עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיט" (פסקה)

== קיח ==

קיח) '''החשוד''' על איסור דרבנן דנקטינן דמעבירין אותו, י"א שדינו כטבח שיצאה טריפה מתחת ידו שצריך תשובה חמורה דפ' זה בורר. מהרשד"ם חיו"ד סי' נג. והובא בכנה"ג הגה"ט או' כב. וכן דעת הפר"ח. ולזה הסכים בס' מסגרת השלחן. וכ"כ בשו"ת חקרי לב {{ממ|סי' קסו}}. וכן דעת השואל ומשיב קמא {{ממ|ח"א ס"ס רסח}} כהפר"ח הנ"ל. אולם רבים לוחמים ע"ז וס"ל דסגי בקבלת ד' חברות וכמ"ש הכנה"ג שם בשם מהריב"ל. וכ' עוד שם שבשו"ת משפט צדק {{ממ|סי' ב וכט}} הרבה להקשות ע"ד מהרשד"ם, והסכים להקל כד' מהריב"ל. ע"ש. וכ"כ הפר"ת סק"כ. וכן דעת ה' בכור שור בחי' לע"ז {{ממ|לט:}}. וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק מד. וכ"ה בשו"ת זרע אמת ח"ב {{ממ|ס"ס א}}. ובשו"ת נהרי אפרסמון {{ממ|סי' קמו}}. והגאון שואל ומשיב עצמו במהדורא תליתאה {{ממ|ח"א סי' קח}} מסכים הולך לד' מהריב"ל ופר"ת דסגי בקד"ח. וע"ע בס' בני חיי שהאריך לדחות בתוקף קו' הפר"ח על מהריב"ל. וע"ע בשו"ת ברית אברהם {{ממ|סי' ה}} ובדעת תורה {{ממ|סי' ב ס"ק יג}}. והואיל ואעיקרא דמילתא י"ל דבדרבנן אין מעבירין אותו כלל. וכנ"ל ס"ק קטו. נראה שיש להורות לקולא דסגי בקד"ח. ומה גם דבשל סופרים הלך אחר המיקל. וכ"פ בס' בית דוד {{ממ|בסוף הסימן אות ו}}. וע"ע בשו"ת מהר"ם מינץ {{ממ|סי' כה}}. ודו"ק.

קיח) '''והנה''' ראיתי להזבחי צדק ס"ק צט שכ'. הנחשד להאכיל איסור דרבנן כגון שמכר גבינות העכו"ם וכיו"ב מעבירין אותו "ואין אוכלים משחיטתו". חק"ל סי' קסה. ע"כ. ואנן בעניותי לא חזינא כהאי סימנא בד' החק"ל לאסור לאכול משחיטתו. ולכאו' תמוה דהא קי"ל החשוד על דבר קל אינו חשוד על החמור ממנו. ואף לפמ"ש החק"ל {{ממ|סי' קנה}} דבלאו דלפני עור לא אמרינן להאי כללא. והובא להלכה בזבחי צדק ס"ק צד. מ"מ י"ל דהיינו דוקא היכא דתרוייהו מדאו' או מדרבנן. משא"כ החשוד בדרבנן לא נחשד בדאו'. וביחוד לפמ"ש ה"ה {{ממ|פ"א מה' אישות ה"ד}} דבמילתא דרבנן לאו כולהו אינשי זהירי ביה. וע' שו"ת מנחת אלעזר ח"א {{ממ|סי' סא}}. ועוד שאין הדבר ברור כ"ך דבאיסור דרבנן איכא משום לפ"ע. והרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם {{ממ|סי' רטו}} כ' לחד שונוייא דבדרבנן ליכא משום לפ"ע. ע"ש. וע' בתוס' ע"ז {{ממ|כב.}} דהאי מילתא תליא בפלוגתא אי' חוה"מ אסור במלאכה מדאו' או מדרבנן. ע"ש. וע' בשו"ת ברית אברהם {{ממ|חיו"ד סי' ב אות ב}}. ובשד"ח {{ממ|מע' ו כלל כו אות כא}} מ"ש בזה. והואיל ודבר זה שנוי במחלוקת לאו כ"ע דינא גמירי ומורו היתר לעצמן להכשיל בדרבנן, אבל בדאו' מזהר זהירי.

קיח) '''איברא''' דאיכא למימר דה"ט דאסור לאכול משחיטתו משום דחיישינן שמא לא נזהר בשהייה במיעוט בתרא דהוי מדרבנן. וגם בפגימת הסכין יש חומרות מדרבנן. וכמ"ש כה"ג בשו"ת בית אפרים {{ממ|סי' ד}}. והובא לעיל ס"ק קיב. ואע"ג דאכתי איכא למימר דאיסור שהייה חמיר טפי. דהא איסור גבינות עכו"ם חשיב אין לו עיקר מן התורה. וכמ"ש להדיא בחי' הרמב"ן והריטב"א ליבמות {{ממ|פב:}}. אבל שהייה חשיב אית לה עיקר מה"ת. מ"מ הדר הו"ל תרוייהו מדרבנן, ובאיסור דלפ"ע נחשד גם על החמור ממנו. והחק"ל והזבחי צדק לשיטתם. מ"מ מלבד שעיקר חידוש החק"ל והזבחי צדק דבאיסור דלפ"ע נחשד גם על החמור ממנו, אינו דבר מוסכם. וכמש"כ לעיל סק"כ. עוד נראה דהואיל והוחזק לשוחט כהוגן לא נחשד שישהה במתכוין, ולא חיישינן דילמא מתרמי דאשתהי ולא אמר לן ולא מידי. דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן. ולכן נראה דאה"נ דשפיר דמי לאכול משחיטתו. ובפרט דחמירי להו לאינשי איסורי שחיטה מאיסור גבינות עכו"ם וכיו"ב. וה"ה בכל איסור דרבנן שהנחשד עליו לא נחשד על איסור דאו' גם באיסור דלפ"ע. וכן מבואר בשו"ת יהודה יעלה אסאד {{ממ|חיו"ד סי' יא}}. ובשו"ת עולת יצחק {{ממ|סי' קפד}}. ובשו"ת הריב"א {{ממ|סי' פז}}. ועוד. וכן משמע לקמן ס"ק קכ. ע"ש. וע"ע בדעת תורה {{ממ|סי' ב ס"ק יג}}.