עריכת הדף "לחם משנה/פסולי המוקדשין/ב" (פסקה)

== כד ==

'''האמורין וכו'. '''  בפ' הקומץ {{ממ|דף כ"ו}} איפליגו רבנן ור"ש במתני' היכא דהקטיר הקומץ בלא כלי שרת דר"ש מכשיר ורבנן פסלי ובסברא דר"ש פליגי אמוראי חד אמר דבעינן לר"ש עבודה בימין ולר' ינאי כיון שקמצו בכלי שרת מעלהו ומקטירו והקשו בגמ' למ"ד דבעי ימין מברייתא דאמרה הקטר חלבים ואיברים שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין וכו' ותירצו לצדדין קתני ביד בימין בכלי בין בימין בין בשמאל. עוד אמר שם רב נחמן אליבא דר"ש מודה דבעינן שיקמוץ מתוך כלי שרת ואח"כ יתן לכלי שרת אחר אלא שאחרי כן אחר שנתנו לכלי שרת בהא קאמר ר"ש דלהקטרה לא בעינן כלי שרת אלא אפילו בידו ולרבנן בעינן כלי שרת והקשו שם מברייתא לר"נ ואתותב אלמא לר"ש לא בעינן שיתנו אח"כ לכלי שרת. עוד הביאו שם ברייתא דאמרה וחכ"א קומץ טעון כלי שרת כיצד קמצו מכלי שרת וכו' ומשמע מברייתא זו דלרבנן בעינן הקטרה ג"כ מכ"ש וא"כ קשה על רבינו ז"ל שכתב שאם העלהו ביד כשר וכ"ת דרבנן לא קאמרי אלא לכתחילה אבל רבינו ז"ל כתב דבדיעבד כשר קשה דמנא ליה לרבינו ז"ל כך ועוד דא"כ מאי פריך בגמרא לר' יהודה בריה דרבי חייא מברייתא דהקטר חלבים ואיברים וכו' שהעלן ביד נימא דברייתא אתיא כרבנן אבל לר"ש בעינן ימין דוקא דבשלמא בפשטא דשמעתתא ליכא קושיא כדפירש רש"י דע"כ ברייתא רבי היא מדמכשיר שלא בכלי שרת אבל לרבינו ז"ל דבדיעבד כשר לימא דברייתא רבנן והשמיענו הברייתא דבדיעבד כשר וכ"ת דברייתא משמע שאפילו שהעלן ביד אחר שקמצו כשר ולא בעי כלי שני להקדיש הקומץ וא"כ ע"כ ר"ש היא דלרבנן ע"כ בעינן שני להקדיש עדיין קשה דלרב נחמן דאמר דלר"ש נמי בעינן קידוש בכלי שני שהקדיש הקומץ א"כ לדידיה הא ברייתא לא איירי אלא אחר שנתקדש הקומץ בכלי שני דאז אם העלוהו ביד כשר אבל קודם קידוש כלי שני לא וא"כ כי היכי דמתיישבא ברייתא לרב נחמן יתרץ אותה רבי יהודה בריה דרב חייא ואמאי הוצרך לומר לצדדין קתני וכ"ת הא איתותב רב נחמן מ"מ לא איתותב אלא מכח ברייתא אחריתי אבל מהא לא איתותב משמע דמתיישבא שפיר אליביה. וי"ל דהוא הדין דהוה מצי לאותובי ליה נמי מהך דהקומץ שהעלן ביד משמע אחר שנקמץ אינו טעון כלי שני אלא ביד כשר אלא דמההיא ברייתא דאיתותב איתותב שפיר טפי בהדיא כדמוכח שם והא דהוצרך רבינו ז"ל לומר דהא דאמרו חכמים ומעלהו ומקטירו בכלי שרת לא הוי כדמשמע פשט הברייתא דהוי דוקא אלא דאם רצה שלא בכלי שרת הרשות בידו הוא מוכרח משום מאי דהקשו בפרק ד' דסוטה גבי מנחת סוטה, וכבר העירותי על זה רפ"ז מהלכות מעשה הקרבנות: