עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/ד" (פסקה)

== פסוק יט ==
=== אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו'. וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו ===
משמע קצת בכתוב שהדבר גרם להם למיתה. ויש לעיין שהלא מראש נצטוו שהכהנים הם יהיו אלו שיכניסו את הכלים לכיסויים, וכדלעיל (פס' ה): "ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורידו וגו'" ופרש"י: יכניסו כל כלי וכלי לנרתיקו המפורש לו בפרשה זו, ולא יצטרכו הלוים בני קהת אלא לשאת. ואילו בלשון הכתוב כאן משמע שנגרמה להם מזה מיתה בפועל. ויש ליישב.

וראיתי במדרש רבה כאן שהאריך בזה, וז"ל: אמר רבי אלעזר בן פדת מאיזו מיתה היו נצולים, אם ממיתה של עולם, הרי אין בריה שאין מתה, מהו להציל ממות נפשם, אלא ממיתת הארון, כיצד, אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא בשעה שהיו ישראל נוסעין היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון כדי לפגע שונאיהם, ומנין, שכן משה אומר לישראל מה אתם מתיראין מן בני ענק וכי קשים הם מאותן שהיו באים כנגדנו והיה הארון שורפן, וכן הוא אומר (דברים ט, ג): "וידעת היום כי ה' אלהיך הוא העבר לפניך וגו'", מכאן אתה דורש שהיו שני ניצוצין מקדמין לפניהם, אמר להם (דברים ט, ג): "הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך", וכיון שהיו הניצוצין יוצאין היתה האש שפה בטועני הארון והיו נשרפים ומתמעטין. ומנין שהיו שבט קהת ממעט, אלא אתה מוצא שלש משפחות וכו' (עי"ש שהאריך להוכיח במספרים שקהת נתמעטו). למה כן, אלא כשם שאמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין. והיו כל אחד ואחד רצין, זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות, ובורחים מן הארון, מפני שהיה מזיקן, והיה הארון כאלו מתבזה, והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין, אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אני הורג בני קהת, אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו הרי כעס עליהם, אמר להם הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם, שלא יהו מניחין ובורחין, "אל תכריתו את שבט וגו'", אלא יבוא אהרן ובניו (במדבר ד, יט): "ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו", כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא, הדא הוא דכתיב (במדבר ד, יט): "וזאת עשו להם וחיו וגו'". רבי שמואל בר נחמן אמר חס ושלום לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה, אלא אף על פי שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון, ואם כן למה היה מזהיר עליהם "אל תכריתו את שבט וגו'", אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרבה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכלן רצין לארון לטל שכר, ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן, וזה מריב ואומר אני טוען כאן, ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם, אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם, "אל תכריתו וגו'", אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה, עשה להם משה תקנה, אלא שהיו מריבין זה כנגד זה, זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען, ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו, מהו משאו, אמר הקדוש ברוך הוא והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו, שנאמר: "אהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו", עכ"ל.  [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)