עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיט" (פסקה)

== קטו ==

קטו) '''טבח''' שמכר בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה מבלי להודיע לקונים ע"ז בכדי שיזהרו שלא לאכלו כ"א צלי אש, הנה מצד הדין אין להעבירו, דדוקא מי שיצאה טריפה מתח"י דהו"ל איסור דאו' מעבירין אותו, אבל באיסור דרבנן אין מעבירין אותו. וראיה לזה ממ"ש הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/מאכלות אסורות/ז#כא|פ"ז מהמ"א הכ"א]]}}. וכ"פ הטוש"ע {{ממ|ס"ס סד}}. שטבח שנמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין, אבל אם נמצא אחריו חלב כשעורה מעבירין אותו כו'. וא"כ מכ"ש בזה שאין איסורו אלא חומרת הגאונים. וחומרא יתרה היא, כמ"ש הריב"ש {{ממ|[[שו"ת הריב"ש/פו|סי' פו]]}}. שאין כאן מקום להעבירו רק מלמדין אותו. שו"ת עבודת הגרשוני {{ממ|[[עבודת הגרשוני/טו|סי' טו]]}}. וע"ע בשו"ת משפט צדק ח"ב {{ממ|[[משפט צדק/ב/כט|סי' כ"ט]] דנ"ז סע"ב}} שג"כ הוכיח במישור מד' הרמב"ם והטוש"ע הנ"ל דבאיסור מדרבנן אין מעבירין אותו. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מהר"ם מינץ {{ממ|סי' כה}} ל"ר מד' הרמב"ם הנ"ל. וכ' שהיא ראיה גמורה. וכו'. ע"ש. וכ"כ הגאון ערוגות הבושם על יו"ד {{ממ|סי' ב סק"ג}}. ע"ש. [וע' בשו"ת אבן שתיה סי' נג מ"ש בזה].

קטו) '''אולם''' בשו"ת חקרי לב {{ממ|סי' קסה}} הביא ד' העה"ג, וכ' לדחות ראיתו, דשאני חוטין וקרומות דידעי אינשי בהו ולא אתו למיכל מנייהו, וגם אינם ראויים לאכילה אלא ע"י הדחק, ואף בבישול אינם אוסרים דמסתמא יש ס' כנגדן. וקילי טפי משאר איסורין. וכמ"ש רמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/מאכלות אסורות/ז#יט|שם הי"ט]]}}. אבל בשר ששהה ג' ימים שכל הבשר אסור אה"נ דמעבירין אותו. ע"כ. ולא היה לפני הגאון ז"ל ס' המאירי {{ממ|[[מאירי/חולין/צג/ב|חולין צג:]]}} שכ', טבח שמנקר את החלבים ונמצא אחריו חוט או קרום אין מעבירין אותו. וכן אם היה טועה בשמנו של גיד שלא היה מחטט אחריו כראוי. ע"כ. והרי שומן הגיד ראוי למאכל וגם אוסר בס' במליחה ובישול, דלא קי"ל כהריב"ם בתוס' {{ממ|[[תוספות/חולין/צז/א|חולין צז.]]}} דס"ל שאינו אוסר כגיד עצמו שאינו בנ"ט. שכל הפו' חולקים עליו וכמ"ש בב"י ובטוש"ע לעיל {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/ק#ב|סי' ק' ס"ב]]}}. ע"ש. וגם לא מצינו חילוק בין אם מכר חתיכה משומן הגיד באופן שאינו ניכר ללוקח, ובין אם מכרו מחובר לירך. וכל אפייא שוין. הא למדת דבאיסורין דרבנן אין מעבירין אותו. ומה גם שכ"כ גם המשפט צדק ומהר"ם מינץ הנ"ל. ומעתה כ"ש בשר ששהה ג' ימים. וכמ"ש העה"ג. ולפי דרכנו למדנו עוד שאף כשיש חימוד ממון אין מעבירין אותו באיסור דרבנן. ולאו דוקא חוטין וקרומות שאין בהם חימוד ממון כ"כ, שהרי שומן הגיד שייך בו חימוד ממון. וזה שלא כמ"ש בשו"ת ברית אברהם {{ממ|ס"ס ה}} לחלק בין היכא שיש בו חימוד ממון או לא. ודחה לד' העה"ג הנ"ל. ע"ש. ולפי האמור א"ש ד' העה"ג.

קטו) '''והנה''' גם הלום ראיתי בשו"ת זרע אמת ח"ב {{ממ|סי' א}} שאחר שהביא ד' הרמב"ם והש"ע הנ"ל גבי חוטים וקרומות. להוכיח מזה שיש חילוק בין איסור דאו' לדרבנן, חשב לחלק בין אם יש ח"מ או לא, שאם יש ח"מ אף בדרבנן מעבירין אותו. ושוב דחה חילוק זה בשתי ידים ובדברים של עעם. ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת יד יצחק ח"א {{ממ|סי' ה}} שפסק כד' העה"ג. ע"ש. וכ"נ ד' הגאון מהר"ם שיק {{ממ|חאו"ח סי' כב}} ד"ה ועכשיו. וכן בכסא אליהו סק"ה הביא ד' העה"ג גהלכה. וע"ע בדעת תורה {{ממ|סי' ב ס"ק יג}}. ולכן אף שהזבחי צדק ס"ק ק-קא הביא להלכה ד' החק"ל שהעלה דלא כהעה"ג, הנה אחר ראותינו דברי להקת האחרונים הנ"ל י"ל דהמורה גהקל. כד' העה"ג אין מזניחין אותו. וכן הגאון שואל ומשיב תליתאה {{ממ|ח"א סי' קח}} מסתמיך ואזיל ע"ד העה"ג. וכן בשו"ת וישב משה {{ממ|סי' ח}}. ובשו"ת ברכת משה {{ממ|סי' כה}}. וע"ע בשו"ת נהרי אפרסמון {{ממ|חיו"ד סי' קל וסי' קמו}}. וע"כ יש להורות דמצד הדין אין מעבירין אותו, רק יש ללמדו ולהזהירו ע"ז ושלא יזלזל עוד באיסורין. ומיהו אם כח ב"ד יפה וירצו לעשות סייג לתורה. למען ישמעו וייראו, להעבירו מאומנתו, תע"ב. וכמ"ש העה"ג. וע"ע בשו"ת אמרי אש {{ממ|חיו"ד סי' ז}}. ובשו"ת צמח צדק מליבאוויטש {{ממ|חיו"ד סי' ז}}. ע"ש. [וע' לעיל בכה"ח {{ממ|סי' סד ס"ק נה}}, שהביא דברי העה"ג להלכה. ולא זכר שר דברי האחרונים הנ"ל].