עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כא" (פסקה)

== יג ==

'''והוא. ''' אחד כהן משמש ואחד כהן שעבר מצווין על הבתולה, ואין לי אלא זה שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומו מניין, תלמוד לומר והוא {{תוספת|עו|נראה בטעם הדיוק משום דכתיב בו' החבור, ונסמך אענין הקודם, וכמו למעלה בסוף פסוק ו' דרשינן והיו קודש לרבות בעל מום לקדושה, כך מוסב ענין זה גם אכהן בעל מום.}} [הוריות י"ב ב']

'''והוא. ''' לרבות כהן משוח מלחמה שמצווה על הבתולה {{תוספת|עז|טעם הלמוד מלשון והוא, משום דהו' המחבר מורה שמוסב אענינא דלעיל, וכמו לעיל נתרבה גם משוח מלחמה כמבואר לעיל ריש פסוק י', הוא הדין לענין זה. ומבואר בגמ' דכן נוהג דין זה בכהן מרובה בגדים, וזה ג"כ מטעם המבואר.}}. (שם שם).

'''והוא. ''' הוא ולא המלך, הוא ולא הנזיר {{תוספת|עח|דהו"א כשם שמצוה על הטומאה כמו כהן גדול כמבואר לעיל ובפ נשא, ה"נ מצוה על הבתולה, וכן המלך הו"א עפ"י מ"ש בהוריות י"ב א' שהמלך נקרא שאין על גביו אלא ה' אלהיו וכן כה"ג נקרא שאין משיח על גביו זולת ה' אלהיו והו"א שמעלתו כמעלת הכה"ג גם לענין זה, קמ"ל.}} (ירושלמי הוריות פ"ג ד"ב).

'''אשה. ''' אשה – אחת ולא שתים {{תוספת|עט|דרשה זו הובאה בגמ' לענין האיבעיא אם קידש כה"ג את הקטנה ובגרה תתתיו מהו, בתר נשואין אזלינן או בתר אירוסין, ופשיט מהא דתנן אירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג יכנוס, ודחי שאני התם דכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, ופירש"י דמלת אשה מיותר, ומיניה מרבינן דין הנ"ל, ופריך ה"נ הא כתיב והוא אשה בבתוליה יקח, ומשני אחת ולא שתים, ופירש"י אחת יש לך לרבות ולא שתים, ופריך ומה ראית, ומשני הא אשתני גופה והא לא אשתני גופה, ולפי פירש"י צריך לפרש מה ראית לרבות באלמנה ולא בבוגרת. אמנם לדעתי הלשון אחת ולא שתים אינו סובל ברחבה פי' זה שפעם אחת יש לרבות ולא שתי פעמים, וכמדומה שלא מצינו כיוצא בלשון זה וכונה כזו בתלמוד.

אבל הנה הרמב"ם פי"ז הי"ג מאיסו"ב פסק דכה"ג אינו נושא שתי נשים, וכפי הנראה מפרש הלשון אחת ולא שתים, ר"ל דמה דכתיב כאן אשה בא למעט שרק אשה אחת נושא ולא שתים, ועל זה פריך מה ראית האי אשה לרבות והאי למעט, ומשני הא אשתני גופה והא לא אשתני גופה, וכ"מ מפורש לשון הרמב"ם כאן שכתב ואינו נושא שתי נשים לעולם שנאמר אחת ולא שתים, וכ"כ הה"מ שם, וכהאי גונא דרשינן ביומא י"ג א' לענין כה"ג ביוהכ"פ דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו, אחת ולא שתים.

וכבר נתפרסם דבר השגת הראב"ד שם על פסק הרמב"ם מפסוק דדה"י ב' כ"ד וישא לו יהוידע נשים שתים, ויהוידע היה כה"ג, ועל זה תירץ חכם אחד שאין הכונה שלקח לו לעצמו אלא שהשיא ליהואש בנו, דכל הענין שם איירי בתולדות יהואש, ונתפרסמה ההערה הנפלאה הזאת ע"י ס' תולדות אדם בשם רב גדול אחד, ובאמת לא חדות היא. וכבר באה הערה זו מפורש בס' ברכ"י לאה"ע סי' ל"א, וגם מה שתלו הקושיא הנ"ל בהרחב"ד, תימא הוא, שהרי כן כתבו התו"י ביומא שם.

ויש להביא סמך לדעת הרמב"ם מלשון המשנה ביבמות ס"א א' כהן הדיוט אינו נושא איילונית אלא א"כ יש לו אשה ובנים, ואינו מבואר למה נקיט כהן הדיוט ולא כהן סתם, כי הלא אין ספק שגם כהן גדול כלול באיסור זה, אבל לפי דעת הרמב"ם דכה"ג אינו נושא לעולם שתי נשים, א"כ לא שייך לומר שלא ישא אא"כ יש לו אשה, יען דכשיש לו אשה בלא"ה אסור לו ליקח עוד אשה, ולכן נקיט מפורש כהן הדיוט. וע"ע מש"כ בדרשה לקמן ס"פ י"ד בישוב דיוק הלשון זה במשנה.

וכנגד זה קשה לי טובא לדעת הרמב"ם מהוריות י"ב ב' דחשיב שם הדינים שבין כה"ג לכהן הדיוט בעניני נשואין כמו הא דמוזהר על הבתולה ואסור באלמנה וכו' ולמה לא חשיב גם זה דאינו נושא שתי נשים, וצע"ג.

אמנם לגוף הדין שחידש הרמב"ם סובר הראב"ד להסכים לו עפ"י הסברא, יען דאל"ה הרי יצטרך בכל ערב יוהכ"פ לגרש אשה אחת, כדי לקיים וכפר בעדו ובעד ביתו, אחת ולא שתים, כמבורר ביומא שם. ויש להעיר נ"מ בין לימוד הרמב"ם שדין זה הוא עפ"י גזירת הכתוב ובין סברת הראב"ד – לענין משוח מלחמה דילפינן לעיל ששוה לכה"ג בכל דיני פרשה זו, ואם איסור לקיחת ב' נשים הוא מגזה"כ אסור גם משוח מלחמה, משא"כ לדעת הראב"ד דאסור רק משום עבודת יוהכ"פ, וא"כ משוח מלחמה דאינו עובד ביוהכ"פ מותר לישא שתים, וצ"ע, ואין להאריך עוד בזה.}}. (יבמות נ"ט א').

'''אשה בבתוליה. ''' פרט לבוגרת שכלו בתוליה {{תוספת|פ|כתבו התוס' לאו דוקא כלו אלא כלומר נתמעטו קצת, עכ"ל. ונראה שהכריחם לפרש כן, משום דאין לפרש כלו ממש, דהא אמרי' בנדה ס"ד ב' בוגרת נותנין לה לילה הראשון לשמש דאפי' אם ראתה דם אמרי' דם בתולים הוא, אלמא דבוגרת יש לה בתולים, לכן פירשו דנתמעטו קצת, והוא הדין למוכת עץ ובעולה שלא כדרכה. וטעם הדיוק מבואר בגמ', משום דלשון בתולה משמע אפי' מקצת בתולים, ובבתוליה מורה עד שיהיו לה כל בתוליה. –

ועיין בסוגיא כאן ס' א' דבדיעבד אם נשא בוגרת או מוכת עץ יקיים, ומבואר מזה דגם באיסור דאורייתא יש חילוק בין לכתחלה לדיעבד, שהרי כפי המבואר מזה איסור בוגרת ומוכת עץ הוי מדאורייתא, והתוס' בפסחים י"א א' ד"ה קוצרין, ואיזו מאחרונים נשאו ונתנו בזה, ומכאן ראיה מכרחת לזה.}} [שם שם]

'''אשה בבתוליה יקח. ''' ת"ר, קידש את הקטנה ובגרה תחתיו לא ישאנה, מאי טעמא, דכתיב אשה בבתוליה יקח, בתר קיחה דנשואין אזלינן {{תוספת|פא|שגם בעת הנשואין תהיה קטנה, אבל בוגרת נתמעטו בתוליה, כמבואר בדרשה דלעיל, ואקרי אישתני גופה, משא"כ בכהן הדיוט שקידש את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג דיכנוס משום דלא אישתני גופה, כמובא בפסוק הסמוך. ובאור חלוק זה י"ל משום דלשון לקוחין מורה גם על קדושין וגם על נשואין, כמו כי יקח איש אשה, ודרשינן אין קיחה אלא בכסף והיינו קדושין, וגם מורה על נשואין, כמו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, ולכן מכיון דבקטנה כתיב לשון לקוחין, אשה בבתוליה יקח, וכן במניעת נשואי אלמנה, כתיב ג"כ לשון זה, את אלה לא יקח, לכן כיון שאפשר לפרש זה על קדושין ועל נשואין, לכן בקטנה ובגרה דאישתני גופה אמרי' דקיחה שבכאן מורה על נשואין, ר"ל שאפי' בעת נשואין תהיה בתולה, אבל בכהן הדיוט שנשא אלמנה ונתמנה להיות כה"ג דלא אשתני גופה אמרי' דקיחה דבשם הוא לשון אירוסין, וכיון דבשעת אירוסין היתה כשרה לו שאז היה עוד כהן הדיוט לכן יכנוס.}}. (יבמות נ"ט א').