא הוא שכך נתכוון הרי זה בירור גמור כיון שכך הכריעו חכמים דעתו, ואפי' בסתמא שלא כוון כלל אמדינן דעתו כך והוי בירור גמור ומוציאין ממון, וע"כ ניחא בהא דהמוכר פירות דאי אפשר שבירור גמור שלרדיא קנה, שהרי יש קונים לשחיטה ומיעוטא דאיתא קמן קונים לשחיטה ונכון וא"כ בנ"ד כיון שאי אפשר שנתכוונה בתשובתה אני בעצמי נענעתי את הגדר כדי שלא ילכו העדים אלא אם כן נאמר שבעצתה הי' כל המעשה הזה [דאל"כ מנא לן שעדים שם ויקדשנה] וא"כ אינו בירור. דשמא לא הי' בעצתה ולא שייך שנכריע את דעתה, ואזדא החשש הזה, ולא נשאר רק חשש השני והשלישי דלריאי לא בעי עדים והוי ספק קידושין עכ"פ: