עריכת הדף "מעשה רקח/גירושין/ב" (פסקה)

== טו ==

'''אמר כשהוא בריא וכו'.''' הרמ"ך ודבריו ז"ל הפך מה שהבין מרן ז"ל שתמה תחילה ע"ד רבינו דכיון דר"י מדמה ליה לשוטה הו"ל גט בטל ואיך כתב רבינו דה"ז פסול וכו' ועוד הקשה דאפילו לר"ל דמדמי' ליה לישן משום דסמיה בידן אבל אם הוא חולי אחר דאין סמיה בידן בטל נמי הוי ואם כן הו"ל לרבינו לפרש וכו' ע"כ. והנה לקו' ראשונה הדבר מבואר אחרי המחילה הראויה דכיון שמתחילה כשהיה בריא אמר כתבו ותנו מעתה א"א שנאמר שיהא הגט בטל אלא פסול מדבריהם משום גזרה אטו שוטה והיינו מ"ש ר"י דמדמה ליה לשוטה פי' כיון שמעכשיו הוא נבעת אי שרינן שיכתבו הגט יאמרו שוטה נמי מצי מגרש ולא ידעי דזה הקדים הדברים כשהיה בריא ותדע עוד דמשום גזרה הוא ואין שייך לשון בטל שהרי לאחר שיבריא אין צריך לימלך בו עוד וגם לקו' שניה מהך טעמא גופא א"א לחלק בין סמיה בידן לאין סמיה בידן דלעולם בכל מין חולי אינו אלא פסול מדבריהם מפני שבשעה שצוה לכותבו היה בריא ור"ל דיהיב טעמ' משום דסמיה בידן וכו' אינו אלא כלפי סברתו דמצו לכתוב לאלתר משום דאין שייך לגזור אטו שוטה דכיון דסמיה בידן הו"ל ראוי לבילה משא"כ שאר חולין דמודה ר"ל דיש לגזור ולעולם דאינו אלא מדרבנן וכ"נ דעת הרמ"ך ז"ל שהזכרנו וזה פשוט לעד"ן ומעין זה כתבו ז"ל אכן ק"ל טובא דבמשנה קתני אמר כתבו ותנו גט לאשתי ואחזו קורדיקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום ולמה רבינו לא הזכירו וגם מרן ז"ל שעמד כ"כ בדברי רבינו למה לא נרגש מזה. ואחר החיפוש מצאתי בס' ג"פ סי' קכ"א ססק"י שעמד בזה ותירץ דאין אנו בקיאים בזה החולי וכו' ולכך לא הזכירוהו ואין זה כדאי ולעד"ן דכיון דבגמ' לא הפליגו ר"ל ור"י אלא אם כותבים לאלתר או אחר שיבריא דמר מדמה ליה לישן ומר מדמה ליה לשוטה והיינו משום דאחזו קורדייקוס אחר שאמר כתבו ותנו מעתה מאי דקאמר אל תכתבו אחר שאחזו אינו מעלה ולא מוריד דהא מתני' קתני להדיא דאם אחזו קורדייקוס ואמר כתבו ותנו לא אמר כלום ולר"ל ועוד דר"י בין אמר אל תכתבו בין לא אמר כלום הדין שוה דלמר כותבין ונותנין לאלתר ולמר עד שיבריא ומאי דקתני ליה במתני' אינו אלא לשנדייק דאין בדבריו אחרונים כלום וכיון שאין נפקותא בדבר לכך לא הזכירוהו ז"ל ודו"ק כי נלע"ד נכון ויציב: