עריכת הדף "מזרחי/בראשית/ט" (פסקה)

== כ ==

'''ויחל נח עשה עצמו חולין. ''' בבראשית רבה משום דויטע כרם בגנותו קא מיירי שלא היה לו ליטע דבר שיש בו השחתה וכן גבי כי תחל לזנות דבגנות קא מיירי פירשו אותו מלשון חולין: 

'''איש האדמה אדון האדמה כמו איש נעמי. ''' שפירושו בעל נעמי דהיינו אדון נעמי והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו כן כי איש נעמי לשון אישות כמו איש ואשתו: ''' ואני ''' תמה מאד כי אם כוון בלשון אישות פה על הלשון הנהוג בלשון חז"ל גבי אשת בנך היא לא אמרתי אלא כשיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפחה וכותית וגבי ערות אשה ובתה לא אסר הכתוב אלא על ידי אישות הראשונה אין לשון אישות זה נגזר אלא מלשון אשה שהרי לא אמרו בשום מקום לשון אישות אלא במקום שכתוב בו אשה ולכן שם אישות בכל מקום הוא בלא יו"ד בין האל"ף והשי"ן ואם לא כוון בלשון אישות פה על הלשון הנהוג בלשון חכמים רק מלשון איש לאשתו כמו שהאשה אשה לבעלה כן האיש איש לאשתו ופי' איש נעמי האיש של נעמי זה לא יתכן מפני שאין האיש קנוי לאשתו כמו שהאשה קנויה לבעלה עד שיאמר איש אשה כמו שיאמר א"א כי סמיכות א"א הוא ע"ד הקנין שהאשה קנויה לבעלה כמו שדה ראובן בית ראובן שהם סמוכין על דרך הקנין והאיש אינו קנוי לאשתו עד שיאמר איש אשה על דרך הקנין ואל תשיבני מן ואל אישך תשוקתך כי פירושו בעליך או אדוניך כמו איש מלחמה בעל מלתמה או אדון מלחמה כמו איש שדה בעל שדה או אדון השדה שהאדון והבעל הם שמות צרופיות שהאדון אדון לקנוי לו והבעל בעל לקנוי לו ולא כן שם האיש כי הוא מורה על הזכר ושם הזכר אינו צרופיי אבל שם האשה אף על פי שהוא מורה על הנקבה מכל מקום היא קנויה לבעלה והקנויים סמוכים לבעליהם שדה ראובן בית ראובן ולכן על כרחינו לומר שפי' איש נעמי הוא בעל נעמי ולא מלשון אישות: 

'''כשנכס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים. ''' ובב"ר ויטע כרם מהיכן היה לו פי' מדקאמר ויטע כרם משמע שלא היה כרם בעולם שנתקלקל מן המבול וא"כ מהיכן מצא זמורות עד שיטע אות' א"ר אבא בר כהנא הכניס עמו זמורות ויחורים של תאנה הה"ד ואספת אליך אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו דהל"ל ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאכלה מאי ואספת אליך לעצמך והאי דנקט זמורות ויחורי תאנים פירוש רבינו תם מאורלייניש משום דהני מקלקלי טפי ממיא יותר משאר אילנות ומפני שידע זה הכניס זמורות ויחורי תאנים בתיבה כדי שיהיו לקיום המין: