עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ט" (פסקה)

==יא==

י"א) '''אם בדבר מצוה שייך חומרת יש לו מתירין להחמיר בספיקו.''' ראיתי שחלוקים בזה רבנן בתראי והוא שביו"ד סי' רס"ו ס"ח שפסק מרן דמי שנולד בין השמשות מונין מהלילה ונימול לתשיעי שהוא ספק שמיני ואם נולד בערב שבת בין השמשות אינו דוחה את השבת מספק וכן אינו דוחה יום טוב מספק ואפילו יום טוב שני של גליות כתב על זה בחידושי רבינו עקיב"א וז"ל ואפילו ביום טוב שני לכאורה קשה הא הוי ספק ספיקא ספק זמנו וספק שהוא יום חול והוי כספק מוכן ביום טוב שכתב מרן בא"ח סי' תצ"ז ס"ד דשרי ואפשר לומר דהתם ספק ספיקא בדרבנן אבל הכא הוי ספק ספיקא בדאורייתא וכמו שכתבתי בגליון המגן אברהם שם סק"ד אמנם הא כל עיקר האוסרים שם ספק מוכן ביום טוב שני משום שסוברים דספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין אסור והכא במצוה יש לומר דלא שייך דהוי יש לו מתירין דראוי להקדים המצוה עכ"ל הרי שסובר דבמצוה לא מחמרינן בספק משום שיש לו מתירין וטעמו ונימוקו שלא לאחר המצוה ובסברא זו נשתמש הגאון אבד"ק פראמישלא יצ"ו בספרו בית יצחק חלק א"ח סי' ד"ן אות ז' דלכאורה יש לומר דבכל ספק בעירובי תחומין אסור דהוי דבר שיש לו מתירין שיכול לילך למחר וכעין זה הרגישו התוס' בעירובין דף מ"ה ושוב כתב דנראה דבאדם שמסופק לענין עירוב אין שייך דין יש לו מתירין דיש לומר כיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה כגון לקבל פני רבו אם כן שיהוי מצוה לא משהינן ולא מקרי יש לו מתירין ועיין מה שכתב זקיני החכם צבי לענין נר חנוכה ומה שהביא דברי הרדב"ז לענין חבוש בבית האסורים ועוד אולי מחר ילך הרב משם ועל כן בעירוב לדבר מצוה לא שייך דבר שיש לו מתירין עכ"ל ועיין במה שאכתוב להלן (בד"ה הן אמת) בשמו בזה:

'''אך''' הגאון בדגול מרבבה בסי' רס"ו הנ"ל כתב וז"ל ואף דהוי ספק ספיקא שמא היום זמנו ושמא היום חול נראה לדעתי דסבירא ליה דדבר שיש לו מתירין אסור אפילו ספק ספיקא ואף דבספק מוכן פסק דמותר ביום טוב שני היינו משום דמוקצה דרבנן וכו' עכ"ל הרי דגם בדבר מצוה סובר דדיינין בה להחמיר בספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין וגם בספרו נודע ביהודה קמא א"ח סי' ל' שייט בהאי שיטתא דגם בדבר מצוה שייכא חומרת יש לו מתירין אלא דמיחלפא שיטתיה ממה שכתב בדגול מרבבה הנ"ל בשני דברים א) דשם הביא מה שכתב מרן הפרי חדש בדעת מרן בשלחן ערוך דספק ספיקא שרי אף בדאורייתא ודבר שיש לו מתירין ב) דשם כתב דספק זמן המילה לא חשיב יש לו מתירין לפי שחוזר לאיסורו דומיא דחמץ דקיימא לן כדעת הסוברים דחמץ לא מיקרי יש לו מתירין לפי שחוזר לאיסורו ומפני זה לא נחה דעתו ליישב דברי מרן בשלחן ערוך סי' רס"ו הנ"ל שספק מילה אינו דוחה אף יום טוב שני דאמאי הא הוי ספק ספיקא ולא דבר שיש לו מתירין והוצרך לדחוק דמה שכתב מרן ואפילו יום טוב שני של גליות לא קאי אלא אודאי שלא בזמנה אבל אם היום טוב שני הוא ספק זמנה דאיכא ספק ספיקא מודה מרן דמלין אותו ביום טוב שני עי"ש דב"ק ולא עלה על דעתו לומר דמשום שהוא מצוה לא שייכא בה חומרת יש לו מתירין מוכח שחולק אסברת רבינו עקיב"א הנ"ל וסובר שאף במידי דמצוה דיינינן בספקא להחמיר וכן נראית קצת דעת הגאון פרי מגדים בספרו ראש יוסף למסכת ברכות בראש הספר דף א' ע"א (בד"ה ויש) שרצה לומר דאף דתרומה דאורייתא אין הכהנים רשאין לאכול בבין השמשות עד שתהא ודאי לילה מכל מקום תרומה דרבנן יכולים לאכול בבין השמשות דהוי ספק דרבנן ודחה לזה חדא דאין עושין ספק דרבנן בידים ועוד דהוי כדבר שיש לו מתירין והרי אכילת תרומה מצוה היא מוכח דגם במידי דמצוה דיינינן דין דבר שיש לו מתירין:

'''גם''' מדברי הגאון חתם סופר ביו"ד סי' ר"ן (בד"ה אך בספק) מתבאר דקאי בשיטת הגאון נודע ביהודה שגם בדבר מצוה שייך חומרת יש לו מתירין והוא ששם הביא מה שכתב בנודע ביהודה הנ"ל דבספק אם המילה היא היום בזמנו מותר למולו ביום טוב שני של גליות ולא מטעמיה אלא משום דאתי ספק קיום מצוה דאורייתא ודחי ספק קל דרבנן דדילמא היום הוא שמיני ונמצא עובר על מצות עשה דאורייתא משום ספק דרבנן ועוד וכו' ועל מה שכתב בנודע ביהודה דאיכא ספק ספיקא וכו' ואין שייך בזה יש לו מתירין שהרי חוזר לאיסורו ביום טוב אחר וכו' השיב וז"ל נראה לי דעד כאן לא אמרינן דלא מיקרי דבר שיש לו מתירין מה שחוזר לאיסורו אלא בתערובת דלא בטיל מטעם הר"ן במסכת נדרים דהוי מין במינו היתר בהיתר דכל שחוזר לאיסורו לא הוי היתר בהיתר אבל הא דאפילו ספק ספיקא אסור על כרחין אין הטעם כדכתב הר"ן הנ"ל דעל כרחין גם הר"ן מודה דהא דמחמרינן בספק ספיקא הוא משום עד שתאכלנו בספק המתן ואכלהו בודאי היתר אלא בתערובת לא ניחא ליה להר"ן בהאי טעמא עד שתאכלהו בתערובת איסור אכלהו כשכולו היתר דאם כן במין בשאינו מינו נמי ועל כרחין בשנתערב הוי היתר אם כן מב"מ נמי אלא על כרחין חומרא דתערובת אינו משום עד שתאכלהו וכו' אלא משום דמין במינו לא בטיל היינו עולין בעולין ומצוה במצוה ואיסור באיסור והיתר בהיתר כל אלו אינם בטלים זה בזה דדבר שיש לו מתירין שאינו חוזר לאיסורו הוה ליה כהיתר בהיתר מדרבנן על כל פנים ולא בטיל כאלו הוא כבר עתה היתר אבל בשחוזר לאיסורו לא תיקנו רבנן וכל זה בתערובת אבל לענין ספיקא מודה הר"ן בטעם עד שתאכלנו כו' אם כן ספק ספיקא דמילה נמי אלא על כרחין אתינן לטעמא דידן וכו' אלו תורף דב"ק הנה מתבאר שגם הוא סובר דבמצוה נמי שייכא חומרא דיש לו מתירין אלא שנחלק על הגאון נודע ביהודה במה שמדמה ספק ספיקא דמילה לדבר שחוזר לאיסורו וכו':

'''הן''' אמת דלפי זה יקשה עלינו דברי רבינו עקיב"א אהדדי דבחידושיו הנ"ל כתב דבמצוה יש לומר דלא אמרינן יש לו מתירין ואילו בספרו דרוש וחידוש בריש מסכת ברכות כתב לענין תרומה דרבנן כמו שכתב בראש יוסף הנ"ל (בד"ה אך) דאין היתר לאכול תרומה דרבנן בבין השמשות דהוי כדבר שיש לו מתירין דעד שתאכלנה בספק איסור המתן עד הלילה (ספר זה אינו מצוי אצלי רק ראיתי שכתב כן בשמו בספר אלף המגן לידידי הגאבד"ק דובנא יצ"ו בסי' י"ט (ד"ה אכן) ומיסתמיך ואזיל הרב המחבר בתר האי סברא למאי דעסיק התם בדין טעימה בלבד קודם בדיקת חמץ דהויא פלוגתא וכיון דהוי ביש לו מתירין יש להחמיר לולא שיש לחלק בין ספק דמציאות לספק בפלוגתא עי"ש דב"ק) ולכאורה הני מילי דמר רבינו עקיב"א סתראי נינהו ואולי יש לחלק לדעתו בין מצוה שקבוע לה זמן כמילה וכיוצא דבהא הוא דמסתבר ליה שאין לדון בה דין יש לו מתירין כדי שלא יעבור זמנה (וכן פקפק הרב כרם שלמה (האאס) בהתשובה שבסי' רס"ו על דברי הדגול מרבבה הנ"ל דהיכי שייכא הכא דינא דיש לו מתירין והרי הוא עובר זמן המצוה וכו' גם הגאון שואל ומשיב בספרו יד שאול בסי' רס"ו אות ח' כתב על דברי הנודע ביהודה הנ"ל ובאמת שהדברים תמוהים דלא שייך יש לו מתירים בזה דמבטל מצות מילה בזמנה ודילמא זמנו הוא גם בספרו דברי שאול (יוסף דעת) בהשמטות דף פ' ע"ד (ד"ה שם ס"ח) כתב ולא נהירא דכל הטעם הוא עד שתאכלנו וכו' וכאן לא שייך זאת דמבטל מילה בזמנה שהיא מצוה בפני עצמה ודילמה באמת זמנה היא ואף אי לאו זמנה מכל מקום הוא קדום וזריזין מקדמין ולא מאחרין וכו' עי"ש שכתב הוא טעם אחר גם הגאון בית יצחק יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סי' צ"ה אות ה' כתב להרב השואל ומ"ש כת"ה דשהויי מצוה לא משהינן ולא הוי יש לו מתירין עיין דגול מרבבה אולם מתוספות עירובין מ"ה ע"ב שכתבו ואף על גב דיש לו מתירין מכל מקום בעירובין היקלו נראה דאף במקום מצוה מיקרי יש לו מתירין דהא אין מערבין אלא למצוה אך יש לחלק דהתם לא הוי רק שיהוי מצוה מה שאין כן לענין מילה שיהיה שלא בזמנו ועיין בספרי בית יצחק חלק א"ח סי' ד"ן אות ג' שהארכתי בפרט זה דבמצוה לא הוי דבר שיש לו מתירין בדברים ערבים עכ"ל) אבל באכילת תרומה שאין קבוע לה זמן סובר רבינו עקיב"א שיש להחמיר בה משום דהוי כיש לו מתירין ואולי יש לחלק עוד בין מצוה של תורה לדרבנן כאכילת תרומה דרבנן:

'''ומצאתי''' בענין זה בספר משכנות הרועים לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בקונטריס עת דודים דף א' ע"ג שהביא דברי הנודע ביהודה סי' ל' הנ"ל (בדין ספק מילה ביום טוב שני) שכתב לדון משום יש לו מתירין וכתב על דבריו דזה אינו דהרי אם ימול היום יהיה נימול היום ולמחר משא"כ אם ימתין עד למחר לא יתקן מה שלא מל אתמול וכבר ראיתי להגאון מטרניפאל בס' יהושיע חאו"ח סי' ט"ז ובחיו"ד סי' נ"ב שהרגיש בזה והביא מה שכתב בצל"ח דבטלטול לא שייך דבר שיש לו מתירין דיוכל לטלטל היום ולמחר ועיין עוד במג"א סי' רמ"ט סק"ה ובסי' קס"ח ס"ק יו"ד בשם התוספות דמילה שלא בזמנה כל שעתא זמנו דאסור לעמוד ערל עיין שם איברא שמצאתי קצת סיוע לשיטת הנו"ב במס' שבת בפר"א דף קל"ב ע"א דקאמר מה להנך שכן אם עבר זמנו בטלה ועי"ש בתוספות דף קל"א ע"א ד"ה ושוין שכתבו דמזוזה וציצית אם עבר זמנו בטלה משום דאותו יום שביטל לא יקיים עוד לעולם מה שא"כ במילה אותו מילה גופא דמחייב בשמיני עושה בתשיעי דאם היה מל בשמיני לא היה מל בתשיעי עי"ש ומוכח בזה לכאורה כסברת הנו"ב וכעין סברא זו כתבו התוס' במס' יבמות דף ה' ע"ב ד"ה כולה דמש"ה לא דחה שריפת קדשים יום טוב דלא בטלה מצותה בכך דיכול לשורפה אחר יו"ט אך דעת לנבון יקל לחלק אעפ"י דלא מיקרי מבטל לגמרי עכ"ז בודאי אינו מקיים המצוה היום במה שהולך אינו מהול ובזה וודאי אין תיקון במילה שלמחר ומטעם זה כתבו התוס' ביבמות שם דאי לאו קרא דבוקר שני לא הייתי מחלק וה"א דדחי והיינו משום דבאמת אונו מקיים היום המצוה דרמיא עליה רק דאינו מבטל עדיין לגמרי ועכ"פ דשיל"מ ודאי לא מיקרי ועיין במס' מכות דף ט"ו ע"א דאיכא פלוגתא אי אמרינן ביטלו ולא ביטלו או קיימו ולא קיימו ה"נ נהי דלא מקרי בטלו כיון דעדיין יכול למול ביום מחר עכ"ז לא קיימו מקרי עכ"ל ועם כי לא פניתי לעיין בעושר בקיאותו נראין הדברים טובים ונכוחים גם בספרו שו"ת הד"ר סי' כ"ט אות כ"ח דבר קצת בזה והראה לחידושי רעק"א יו"ד סי' רס"ו המובאים למעלה ואחר הציון הזה כתב דבספר מלחמות אריה מביא בשם תשובה מאהבה מזה ואין הספרים מצוים אצלי:

'''ואם''' עשה מצוה דרבנן ויש ספק אם עשאה בזמנה ויש בידו לחזור לעשותה בזמן הראוי לה אם מחייבין אותו לחזור לעשותה משום ספק בדבר שיש לו מתירין דמחמרינן גם בדרבנן הנה הגאון בית שלמה בחלק א"ח סי' ק"ב לענין מי ששכח לספור בלילה וספר למחרתו כדינו כתב כיון שיש ספק אי ספירה דיממא מהניא צריך לחזור ולספור בבין השמשות דהוא ספק לילה דהוי יש לו מתירין שהרי יכול לספור בבין השמשות וכל שיש לו מתירין מחמרינן בספיקו אף בדרבנן וידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספרו שו"ת הד"ר סי' כ"ט אות ה' דף י"ד ע"ג (בד"ה ויען מיכאל) הרבה לתמוה על חידוש זה דמה ענין יש לו מתירין לכאן ואיך הפה יכולה לדבר להביא ספק חיוב בגדר דבר שיש לו מתירין וכו' ורצה לומר שכונתו שהוא כעין דבר שיש לו מתירין אך בתשובה שקיבל מהגאון בית שלמה על מה ששאל ממנו לענין עירובין בסי' ה"ן בשעה שנתחדשו העירובין אם צריך לחזור ולקנות רשות שמא כבר כלה זמן הראשון והשיבו שגם הוא עשה כן וא דהוי ספק בדרבנן הרי הוא דבר שיש לו מתירין ואזלינן לחומרא ומוכח שכן דעתו שספק חיוב הוא בגדר יש לו מתירין והרבה להשיב על זה ועוד תמה עליו בההיא דספירה דהא הוי ספיקא דדינא דאזלינן לקולא בדרבנן גם ביש לו מתירין וכו' והאריך בדברים נכונים עי"ש דב"ק: