עריכת הדף "רבנו מנוח/לולב/ח" (פסקה)

== יא ==

'''כתב ''' הרב ''' שותפין שקנו לולב כו'.''' אמר המפרש משום דכתיב ולקחתם לכם משלכם כלומר שהוא כלו שלו ולא מקצתו שלו. ואע"ג דבפרק ראשית הגז דרשינן בגדיכם עריסותיכם תרומותיכם לרבות טלית של שותפין ועיסת שותפין ותבואת שותפין שחייבין בציצית וחלה ותרומה שאני הכא דלא כתיב פרי עץ הדרכם דאי הוא כתוב הכי הו"א אפילו של שותפין אבל כיון דכתיב לכם משמע דקרא קפיד שיהא כלו שלו והאי דלא כתיב ולקחת לך וכתוב לכם למדרש שתהא לקיחה לכל אחד ואחד כדדריש בפרק לולב הגזול ובתורת כהנים וכתב מורי יצ"ו ועכשו מנהג שלוקחין אתרוג לצורך הקהל ויוצאין בו כל אחד ואחד ויש שמדקדקין שאחד מגדולי הקהל יוציא המעות משלו ומקנה הלולב לכל אחד ואחד במתנה על מנת להחזיר ואחר החג חוזר וגובה דמי הלולב מן הקהל ואפשר לומר כי גם הוצאת המעות משלו יוכל לעשות על מנת להחזירם לו אחר החג. ונראה לומר שאין אנו צריכין לכל זה אלא אפילו יוציאו לכתחלה הדמים מן המעות שבו מן הקהל ש"ד כי לב ב"ד מתנה עליהם שיתנו במתנה ע"מ להחזיר לכל אחד ואחד חלק האחרים ואפילו יש בהן יתומים קטנים דהפקר ב"ד הפקר וכלם תלוים בדעת גדוליהם וחכמיהם. כל זה מדרך רבינו שמואל ודעת הרב העזר כתבנו למעלה. ''' האחין שקנו אתרוגיהן מתפיסת הבית''' כלומר שקנו אותן ממעות ירושת אביהן שהירושה כל זמן שלא חלקו אותה נקראת תפיסת הבית וה"ה אם ירשו אותן מאביהן ''' אם יכול לאכלו ואין האחין מקפידין בכך יוצא''' כלומר רואים אם אוהבין זה את זה עד שאין מקפידים אם לקח אחד מהם דבר מתפיסת הבית ואכלו בלא גורל ובלא ידיעת חברו יצא כיון שיש אתרוגין בבית לצאת בהן י"ח מצוה. כתב הרב ן' מיגש אי איכא אחרנייתא דיכיל למימר להו שקילנא אנא חדא אתון נמי שקילו הך חדא. ''' ואם היו מקפידין כו'''' כלומר שאינם רוצים שיהא לאחד מהם חלק יפה מחברו אם לא עפ"י הגורל או בשומא דבי דינא א"נ שלא יצאו עדין האחין י"ח מצות נטילתן ואין בכל האתרוגין שקנו כשר אלא זה לא יצא עד שיתננו לו כו' פירוש ואח"כ יטלנו דבנטילה ראשונה לא יצא. ''' ואם קנה זה אתרוג וכו' ואע"פ שאם אכלו אין מקפידין עליו''' דכיון דקנה כל אחד מין אחד או קנו כולם כאחד שני מינין או ג' כל אחד גלי אדעתיה דמעיקרא כי קנה זה אתרוג וזה פריש או אתרוג ורימון ופריש באחד אדעתא דקפידה עבוד ואע"ג דאוהבין זה את זה ואין מקפידין לא יצא דאנן סהדי דא"א בלא הקפדה שהרי האתרוג ראוי למצוה ופריש או רמון אין ראוין. ע"כ מפרק יש נוחלין. ומפרש בירושלמי דפריש הוא אותו הפרי שאנו קורין אותו חבוש דאמרינן התם והפרישין אמר רבי יונה אספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא זה בלבד ובלשון הערב נקרא כן: