עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ז" (פסקה)

==יא==

{{ממ|יא}} גם בס' מנחת משה הנדפס מחדש לידידי הגאון אבד"ק קאמינקא יצ"ו בסי' ט"ו אות ג' הביא שו"ת רח"ך סי' י"ב במי שמכר החדר עם החמץ ביום י"ג וכתב שטר מכירה כדין אלא שהעכומ"ז לא לקח השטר מכירה ואמר שיבא ביום ארבעה עשר ליקח השטר ולא בא עד אחר חצות ואז קבל השטר והמפתח כתב כמה צדדים של היתר לנדונו ובכלל דבריו הביא דברי התוה"ש סי' ו' הנ"ל וסיים ואם כן בנדון דידן הא הישראל עשה מה שמוטל עליו לקיים דברי חכמים רק שהעכומ"ז איחר לבא ליקח השטר מכירה הוי דומיא דהתה"ש ומהני אמירת כל חמירא וכו' ע"כ ועיין בשואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב סי' ס"ג הבאתיו לקמן אות ח' בנדון כנ"ל ובשו"ת תורת חסד לאחד מגאוני דורנו יצ"ו הנדפס חדש ממש ראיתי בסי' כ"ב שנשאל באחד שלא היה בביתו עד ליל ערב פסח ונשלח לו סחורות מחמץ ממדינת הים וקבלם הפקיד נאמן ביתו והניחם במרתף ולא הודיעו לבעל הבית ולכן הבעל הבית כשביטול חמצו ומכר לעכומ"ז כל חמצו לא מכר הסחורות הנ"ל ולא ידע מזה כל ימי הפסח מה דין הסחורות ובתשובתו האריך ואין הפנאי מסכים עמדי להעתיק תוד"ק בכל מה שצדד לבנות ולסתור בכל זה אך את זה אגיד כי אחר שהביא דברי הפוסקים המדברים ונשא ונתן בפלפול וחריפות כדרכו הטוב והזכיר דברי הנודע ביהודה ותודת השלמים והאחרונים האוסרים הלכה זו העלה לנדונו שביטלו וגם היה אנוס מלבערו כי לא נודע לו כל ימי הפסח דאם אין הפסד הרבה יש לאסור אף בהנאה לחוש לדעת האוסרים האחרונים ובהפסד מרובה יש להתיר בהנאה לסמוך על הפוסקים גדולי הראשונים {{ממ|שעיקר יסוד שלו במה שהאריך להוכיח דיש ויש הרבה פוסקים דבמחלוקת ר"י ור"ל שבירושלמי בפרק כל שעה בחמץ שהפקירו דר' יוחנן אסר וריש לקיש שרי פוסקים כר"ל דסברי דלא נאמר הכלל דהלכה כר"י לגבי ר"ל אלא במחלוקת שבש"ס דילן ולא במחלוקת שבירושלמי ע"ש ובמה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הרי"ש אות י"ב}} ויש להורות גם כן לערבו ברוב חמץ היתר שיש בזה עוד צירוף דעות להתיר וכל זה להתירו בהנאה אבל באכילה אין להתיר אלו תורף דברי מסקנתו ועיין לקמן באות ס' ובאות מ"ה: