עריכת הדף "משך חכמה/דברים/כח" (פסקה)

== סא ==

'''גם ''' כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזאת. זו מיתתן של צדיקים, דימותו שלא לראות ברעה, אבל מש"כ בתורה מיתת אהרן ומשה וכיו"ב הוא לכפר על הדור, והראיה מכל הטוב הבא אחריהם, ומבאר ונשארתם מתי מעט [קוטן המעלה] תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב [היינו הצדיקים] וכמו דאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים. ועיין ירושלמי ולא תימא ר"י כו' עלמא נפל וחד כוכבא סמיך ומנו ר"י. וזה שאמר ישעיה י"ג הנה יום ד' בא יום אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה כו' כוכבי השמים וכסיליהם לא יהילו אורם [זהו מיתת צדיקים], לכן ופקדתי על תבל, יעו"ש.

'''גם ''' כל כו' אשר לא כתובה בספר התורה הזאת. יעוין רש"י פ' נצבים כי הטפחה תחת בספר, והזאת הוא על התורה, לכן לשון נקבה, יעוי"ש, דלמאן דאמר ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלודים על שמונה פסוקים מוימת משה, אם כן מיתת צדיקים להגין על הדור, כמו משה, כתוב בספר התורה, אבל לא בתורה עצמה, כי אחרי מות משה אין תורה, כמו שאמר זכרו תורת משה, וזה עיקר משלשה עשר עקרים.

'''אמר ''' רב לר"ש ב"ש אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. יבואר בהקדם מה שהאדם קיים במין מצד חומרו ככל הנמצאים השפלים וקיים באיש מצד נפשו השכלית ככל האישים העליונים וכגרמי השמים. והנה טרם בריאתו היה ג"כ שכל נבדל משיג את בוראו כמאמרם בנדה דף ל' והיה קיים אישיי וירד לעולם השפל כדי לעשות מצות מעשיות התלוים בחומר, וכתשובת משה למלאכים כלום יש בכם גנבה כו', ולכן אמרו הלומד שלא ע"מ לעשות (ירושלמי פרק היה קורא). נח שנהפכה לו שליתו ע"פ, משום דגם אז היה שכל נבדל משיג בוראו יתברך (קרבן אהרן בהקדמה), וכן אם מלמד לאחרים אז לימודו לתכלית, היינו שהוא קיום במין מצד הנפש, ולכן גם הלומד שלא ע"מ ללמד אמרו כן נח לו שלא נברא כו', ואף הקיום במין מצד חומר מצאנו בתורה שכוונתו שיהא קיים במין מצד הנפש, כמו שאמר השי"ת כי ידעתי אשר יצוה את בניו אחריו, ולכן אמרו ביש נוחלין בכו בכה להולך כו' זה הולך בלא בנים, זה הולך וכו' תלמוד, היינו ששניהם קיים במין ולתכלית אחד, ולכן אמרו בחלק אדם לעמל כו' זה ללמוד ע"מ לעשות ללמוד ע"מ ללמד, שרק לזה יולד וכמו שבארנו.

'''ובזה ''' יובן מש"כ בחדושי לכתובות על הא דמצאנו בירוש' ברכות מי לא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב, ובסוכה פרש"י שהולכים ללמוד תורה פטורין מן הסוכה ולולב, ופרשתי תמן דלשימוש ת"ח היינו לימוד הגמ' שרי, עיי"ש. ולפ"ז הטעם מופלא, דאם ללמוד תורה הלא היה יכול טרם שנברא, וע"כ רק לעשות, ולכן להכנה דמצוה היינו עשיית סוכה ג"כ מבטלין דברי תורה, אבל ללמד אף הכנה דילה ג"כ עדיפה מקיום מצוה, דמצות ת"ת גדולה באפשר לקיים המצוה ע"י אחר, וכמאמר ירושלמי פאה, וזהו שימוש ת"ח להבין טעמי ההלכה על בוריה שאז יוכל ללמד לאחרים, שבלא שימוש ת"ח אינו יכול ללמד לאחרים, וכמו דאמרו בסוטה מבלי עולם אלו ת"ח המורים הלכה מתוך משנתן, ומטעם זה אמרו בברכות איזה ע"ה שקרא ושנה כו' ולא שימש ת"ח משום שאינו יכול להועיל לאחרים, ולכך לקיום מצוה מבטלין מלימוד תורה דע"ז נברא וזה היה יכול לקיים גם קודם שנברא. וזה שאמר רב אחים לי, דרב לימד לאחרים והרבה ישיבות וכמו דפרש"י ריש גיטין מכי אתא רב לבבל ובב"ק פ', ולכן רצה שיתקיימו הישיבות והלימוד תורה שקבע בחייו למען יהיה קיום גם במין מצד הנפש, וזהו דהתם (היינו בעולם החומרי) קאימנא מצד הנפש ג"כ. והבן.

'''וע"ד ''' צחות אפשר דאמר רב לרב שמואל ב"ש משום דמלמד אסור לבטל גם למאלכת שמים מלימוד התנוקות, רק לתועליות שלהם שרי, ואמרו כל מי שאינו בוכה על אדם כשר כו' בניו קטנים מתים, וא"כ אם לא יבכו אז לא יהיה תועליות לתינוק ואסור ליבטל מלימודו, ולכן רב שמואל ב"ש שהיה מלמד תינוקות ורב למדו איך להתנהג בכ"מ, עיין כתובות נ' וריש ב"ב, וא"ל אחים לי היינו לבכות כו'. ודו"ק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}