עריכת הדף "
מעשי למלך/כלי המקדש/ח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == <small>א')</small> ''' אסור ללובשו רק בשעת עבודה.''' <small> הנה בחוט המשולש הקשה דרבינו בפ"ד מפרה כתב דכהן לובש בגדי לבן של כ"ה והן של כלאים וא"כ קשיא מחולין דף י"א למה צריך היקשא דשחט ושרף דשריפתה כשהוא שלימה הא בלא"ה יכול להוכיח רוב מדלובש הכהן בגדי כהונה בשעת שחיטה כיון דלא הותר רק בשעת עבודה בשלמא שאר קרבנות כשרים בזר א"צ בגדי כהונה {{ממ|וא"ל אכתי לקבל הדם צריך בגכ"ה מכל קרבנות מוכח רוב מדלובש בגכ"ה לקבלת דם י"ל דבשאר קרבנות כיון ששחט א"כ חייב לקבל הדם וכך מצותו לקבל דם אף אם ימצא טרפה אבל מפרה דבשחיטה בעינן בגכה"ג שפיר קשה איך שרי ללבוש בגכ"ה דילמא טרפה הוא ושפיר מוכח רוב}} ותירץ דלכאורה קשה הא דיליף רוב מהיקשא דשחט ושרף כשהוא שלימה א"כ למ"ד דשחיטת פרה פסולה בזר והיינו מהיקשא דשחט ושרף מנ"ל דצריך שתהא שלימה וי"ל דחדא מתורת חברתה למ"ד שחיטת פרה פסול בזר א"כ מוכח באמת רוב מכח קו' הנ"ל מדלובש בגדי כהונה בשעת שחיטה וגמ' דיליף רוב מהיקשא היינו למ"ד דשחיטת פרה כשרה בזר עכ"ד אלא דלכאורה עדיין קשה הא תוס' הוקשה דילמא משום חזקה דטרפה אין חי' ותי' דיש חזקת טומאה כנגדה והתינח אי יש הוכחה מכח הא דשריפתה כשהיא שלימה אבל אי מטעם כלאים דבגדי כהונה ל"ש חזקת טומאה כנגדה א"כ לא מוכח כלל רוב די"ל דחזקת טרפה אין חי' וא"כ תיקשה מנ"ל למ"ד שחיטת פרה פסולה בזר דאזלינן בתר רוב דילמא משום חזקה ולכאורה י"ל הרי תוס' תי' די"ל חזקה שאין נתבררה ל"ה חזקה ושפיר מוכח רוב אבל ז"א דבוודאי כשהבהמה באה שחוטה לפנינו ל"ש לומר דאזלינן בתר חזקה כיון דלא נתבררה חיישינן שמא זה שנה שנטרפה ולכן חייתה עד השתא ואם לא נשחטת עתה היתה מתה באמת מיד וכן הוא בגבינות כשנמצא הבהמה טרפה אבל לענין לבישת בגכ"ה בשעת שחיטה דעדיין חי' שפיר אמרינן דמוקמינן אחזקת חי' לפנינו דא"ל דאין כאן הוכחה רק שלא היתה טרפה שנה ראשונה אבל שמא תטרפה זה שנה חסר יום אחד או חסר שעה אחת א"כ תאמר דניחוש שמא תמות אחר שעה אחת בוודאי ל"ח שמא תמות מיד דקיימ"ל דלאלתר ל"ח שימות ואי דתאמר דחיישינן שמא נטרפה זה חצי שנה ותמות לאחר חצי שנה דלזה בוודאי יש לחוש יש להשיב כיון דאמרת שלא חיישינן שנטרפה זה שנה יען דל"ח שתמות למחר שוב נאמר דמוקמינן אחזקה שגם עתה לא נטרפה ויש כאן חזקה וכש"כ אי נאמר כרבי דטרפה אינה חי' אפי' ל' יום א"כ הא קיימ"ל לאלתר ל"ח שימות רק לזמן מרובה ובקונטרסי טרפה חי' העלתי דמיקרי לאלתר ל' יום א"כ אי נאמר שטרפה תאמר שתמות עד ל' יום והרי ל"ח לזמן מועט אולם יש עוד סברא אלימתא לחלק דכהא"ג מיקרי חזקה שנתבררה דהנה אי טרפה אינה חי' היא מתנוולת והולכת תמיד וכאן שהיא לפנינו בריא וחזק אמרינן אוקמי אחזקה שתהא כן עוד כמה ימים דעכ"פ ז' ימים מיקרי וודאי זמן מועט כמש"כ שעה"מ ה' סוכה להוכיח מהאי דיומא דאין מפרישין אשה דל"ח שתמות לזמן מועט וא"כ מוקמינן אחזקה שזמן מועט תהא עוד בריאה וחזקה כמו עתה וא"כ אי תאמר שטרפה בשעה זו א"כ לאחר ז' ימים בוודאי תהא חלושה יותר דמתנוולת והולכת ולכן אוקמינן אחזקה שלא תהא מתנוולת והולכת וע"כ אף כשרה בשעה זו ודו"ק וא"כ הדרה קו' לדוכתי' נוקמי אחזקה שאין טרפה שהרי נתברר לפנינו כך א"כ הדרה קו' לדוכתי' הא רב הוא דסובר דשחיטת פרה בזר פסולה והוא סובר בנדה דף כ"ד דטרפה אין חי' אפי' באדם גבי ילדה וולדות עם שני שדראות דאין טמאה לידה וא"כ מנ"ל למ"ד זה רוב ולכן אני אומר דהמפרשים הוק' מה מקשי תוס' דיש חזקה דטרפה א"ח דילמא טרפה מבטן דחי' ואני העלתי בקונטרסי טרפה חי' דאז נקרא תמים ובפרה אין טריפות פוסל רק משום שאין תמים א"כ לפי"ז י"ל דקו' תוס' לר"ש דדריש מתמימה אבל רבי דיליף מקרא דחטאת קריא רחמנא א"כ גם טרפה ביותרת פסול וליכא חזקה ומוכח שפיר רוב מדלובש בגכ"ה למ"ד שחיטת פרה פסולה בזר:</small><br><small> ב') </small> ''' והנה ''' <small> נ"ל לישב קו' הנ"ל באופן אחר דלכאורה קשה מפר של כה"ג דהוא עצמו שוחט ג"כ מוכח רוב דבגכה"ג של כלאים אך י"ל דכיון דתורה אמרה כששוחט פר ופרה צריך בגכ"ה א"כ מה הוה דנמצא טרפה עכ"פ שחט קדשים כמצות התורה והותרה ללבישת כלאים אך התינח בהקדישה ואח"כ נטרפה דעכ"פ קדוש אבל נטרפה ואח"כ הקדישה דל"ה קדוש כלל תיקשי עדיין דילמא נטרפה קודם שהקדישה אך שוב י"ל דכיון דחי ב' שנים בשנה ראשונה ידוע לו שהקדישה קודם שנטרפה כקו' התוס' ולא מוכח רוב אך אחר העיון הדק היטב נראה דאין כאן קו' מעיקרא לא מפרה ופרו ולא מקבלת הדם דהנה תוס' הקשו נילף מכל קרבנות שדחו שבת שמא ימצא טרפה לאחר שחיטה ותי' דמס' אמרה תורה לחלל שבת משום מצות קרבן כמו גבי פ"נ וראיתי בח"ס בדיני רוב כ' לפרש כונת תוס' משום דהותרה כמו פ"נ ואולם לפירושו יש לפקפק הרי הכ"מ פ"ב משבת כ' דשבת אצל פ"נ רק דיחוי ועח"ס סי' פ"ה ושו"ת מהרי"א ח' או"ח שהאריכו על דבריו שלדעתו אף אי פ"נ דחוי וקרבנות ג"כ רק דחוי אצל שבת עכ"פ מוכח דמכח סנ"פ מחללין השבת ה"ה לענין עבודת הקרבן מחללין על הספק זהו עיקר ראיתם אמנם טעמא דמילתא לא פירשו התוס' דלמה לא קפדינן אחילול שבת מספק ונראה דהנה במנחות דף ס"ד שחט קרבן ונמצא כחושה בבני מעיים אמרינן לי' הבא שמינה ואמאי מתירין לו להביא שמינה ועי"ז מחלל שבת על ראשונה אך הדבר נכון דהנה קיימ"ל היכיא דעביד ברשות וטעה וחילל שבת כש"כ היכיא דהוה אונס פטור כמש"כ תוס' פסחים דף ע"ג וא"כ כיון דנמצא כחושה בבני מעיים ולא הוה לי' לידע זאת שכחושה בבני מעיים א"כ הוא עבד ברשות ששחטה א"כ אף שנמצא כחושה ויביא אחרת לא גרע מטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דקיימ"ל דפטור ובזה מדוקדק כחושה בבני מעיים דאין ניכר מבחוץ וא"כ ניחא בס' טרפה על ספק ג"כ מחללין שבת דאף אי ימצא טרפה כיון דברשות קא עביד דהוה לי' טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור ודו"ק וא"כ לפי"ז לא קשיא מכלאים ג"כ דאף אי ימצא טרפה הוה טעה בד"מ דפטור והנה לפמש"כ הח"ס סי' ס"ט בכלאים בבגכ"ה ליכא כלל איסור כלאים דאין מכוין ופס"ר שרי בהנאה א"כ אף אי ימצא טרפה לא עשה איסור דעכ"פ הוא כיון לעשות מצוה וא"מ שרי בכלאים א"כ כש"כ דא"ש ודו"ק:</small><br><small> ג') </small> ''' עוד ''' <small> שם לא הותר אלא בשעת עבודה עוד לאלוה מילין הנה רבינו בפ"י מכלאים הוסיף דלא הותרו אלא בשעת עבודה שהיא מ"ע כציצית ויש להבין במאי מדמהו לציצית ונראה דהנה בפ"ג מציצית כ' רבינו דכסות לילה פטור גזירה שמא יתכסה בה בלילה והוכיח הכ"מ שדעת רבינו דל"א הואיל ואשתרי אשתרי ולכן לא כתב גזירה משום כסות לילה כלשון הגמ' אך הקשה ע"ז דרבינו שם כתב בלילה אין מברך משמע דלובש בגד בציצית בלילה והוכיח מזה הרי' אבוהב דסובר הואיל ואישתרי וא"כ דבריו סותרין עוד קשה אי סובר דל"א הואיל ואישתרי משמואל דאמר ואפי' בטלית פטורה משמע דהותרה ועוד דטלית פטורה לאחר ל' חייב משמע אף בכלאים עוד הקשה בכ"מ על מהרי"א הרי כיון דחכמים גזרו א"כ ל"ש דלובש בלילה דהרי גזרו שאפי' ביום לא ילבוש בכלאים וע"כ דעת רבינו בליכא כלאים אז לובש בלילה ונראה לישב בהקדם שיטת ר"ת דסובר מדקאמר גזירה משום כסות לילה מוכח דאמרינן הואיל ואישתרי ולכן לא גזרינן שמא יתכסה בלילה רק הגזירה משום כסות לילה שא"ח בציצית כלל והביא ראי' מספרי דבלילה חייב בציצית ובש"א ביאר דא"א לומר שדעת רבינו ג"כ כר"ת וקאמר גזירה משום כסות לילה על בגד לילה אבל דיום הותר בלילה דז"א דאם להקל אזלינן בתר יום לומר כסות יום פטור בלילה כש"כ דלהחמיר יש לנו לילך בתר יום שחייב בכסות לילה ביום וא"כ שוב נאמר דאישתרי בלילה ומעתה אומר דהנה לדעת רבינו י"ל דסובר מדינא חייב בציצית בכסות יום אבל בכסות לילה אין חייב רק ביום דמדינא ומסברא שלא לחייב כלל ביום בציצית ורק אנן מחייבין אף ביום כסברת הש"א דהולכין להחמיר אחר יום א"כ דל"ש לומר דלא ינהוג בלילה כלאים משום דאישתרי כיון דגם מה שביום שרי בציצית רק מסברא כדברי הש"א דאזלינן להחמיר מחייבין ל"ש לומר הואיל ואישתרי דהא לא שרי מדינא וא"כ נתיישב היטב סתירת רבינו דהא דכ' שיתכסה בלילה היינו כסות לילה כדקאמר בגמ' והא דלא קאמר גזירה משום כס"ל משום דבאמת חייב ביום רק הגזירה שיתכסה בכסות לילה בלילה דבכהא"ג לא אישתרי אבל בכסות יום אף דאין חייב בלילה ליכא כלאים דבאמת כהא"ג אישתרי ובזה ניחא ג"כ הא דקאמר שמואל ואפי' בטלית פטורה משום דבכסות יום מודה רבינו דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ומזה אייריא שמואל כשלובש ציצית בלילה אין מברך וניחא הכל:</small><br><small> ד') </small> ''' עוד ''' <small> נראה לי לישב דהנה רבינו סובר שם לעיל מיני' דבשל צמר לא אישתרי לבן מטעם דאפשר בצמר והיינו מדרבנן כמבואר בדבריו אבל בפשתים סובר דל"א דאפשר בלבן דא"כ לא מקיים מצוה דתכלת ואמנם אחר דחכמים ראו לגזור שמא יקרע או משום כס"ל שפיר גזרינן שמא יתכסה בה בלילה והיינו דנהי דמה"ת אישתרי גם בלילה מטעם הואיל אבל כיון דבאמת מדרבנן היכא דאפשר יש לנו לומר דלא דחי רק ביום אנו אומרים דלבטל מצות תכלת לא מיקרי אפשר אבל בלילה בוודאי ראוי לומר מדרבנן לא שרי בלילה כיון דגם ביום הי' סברא לומר דל"ד משום דאפשר רק דחכמים לא רצו לבטל מצות תכלת אבל בלילה שייך שפיר דאסור לכסות מדרבנן מטעם דאפשר ושוב גם ביום ראו חכמים לגזור משום כס"ל דהיינו שמא יתכסה בלילה אפי' בבגד יום וגמ' דקאמר משום כס"ל היינו למ"ד דבאפשר ג"כ דחי אבל לר"ל דאפשר לא דחי א"כ שייך אף בכסות יום גזירה שיתכסה בה בלילה ויש להמתיק עוד יותר דהנה מדברי רבינו נראה דהאי דאפשר רק מדרבנן אסור אבל מה"ת באפשר ג"כ שרי ונראה הסברא דהנה הרי"ו והב"י סי' ט' פליגי אם אין לו עתה רק צמר ופשתן לרי"ו חשוב א"א ודחי ולב"י חשוב אפשר כיון דאם הי' לו צמר או פשתן ופשתן לא הי' דחי גם עתה לא דחי {{ממ|ואגב אומר לבאר מה דהוק' בש"א לשיטת הב"י דבאין לו מיקרי אפשר ול"ד משבת דף קל"ג דמסיק בליכא אחר רק האב דחי מוכח דבליכא אחר היינו אי אפשר ונ"ל לפמש"כ הש"כ סי' שפ"ב דבמילה ל"ש שליחות א"כ הא דפריך וליעבד אחר קשה דעכ"פ ביטל מ"ע שעל האב ותי' בברוך טעם דמ"ע שעל האב לא נכרתו י"ג בריתות א"ד עשה ול"ת ולפי"ז אי הוה אחר הוה אמרינן דאף דבטיל ממ"ע א"ד אבל בליכא אחר ל"ש לומר דאפשר דהרי אף באיכא אחר לגבי מצות האב ל"ח אפשר א"כ נהי דאפ"ה א"ד היינו באיכא אחר אבל לא דנאמר אפי' בליכא אחר לא ידחה משום דאי הוה אחר לא הוי דחי דהא אף אי איכא אחר עכ"פ לגבי אב ל"ח אפשר וא"ש שיטת הב"י אדרבא קשה לי לשיטת הרי"ו מיבמות דף ד' פריך כיון דכתיב ועשו בגדיהם צמר ופשתים ל"ל ויקשה אי מהכא הו"א דוקא באין לו בגד קמ"ל סמוכין להתיר אפי' ביש לו בשלמא לשיטת הב"י דאין לו מיקרי אפשר ניחא משום דאי ס"ד ביש לו א"ד אף באין לו לא ידחה וכיון דכתיב בגדיהם דדחי אף ביש לו דחי שפיר פריך סמוכים ל"ל אבל לשיטת הרי"ו דבאין לו ל"ח אפשר קשה}} ולפי"ז י"ל הא דאפשר מה"ת דחי היינו עכ"פ באין לו ולרבנן חשוב אפשר אף באין לו אבל ביש לו גם מה"ת חשוב אפשר ולא דחי והיינו בבגד צמר ולפי"ז בסדין של פשתן נהי דל"ח אפשר משום תכלת דצריך לקיים מצות תכלת ואף ביש לו ל"ח אפשר וכל זה ביום אבל בלילה באמת ביש לו נהי דאישתרי אפ"ה מדרבנן באפשר כזה אסור בלילה וא"כ שוב שייך הגזירה משום כס"ל לא משום שמא יתכסה וטעמו של רבינו דסובר דצמר במינו דוקא כ' במגן אבות דהוכיח מכח קו' דלא נקיט כלאים בציצית אלא סדין בציצית משום דבצמר גם לב"ה מודו דאסור מדרבנן דאפשר במינו ובזה יש לישב ג"כ דברי ר"ת שהבאתי לעיל שכ' דאמרינן הואיל ואישתרי ושרי אף בלילה והביא ראי' מספרי דלילה חייב בציצית ותמה בש"א שדבריו סותרין אי מהני בלילה מקרא אין מטעם דהואיל ואישתרי די"ל דבוודאי אי לאו הואיל ואישתרי בלילה והי' שייך בלילה איסור כלאים הי' קשה על הספרי איך דריש דנוהג בלילה הא אפשר במינו דנהי ביום ל"ש האי סברא דאפשר אבל לא מסתבר דלידחי גם בלילה כיון דבאמת אפשר במינו דבשלמא ביום הוה חיוב גברא ל"ח אפשר אבל בלילה הרי אין זמן ציצית ליכא חיוב גברא אלא כיון שהיא כסות יום חייב ג"כ א"כ החיוב משום הבגד יקשה שפיר הא אפשר במינו ואיך אמרה תורה דלידחי עשה גם בלילה וע"כ מטעם דאישתרי לגמרי וליכא כלאים כלל בלא"ה לענין חיוב מצוה שפיר דריש קרא דחייב בלילה ולא יקשה איך דחי ל"ת באפשר דז"א דאיסור כלאים ליכא בלא"ה מטעם דאישתרי ודו"ק ואמנם נראה כהבנת הכ"מ מדברי רבינו שהקדמנו שכ' דלא הותר אלא בשעת עבודה דמ"ע הוא כמו בציצית מזה מוכח דסובר בציצית ג"כ לא הותר רק בשעת מצותו ביום לא בלילה דל"א הואיל ואישתרי אשתרי דאין כאן הותרה דרק מטעם עדל"ת ובלילה ליכא עשה לא הותר וכן במקדש שלא בשעת עבודה ליכא עשה לא הותר א"כ מוכח כדעת הכ"מ דבציצית לית לי' לרבינו הואיל ואישתרי אשתרי דלא כמהר"י אבוהב וא"כ יפול על רבינו קו' התוס' מדאמרינן גזירה משום כס"ל משמע דבכס"י הותר אף בלילה ונראה לישב דבח"ס הקשה הא מצללה"נ ואין מכוין שרי ופ"ר ל"ש בכלאים וא"כ איך מוכח עדל"ת הא ש"ה דאין איסור כלל ותי' דציצית שאני דאין חייב אלא בבגד שיש בה הנאת החימום והנאת לבישה {{ממ|וכמש"כ תוס' נידה דף ס"א}} וא"כ המצוה רק ע"י הנאת לבישה ושוב יש בו איסור כלאים וצריך לעדחל"ח ולפי"ז י"ל עתה דגלי תורה עדחל"ת עכ"פ ל"ש הואיל דגלי תורה דהותר הותר לגמרי אף בלילה דשאני בלילה דמכוין להנאתו שפיר אסור משא"כ ביום ההנאה רק ע"י המצוה דהמצוה רק היכיא דמתהנה א"כ המצוה גורם שפיר דחי הל"ת דכלאים והותר ביום משום דע"י המצוה נעשה ההנאה משא"כ בלילה דמכוין ל"ש דהותר וכן זה למ"ד דבר שא"מ שרי וכן הלכה אבל לר"י דסובר דבר שא"מ אסור א"כ יש כאן איסור כלאים בלא המצוה ואפ"ה עדל"ת א"כ ע"כ מטעם דהותרה א"כ הותרה גם בלילה וגמ' קאי לר"י דדבר שא"מ אסור לכן אמר גזירה משום כס"ל אבל רבינו פסק דא"מ שרי א"כ לדידי' ל"ש הואיל ואישתרי אישתרי לכן כתב גזירה משום כס"ל:</small><br>''' ויותר ''' י"ל דהנה תוס' יבמות דף ה' הוק' מדצריך קרא דאש"ק ביו"ט מוכח עדל"ת ותי' דנונ"ד קרבין ביו"ט א"כ ילפותא עדל"ת רק מציצית א"כ ע"כ באמת יסבור כר"י דבר שא"מ אסור אבל למ"ד דשא"מ מותר יסבור נונ"ד אין קריבין ביו"ט א"כ א"צ ילפותא מציצית וילפינן מש"ק א"כ שפיר י"ל בכלאים בציצית א"צ עדל"ת כלל ורק משום דאין מכוין וא"כ א"ש בגמ' קאי למ"ד דשא"מ אסור לכן קאמר גזירה משום כס"ל אף דקאי לב"ה יסבור עתה נדונ"ד קרבין ביו"ט לב"ה וידעינן עדל"ת רק מכלאים א"כ ע"כ הותרה משום מצוה לכן גם בלילה הותרה אבל להלכה נונ"ד אין קרבין ודשא"מ שרי א"כ עדל"ת לא ידעינן באמת רק מש"ק ובציצית שאני דאין מכוין וא"כ ל"ש דאישתרי:<br><small> ה') </small> ''' ובאופן ''' <small> אחר י"ל דזה תליא בפלוגתא דרב אשי רבא ואביי אי הטעם ביו"ט משום דהוה עשה ול"ת או מקרא דלבדו או מקרא דעולת שבת דלמ"ד דעשה ול"ת ולא יליף מקרא א"כ ל"ש לומר דידעינן מש"ק דלא דריש כלל קרא לזה כמש"כ בקובץ על יד וא"כ ע"כ יסבור האי מ"ד דשא"מ אסור וא"כ אף אי ב"ה סברי נדונ"ד א"ק א"ש דיסבור דהטעם משום עשה ול"ת ולא מקרא רק מכלאים בציצית נילף עדל"ת ע"כ יסבור דשא"מ אסור אבל רבינו בפ"א מתומ"ס כ' דרשא דעולת שבת ובפי"ט מפהמ"ק כ' סתם אין ש"ק ביו"ט ע"כ מקרא יליף א"כ מוכח עדל"ת מש"ק וגם סובר דשא"מ שרי א"כ לא מוכח מכלאים רק מש"ק א"כ ל"ש הואיל ואישתרי דשאני כלאים דא"מ שרי אבל בלילה דמכוין לכן לא אישתרי ודו"ק {{ממ|וא"ל דרבינו בפ"ג מיו"ט כ' אין עשה דל"ת ועשה י"ל דבלא"ה קשה א"כ למה צריך בפ"א מתמידין קרא וע"כ דנפ"מ בנשים דיו"ט רק ל"ת וש"ק הוה גם בלילה שלב"ז ושייכה בנשים עכ"פ מוכח עדל"ת מש"ק}} וא"ל א"כ סמוכין ל"ל י"ל להורות קש"ע דאורייתא דהיינו להורות דמצות ציצית הוא באופן שיש בו כלאים כתוס' יבמות דף ד' והבן אלא דעומד לנגדי לשון רבינו בהל' ו' שכ' יען דאפשר אין עדל"ת משמע מטעם אפשר אתינן עלה ולכן אומר לישב בדרך אחר בוודאי למ"ד תכלת מעכב הלבן א"כ שייך דהותר כיון דא"א בשום אופן רק בלאו דכלאים ע"כ הותר לכן גם בלילה הותר אבל אי אין מעכב וכן קיימ"ל א"כ נהי דעדחל"ת ול"א בתכלת ופשתן אפשר בצמר דעכ"פ בפשתן אי אפשר כמש"כ תוס' כתובות דף ל"ט אבל עכ"פ הואיל ואישתרי ל"ש ולכן שייך גזירה שיתכסה בלילה וגמ' קאי אי תכלת מעכב הלבן אישתרי בלילה לכן אמר רק גזירה אטו כס"ל ודו"ק:</small><br>''' עוד ''' י"ל גמ' קאי אי חובת טלית דאז מסתבר דכסות יום חייב עוד בלילה א"כ י"ל מסתברא דהותרה דהמצוה על הבגד ואז ליכא איסור כלאים ובא המצוה קודם על הבגד קודם איסור כלאים דבלבישה אבל למ"ד חובת גברא א"כ כסות יום בלילה פטור מציצית ואישתרי ל"ש כיון דחיוב העשה בשעה שכבר לבש אז יש כלאים א"כ העשה רק דחוי ולא הותר א"כ רק נדחה ביום ולא בלילה ורבינו סובר ח"ט א"כ רק דיחוי ולא הותרה ובזה נראה לישב קו' האחרונים לתוס' דף מ' דמה"ת אף באפשר דחי יען דהותר א"כ מנ"ל עדל"ת מכלאים ש"ה דהותר עטה"ק ומגן אבות ולפמש"כ י"ל תוס' קאי שם לתרץ דשמואל דפוטר פשתן בצמר ושמואל לטעמי' דסובר חובת טלית א"כ שפיר הותרה ואפי' באפשר וגמ' דיליף עדל"ת מכלאים היינו לדידן דהוה חובת גברא ובזה ניחא גם קו' התוס' משמואל דאמר ואפי' בטלית פטורה דוודאי לשמואל דח"ט סובר בוודאי הותרה ולכן קאמר אפי' בטלית פטורה ואך לכאורה יקשה א"כ רבינו דסובר ג"כ באפשר רק מדרבנן כמבואר בדבריו כאן והרי סובר דרק הודחה וצ"ל דרבינו אייריא באין לו כהא"ג רק דרבנן אבל ביש לו צמר בוודאי מה"ת אסור להטיל פשתן בצמר ובזה מדוקדק לשונו שכ' מתחילה פשתן לפשתן וצמר לצמר ומסוף דבריו משמע אפי' פשתן לצמר כמו שהקשה בכ"מ ולפמש"כ נכון דביש לו בוודאי רק צמר לצמר ופשתן לפשתן אמנם באין לו מה"ת שרי בכל ענין ומדרבנן אסרו פשתן לצמר אבל צמר לפשתן הניחו על דבר תורה משום מצות תכלת וא"ש:<br>''' והנה ''' אי אמרינן דכלאים הותרה בציצית נראה עוד דתליא באשלי רברבא דהנה דעת המרדכי הובא בב"י סי' י"ג דתורה לא צוה שלא ללבוש בגד בלא ציצת רק שיעשה ציצית אחר שכבר לבש והנה בתוס' כתובות כתבו דל"א דילבוש בגד צמר כיון שרוצה בפשתן ול"ח אפשר ונראה דזה רק אי אמרינן כסברת המרדכי א"כ ל"ה אפשר דהרי קודם שלבש אין עליו חיוב א"כ כשלבש כבר בגד פשתן ל"ש דאפשר בצמר וא"כ לכן שפיר דחי לאו דכלאים אבל אי אמרינן כאינך סברת תוס' דאסור ללבוש בגד בלא ציצת א"כ אין יכול להטיל תכלת דהוה כלאים ובזה ניחא דתוס' מנחות דף מ' כתבו דלב"ש א"ד יען דאפשר וזה נגד סברתם בכתובות עטה"ק שהעיר ע"ז ולפמש"כ א"ש דב"ש יסבור דאסור ללבוש בלא ציצת א"כ שייך שפיר לומר דחשוב אפשר בפשתן כאמור:<br>''' ובזה ''' ניחא מה דקשה לדבריהם בכתובות ממה שכ' בגיטין דף מ"א דאצלה אפשר באחר לא דחי דהרי לפי דבריהם באין רוצית רק בו הוה א"א ולפמש"כ זה רק בציצית אחר שכבר לבש בהיתר ובזה א"ש ג"כ דלא יקשה ממכות דף ט"ו באונס שגירש דשם בכבר נשאה ל"א סברא דמצית לומר לא בעינא כמו בציצית אף דאפשר בפשתן ל"א כן גבי ציצית דלא ידחה:<br>''' ואמנם ''' לפי"ז אי אמרינן כסברת המרדכי א"כ א"ש דעדל"ת דל"ה אפשר ול"א משום דהותרה אבל אי ל"א כסברת המרדכי א"כ הוה אפשר ואמאי דחי א"כ ע"כ לומר דכלאים בציצית הותרה אלא דיש לעיין דרבינו בפי"ט משבת כתב בטלית מצויצת ל"ה משא הא לאה"ח חייב דאין עשה דוחה לא תעשה דשבת דיש בו כרת ולדברי המרדכי לא מחייב בציצית בשבת ול"ש כלל עשה דוחה דאין כאן עשה א"כ מוכח דלית לי' כסברת המרדכי אמנם יש לומר דלכאורה יקשה איך ס"ד דעשה דציצית ידחה שבת הא אפשר לצאת בבגד שכנפות עגולות ופטורות מציצית ונהי דלענין ציצית ל"ח זה אפשר כמש"כ תוס' כתובות אבל עכ"פ איך ס"ד דידחה שבת דלענין לדחות שבת שפיר מיקרי אפשר לכן אומר דרבינו מודה בהא לסברת המרדכי דאין החיוב בא רק אחר שכבר לבש א"כ רשאי ללבוש בת ד' כנפות ואין מחייב בציצית רק אחר שכבר לבש ואז ל"ה אפשר לכן הוה דחי שבת לכן כ' הטעם דא"ד ל"ת דעשה דשבת חמירא ולאו מטעם דאיכא עשה {{ממ|כמש"כ בפ"א מבהב"ח}} אלא דבהא פליג אמרדכי דהוא סובר דמהא"ט בשבת דא"י לעשות ציצית ליכא כלל מצות ציצית בהא חולק ואית לי' דשפיר מחייב בציצית כיון דרק יומא הוא דגרים מה שא"י לעשות ואיסורא דרביע עלי' ול"ד ללילה דאין כאן חיוב כלל לעשות ציצית ע"ד שחילק בשעה"מ פי"ט מפהמ"ק לענין ש"ק ביו"ט דל"ח עשה שז"ג דאיסורא בעלמא רביע עלי' כידוע:<br><small> ו') </small> ''' והנה ''' <small> בסוגיא דמנחות פליגי בפירושא דשמעתתא רש"י ור"ת לרש"י ב"ש פוטרין מה"ת ונקט פוטרין משום דח"ט ולר"ת ב"ש רק מדרבנן פטרי וכן דעת רש"י בל"א וכ"כ בעהמ"א פ"ב דשבת ומלחמות השיג א"כ מאי קאמר ריב"ר אילעי לתלמידיו הא הוריתי לכם דהלכה כב"ה ואמרו גזירה אטו כסות לילה הא זה רק לב"ש דאי לב"ה ג"כ מדרבנן אסור במאי פליגי ונראה לישב דהנה תוס' כתבו דהאי דנקט פוטרין יען דפוטר אף ממינו ורא"ש בה' קטנות השיג דזה גזירה רחוקה לגזור אטו שא"מ ושא"מ אטו כס"ל וי"ל דהנה פליגי תוס' ורש"י להלן בכסות יום אי אישתרי בלילה ג"כ {{ממ|וכן יש פלוגתא דאמוראי אי לילה זמן ציצית}} והנה אי בלילה ליכא כלאים ג"כ מטעם דאישתרי או משום דלילה זמן ציצית א"כ רק גזירה משום כסות לילה המיוחד ללילה א"כ הוה שפיר גזירה רחוקה אבל אי שייך כלאים ויש לגזור שיתכסה בלילה אז גם במינו יש לגזור דהרי בשא"מ דאסור הוא מילתא דשכיחה מאוד וקרוב הדבר שיתכסה בלילה א"כ יש לנו לגזור שפיר מינו אטו שא"מ {{ממ|ועש"א דחקר למה ל"א לא ניתנה תורה למה"ש שיפשוט ברגע שיחשיך וא"כ ע"כ הותר כלאים בציצית בלילה ותי' דאפשר לפשטו בעוד יום עכ"פ יצא לנו דנהי דל"ש לא נתנה תורה למה"ש דעכ"פ באפשר ליזהר אבל עכ"פ מסתבר דקרוב הדבר מאוד שישכח ולא יפשוט קודם הלילה א"כ הוה גזירה קרובה ולכן גם במינו יש לגזור}} ומעתה י"ל דלב"ש ג"כ רק דרבנן אבל יסבור בלילה שייך איסור כלאים דלא אישתרי וסובר דבלילה פטור מציצית א"כ שייך גזירה שיתכסה וא"כ גזרינן גם במינו ולפי"ז הא דקאמר גזירה משום כס"ל ע"כ הכונה כפירש"י במנחות באמת שיתכסה בלילה אבל לב"ה הגזירה רק שיתכסה בכסות לילה משום דבכסות יום לב"ה בלילה ג"כ ליכא כלאים דאישתרי וא"כ רק בשא"מ אסור אבל במינו ל"ג גזירה רחוקה היא כקו' רא"ש וזה הנפ"מ בין ב"ה לב"ש ובזה א"ש סתירת רש"י דבשבת פי' גזירה משום כס"ל היינו בגד המיוחד ללילה משום דר"י אמר לתלמידיו דהלכה כב"ה {{ממ|והיינו או דהי' סבור דאין לתלמידים ציצית אפי' במינו כלל ובאמת הי' להם ציצית ממינם כמש"כ תוס' בשבת או דהי' סובר לב"ה ל"ג כלל דגזירה רחוקה היא ואף בשא"מ ל"ג}} וע"ז אמרו גזירה משום כס"ל ואסור בשא"מ אבל במינו חייב ולהם הי' ציצית ממינם וטעמא דמילתא דלב"ה אמרינן הותרה ול"א כן לב"ש משום דב"ש לית לי' סמוכין רק משום עדל"ת מראשו כמש"כ תוס' א"כ ל"ש הותרה אף בלילה דרק דיחוי הוה אבל ב"ה יסבור סמוכין א"כ הותרה ולכן רק גזירה משום כס"ל אבל כס"י הותר בלילה וליכא גזירה רק בשא"מ גם י"ל דסוג' דמנחות כר"י בר אילעא דסובר דלב"ה אף מדרבנן מותר א"כ לב"ש רק מדרבנן פוטר וא"כ לב"ש ג"כ רק גזירה משום כס"ל ובמינו אבל התלמידים דהשיבו דלב"ה גזירה משום כס"ל הם דסברי דלב"ש הגזירה אין משום כס"ל אלא שיתכסה בלילה ולכן אף במינו ג"כ פטור אבל לב"ה רק משום כס"ל ולכן במינו חייב:</small><br>''' ומה ''' שהקשו בתוס' דלב"ש עכ"פ נאמר עדל"ת מראשו ותי' דאפשר בצמר וכתבו א"נ לאשמעינן קשר עליון מה"ת וכל המפורשים נתלבטו בכונתם ולדעתי לפרש דבריהם דאחרונים חקרו דבציצית ל"ה בעידנא כמש"כ בש"א ובטה"ק העיר אתוס' דהיו יכולין לתרץ דאין שוה בכל והנה תוס' מיאנו בתי' זה יהא מאיזה טעם שיהא ותי' רק משום דאפשר אבל אם אי אפשר כגון באין לו צמר כמש"כ בבה"ז {{ממ|והוא שיטת רי"ו שהובא בב"ר סי' ט' והביאותיו לעיל}} באמת דחי א"כ משכחת ג"כ לב"ש כלאים וא"כ שוב י"ל דקרא אייריא מכלאים בציצית וצריך קרא לומר דקשר עליון מה"ת וכיון דקשר מה"ת שוב יש כאן כלאים ורק משום עדל"ת מותר א"כ א"צ למש"כ תחילה דקרא אתא דוקא לכדרבא והוה האי אי נמי שכתבו כתוס' כאלו אמרו השתא דאתית להכי דהטעם רק משום דאפשר א"כ בא"א שייך כלאים א"כ מצינן לומר דקרא אתי לקשר עליון ובכהא"ג דא"א דעדל"ת אף דיש כלאים ע"י הקשר עליון דחי מדרשא דראשו וא"צ לאוקים כדרבא ודברי תוס' משולבים הא בהא:<br><small> ז') </small> ''' שם ''' <small> לא הותר אלא בשעת עבודה וראיתי ראי' מפורשת לרבינו בירושלמי פ"ט דכלאים תני אין עראי בכלאים בבית המקדש דאף עראי אסור והא תני כהן שיצא לדבר עם חבירו אם הפליגו טעון טבילה אם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים אלמא חוזר לעבודתו מיד וא"כ לבוש הוא בבגכ"ה והאיך יצא הא אמרת אפי' עראי אסור ומשני כאן בבגדי כהן שיש בהן כלאים והכונה ה"ה בכל הדיוט כאן בבגדי לבן שאין בהן כלאים הרי דאסור שלא בשעת עבודה אלא דקשה מכאן דלעיל העלתי בכה"ג הותר שלא בשעת עבודה ומכאן מוכח דאסור אף בכה"ג ולא הותר אלא בבגדי לבן יען שאין בהן כלאים ודוחק לומר בשל כהה"ד ל"ה כלאים רק דלחד מ"ד בשל כה"ג:</small><br>''' ואמנם ''' במראה הפנים הביא תוספתא הנ"ל שהבאתי לעיל דמינה מוכח בכה"ג מותר שלא בשעת עבודה ופירשה באופן אחר דבשעת עבודה בין של כה"ג בין של כהן הדיוט אין בהם כלאים דהותרה אבל בבגדי כה"ג יש חילוק דיש מהן שיצא למדינה חייב והיינו בגדי זהב ובמקדש היינו בגדי לבן בין לשרת בין שלא לשרת מותר דאין בהם כלאים אבל פירושו דחוק:<br><small> ח') </small> ''' הנה ''' <small> הש"א הקשה טובא על רבינו דס"ל שלא בשעת עבודה לא הותרה אמנם כ"כ דאיתא בהדיא בירושלמי פ"ט דכלאים תני אין עראי בכלאים במקדש ופי' בפני משה דלא הותר אלא בשעת עבודה אבל שלא בשעת עבודה אסור ולישב קו' הש"א נראה לפי קו' הבית אברהם דהקשה לשיטת רשב"א דאי מצללה"נ גם בהנאת הגוף כן א"כ איך נשמע עדל"ת דילמא משום דמצללה"נ דאיסור כלאים אין הלבישה אלא ההנאה ואף דאיכא הנאת הגוף מותרת דללה"נ ותי' דהא הוה מה"ב ולדעתי תמוה דבוודאי אי ל"ה כתיב בכלאים בציצית דעדל"ת רק דהוה ילפינן משריפת קדשים כקו' תוס' ביבמות אז הוה שפיר מצינן למימר דל"ש מצללה"נ דהא אי לאו דילפינן עדל"ת משרפ"ק הוה מה"ב א"כ בכלאים בציצית גופי' הא גלי קרא דמותר א"כ שפיר קשה מנ"ל משום עדל"ת דילמא לכן גלתה קרא דיעשה כלאים בציצית משום דאין אסור בהנאת לבישה כשעושה כן למצוה ול"ש לומר דא"כ הוה מה"ב דהא גלתה קרא דחייב לעשות ציצית של כלאים אמנם לישב הקו' נראה דהנה סברת רשב"א י"ל לפמש"כ תוס' שבת דף כ"ד דלמ"ד נדונ"ד א"ק ביו"ט ה"ט דצורך הדיוט בטיל לגבי צורך גבוה א"כ ה"נ בטיל לצורך גבוה אמנם לפי"ז נראה דזה ניחא במצוה דלא כתיב לכם אבל בציצית דכתיב ועשו להם משלהם א"כ אי הטעם משום דהנאה בטילה לגבי מצוה א"כ הא לא הוה משלהם כדמוכח בשבת שם דפריך הא בחול שרי מנ"ל ומשני דמצוה לשרוף את התרומה ואמר רחמנא בשעת ביעורה תהני ממנה לך שלך תהא ופי' בהפלאה פ' קרח דהכונה דלכאורה שם הטעם משום דכבר עברה האיסור בשעת ביעור אלא דא"כ הא נעשית מצותה וא"צ קרא ולכן הקדים דמצוה לשרוף א"כ כל דנעשית מצותה מותר אע"כ אפי' כשהיא בעין כשריפת שמן להאיר אפ"ה מותר קשה לי דאי הנאתה שריא רק כשעובר האיסור ונעשה אפר א"כ לא מיקרי לך דהא התרומה כמו שהיא בעין אסורה בהנאה אע"כ דמותר להנות בעודו בעין וא"כ הדרה קו' לדוכתי' למה צריך להקדים דמצוה לשרוף אך הדבר ניחא דאי לאו דמצוה לשרוף שפיר י"ל דמיקרי שפיר לך אף דכבר נעשה אפר דהא עכ"פ יש לו רשות להסיקה לכתחילה כדי להנות ממנה אחר שנעשית אפר א"כ זהו גופי' הוה הנאה אבל כיון שמצוה לשרוף א"כ אי לא הוה שריא רק אחר שנעשה אפר ואין אנו דנין רק אשעת הסקה לא הוה מוכח די"ל דכיון דמתעסק בשעת הסקה כדי לקיים המצוה א"כ בטלה הנאתו זה שדעתו לשרוף כדי ליהנות ממנה ג"כ א"כ לא מיקרי לך אע"כ דמותר להנות בעודו בעין ואכתי תיקשי הא נהנה מהמצוה א"כ מיקרי שלך דנהנה מן המצוה אע"כ משום המצוה לא מיקרי שלך {{ממ|וכן מוכח מירושלמי רפ"ק דערלה דנטוע למצוה לא מיקרי לכם}} וא"כ ממילא נשמע דאף דאיכא הנאת הגוף לא מיקרי לך דבטיל לגבי המצוה ורק אי מותר בהנאה בלא מצוה כגון שריפת קדשים בלילה דאז ליכא מצוה אף בתרומה {{ממ|דנהי דבתרומה טמאה ליכא איסור לשרוף בלילה אבל מצוה ג"כ ליכא דלא עדיף מקדשים}} שפיר מיקרי לך ונשמע דמותר להדליק בשמן שריפה בלילה ולהנות ממנה ודו"ק מעתה בשל ציצית דכ' ועשו להם משלהם אי לא הוי שריא רק משום דמצללה"נ לא מיקרי שלהם אע"כ מצד עשה דחל"ת והיינו כסברת ריב"א דאי עשה דחל"ת ליתא לל"ת כלל ונראה ראי' לדברינו מתוס' נידה דף ס"ט שכתבו דהיכיא דליכא הנאת כלאים ליכא גם מצות ציצית ולכאורה איך תליא זה בזה ולפמש"כ ניחא דא"כ לא מיקרי שלהם דבשלמא אי איכא הנאת לבישה דלא בטלה לגבי המצוה אז מיקרי שלהם אבל אי ליכא הנאת לבישה א"כ לא הוה שלהם כיון דאין עומד רק למצוה ומצללה"נ לא קרינן בי' להם משלהם כנ"ל:</small><br>''' והנה ''' לפי"ז לכאורה קשה בבגכ"ה דאמרינן בעירוכין דס"ד דאשתרי כלאים לגבייהו הא לא אישתרי כלל דמצללה"נ והנאת הגוף הא בטלה לגבי המצוה אך הדבר ניחא דזהו לס"ד דפטורין מן הציצית דאישתרי אף שלא בשעת עבודה א"כ להאי ס"ד ל"ש לומר משום דבטלה דהא אישתרי אף שלא בשעת עבודה א"כ להאי ס"ד באמת הוה נשמע דל"א דבטלה הנאת לבישה לגבי המצוה ואדרבא אמרינן דמצלה"נ בהנאת הגוף לכן ס"ד דפטורין מן הציצית לזה משני קמ"ל דאישתרי רק בשעת עבודה ובשעת עבודה באמת אין הטעם משום דאישתרי אלא מטעם דמצללה"נ והנאת הגוף בטל לגבי המצוה ולכן באמת חייבין בציצית דאף בשעת עבודה לא אישתרי כלל כלאים לגבייהו רק דשריא מטעם דללה"נ:<br>''' וא"כ ''' לפי"ז ניחא כל הקו' של הש"א דהא באמת בלבישה איכא ג"כ מצוה כמש"כ כבר זה אדאמורהגזצ"ל בכללי המצות א"כ מיד בשעת לבישה איכא מצוה ובטלה הנאת הגוף דמצללה"נ וא"כ אף בבא על הספק ליכא איסור דהא מצללה"נ וכן מה שהקשה מכה"ג ג"כ ניחא דהא מצללה"נ וכן מה שהקשו מברכות בהא דעלי דהא הוה לאפרושי מאיסורא מאיסור כלאים להנ"ל ניחא דעכ"פ כיון דדעתם הי' לעבודה א"כ איכא מצוה בלבישה שוב הנאת הלבישה בטלה לגבי המצוה ולכן אף דבאמת לאו עבודה ואין מצוה בבגכה"ג אבל לפי דעתם לעבוד עבודה בלבישה א"כ איכא מצוה עליו ללבוש שוב בטלה הנאת לבישה:<br>''' אמנם ''' לשיטת הר"ן דס"ל דהנאת הגוף מצלה"נ א"כ ניחא בפשיטות דע"כ משום עדל"ת והיינו דלא נאמרה הל"ת כלל ובזה אמרתי לפרש דברי רבינו בפי' המשנה בנדרים שכ' דלכן חלה נדר על דבר מצוה משום דהוה מה"ב והוא תמוה דגמ' אמרו משום דהוה איסור חפצא אבל הדבר מבואר יותר בנמ"י שכ' יען דנדר הוה איסור חפצא לא אמרה התורה לקיים מצוה בדבר שהוא אסור בהנאה ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ועוד דהוה עול"ת הנה מדבריו נשמע דבעלמא דל"ה איסור הנאה ל"ש דלא אמרה תורה שלא לקיים המצוה בדבר האסור ולכאורה טעמא בעי אבל לפמש"כ ניחא דבעלמא הא אמרינן כריב"א דל"ת כמאן דליתא א"כ ל"ה דבר האסור לו כלל אבל בנדרים כיון דאיסור חפצא ואסור בהנאה א"כ המצוה גופי' הא נעשית בעבירה דל"ש לומר עדל"ת וכמאן דליתא דאדרבא הא המצוה גופי' הוא האסור דזה שנהנה מהמצוה הוא גופי' אסור ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו:<br>''' אך ''' לכאורה הניחא אי מצלה"נ אבל אי ללה"נ לכאורה ל"ש זה אבל לשיטת הר"ן דאיכא הנאת הגוף לכו"ע לה"נ ניחא דלא שייך עדל"ת דאדרבא כיון דנהנה מהמצוה א"כ המצוה גופי' באיסור ול"ש כמאן דליתא וזהו שכתב הרמב"ם דהוה מה"ב הכונה דל"ש עדל"ת דאדרבא עבירה איכא כיון דל"ש דהל"ת כמאן דליתא דמי א"כ בהמצוה גופי' איכא עבירה דנהנה מאיה"נ ודו"ק:<br>''' וניחא ''' נמי דלא קשה דהא אפשר בכהן הדיוט דלפמש"כ דמותר מטעם מצללה"נ אבל לא מטעם עדל"ת לכן אף באפשר שרי דהא לא עבוד הכה"ג איסורא כלל ורק אי מטעם עדל"ת אז יש חילוק בין אפשר לקיים שניהם:<br>''' והנה ''' השעה"מ הקשה לרשב"א הנ"ל ממודר ממעין דאסור בימה"ח מוכח דכיון דנהנה הגוף לה"נ לפמש"כ ניחא כיון דהטעם משום דהנאה בטלה לגבי המצוה כמש"כ תוס' גבי נדונ"ד א"כ זה שייך היכא דהנאה זו בא עם המצוה דהמצוה א"א בלא הנאת הגוף אבל בטבילה דהמצוה אפשר בלתי הנאת הגוף שלא לטבול במעין קר ל"ש דבטלה ממילא לגבי המצוה כהא"ג הרשב"א מודה דרק בנודר מתשמיש דהמצוה א"א בלי הנאת הגוף וע"י המצוה באתה לו הנאתו כהא"ג ס"ל דבטלה לגבי המצוה:<br><small> ט') </small> ''' והנה ''' <small> עוד יש לי לישב בדרך אחר עפ"י ח"ס סי' ס"ט שהקשה דאין מתכוין וא"ל דפ"ר דבהנאה הא פ"ר שרי וקשה מערכין דאמרינן דהו"א דאישתרי הא הוי אין מתכוין רק למצוה:</small><br>''' ול"נ ''' לישב דקשה הא בבגכ"ה ליכא כלל פ"ר דבגכ"ה קשים הם כדאיתא ביומא דף ס"ט אמנם זהו באמת קו' תוס' שם אי בגכ"ה קשים איך אמרינן דאישתרי כלאים הא קשים הם ונראה דא"ש דכיון דלבשם הרי מחשבו להנאת אותו הבגד והא דאמרינן קשים הם נראה דהיינו בכהא"ג אם אחר הלבישוהו דכ' הרמב"ם בפ"י מכלאים שגם אם אחר הלבישו חייב בזה יש לחלק בין קשים אבל בלבשו מעצמו הרי מחשבו שפיר איכא משום כלאים וס"ד אף שלא בשעת עבודה ע"כ הא דשרי אף דהוה פ"ר הוא רק מכח דאישתרי ומשני נהי דבשעת עבודה אישתרי שלא בשעת עבודה לא אישתרי דכלאים לבגכ"ה דשרי הוא רק מטעם דלא מכוין למצוה וא"ל דהוה פ"ר ע"ז אמרינן הא קשים הם ול"ה פ"ר לפי"ז היינו דמשני לי' דס"ל סברא דקשים הם דעתה הוא דמחדש לו זה הסברא דקשים הם ולכן רק שלא בשעת עבודה משום דמחשבו להנאת בגד {{ממ|אבל בשעת עבודה דלובשו לשם מצוה ל"ש דאחשבה להנאת בגד לצרכו דכיון רק לשם מצוה א"כ באמת שרי דהא אין מכוין ופ"ר ל"ש כיון דקשים הם}} א"כ לפי"ז ניחא כל הקושיות שהקשה הש"א וח"ס דהא באמת אף אי ליכא מצוה עכ"פ הוא למצוה קמכוין א"כ הוה דבר שא"מ דשרי:<br>''' אמנם ''' דעת הראב"ד דשרי אף שלא בשעת עבודה וביאר בש"א דהוא מטעם הואיל אי מיקלעי עבודה {{ממ|וכ"כ בישועת יעקב סי' ט'}} שריא ממילא אף שלא בשעת עבודה ול"נ להוסיף לפמש"כ במגיני שלמה בפסחים דהסברא דהואיל רק דנאמר דהוה כל היום זמן סעודה ואישתרי אונ"פ מטעם מתוך א"כ ה"נ ע"י הואיל כל זמן הוה שעת עבודה ולא שייך לומר שלא בעידן עבודה דבכל רגע הוה בעידן עבודה משום הואיל אי מקלעי עבודה:<br>''' אולם ''' לדעת רבינו נראה דל"ש הואיל רק היכא דאמרינן דהותרה כמו אונ"פ והסברא נראה כך דהנה אם עבר ובישל ובאו אורחים הנה כבר העלו האחרונים דלא מחייב למ"ד דאזלינן בתר מעשיו א"כ לפי"ז אי אונ"פ רק הודחה אם עבר ובישל ורוצה שלא לעביד איסורא הנה הוא צריך לחזור לאחר אורחים כדאמרינן ביומא אי ט"ד הוא צריך לחזור אחר טהורים {{ממ|אבל אי הותרה א"צ לחזור אחר טהורים ה"ה כאן א"צ לחזור אחר אורחים כיון דעביד בהיתר}} א"כ ל"ש הואיל כיון דאפי' בדיעבד אם עבר ובישל צריך לאהדורי אחר אורחים א"כ הכא נמי כיון דרק דחוי' ל"א הואיל:<br>''' אמנם ''' על דברי הר"ן דכ' דבהנאה ל"א פסיק רישא קשה לי ממשנה פ"ג דמכשירין ר"י אומר א"א שלא לשמוח אלא אם עמד וכ' בתויו"ט דהכי קאמר לדבריכם שאמרתם דבשמחה סגי לחוד לא הי' לכם לומר אם שמח שהרי א"א שלא לשמוח אלא דשמחה לחוד לא סגי אבל צריך שיעמוד שיעשה מעשה לגלות המחשבה שבלבו ולהר"ן הנ"ל מאי קאמר רבנן רק במכוין לשמוח הוכשר דהוה לרצון אבל אי אין מכוין לא אף דא"א שלא לשמוח והא הוה רק כפ"ר במידי דהנאה דל"א פ"ר כמתכוין משום דא"א שלא ליהנות וצ"ע:<br>''' והנה ''' בשו"ת שו"מ מהד"ג סי' צ"ד הקשה מקרא דפ' תצוה שבעת ימים ילבשם הכהן ומשמע כל שבעה כפירש"י גבי שלשת ימים הא אבנט הי' כלאים ובשבעת ימי המילואים לא עבדו עדיין והאיך מותרין ללכת בכלאים וכ' דבאמת צ"ל דהמילואים כיון שהי' צורך עבודה הי' מותרין או דגזה"כ הוא:<br>''' וקשה ''' לי מפסחים ספ"ה דמדלו אומנייהו ופריך הא תניא מרושלין פסולין ותי' בשעת הולכת עצים דל"ה עבודה ויקשה א"כ לרבינו שלא בשעת עבודה לא הותר כלאים ואולי אף לראב"ד קשיא נהי שלא בשעת עבודה הותר היינו בדרך לבישה אבל שלא בדרך לבישה דלא מקיים מצות לבישה פשיטא דעובר אאיסור כלאים וצ"ע:<br>''' והנה ''' בתוס' מנחות שקלי וטריא אי יש לדמויי ציצית בלילה לבגדי כהונה שלא בשעת עבודה ונראה לי לחלק דהנה בציצית אנו דנין משום עדל"ת הנה פשיטא דעדל"ת ל"ש רק במכוין למצוה אף אי מצאצ"כ אבל כשבאנו לדחות הלאו בוודאי רק במכוין למצוה ע"כ שלא בשעת מצוה כגון בלילה ל"ש הותר מצות כלאים דבלילה כשמכוין למצוה הרי עובר על בל תוסיף ובשאין מכוין הרי אפי' בשעת מצותו א"ד לל"ת אבל בגדי כהונה הא דבשעת עבודה הותר מצות כלאים אפי' באין מכוין לקיים מ"ע דלבישת כהונה הותר מצות כלאים כיון דלאו משום עשה דלבישת בגדי כהונה הותר איסור כלאים אלא משום צורך עבודה ואין זה דמכוין לקיים מ"ע דלבישה או אין מכוין לקיים המ"ע מעלה ולא מוריד ע"כ גם שלא בשעת עידן עבודה שייך דהותר איסור כלאים ובה' תומ"ס הארכתי:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף