עריכת הדף "
בינה לעתים/יום טוב/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == '''עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט אסור להסיקן מפני שהם נולד ואם נשרו לתוך התנור מרבה עליהן עצים מוכנים.''' המג"א בסימן תק"ז סק"ג מסתפק אי מותר להנות באורם או להנות כנגדם עיי"ש וקושיא שלו דאי ס"ד דאסור רק לאחר שריפתן א"כ הא אסור לשורפן ביו"ט דהוי הבערה שלא לצורך וכמ"ש התוס' בפסחים דף ה' ע"א ועיי"ש היטב, ולכאורה אינו ראיה כלל מהאי דפסחים דהא קי"ל דאמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק דבעי צורך קצת וא"כ ודאי מה דהוא נהנה לאחר שריפתן מקרי צורך קצת, אמנם התוס' הנ"ל בפסחים דהקשו שם היינו הכל לר"ע, דאמרינן ש"מ תלת וכו' ש"מ דלא ס"ל מתוך ולכך הקשו התוס' אדברי ר"ע דאמר אי אפשר לומר ביו"ט דהא מצינו להבערה שהיא אב מלאכה, ולזאת הקשו התוס' דהא יכול להנות בגחלים, ותי' תוס' שפיר והיינו כיון דמתחילה הוא אסור להנות אף דנהנה אחר כך ואסורה, א"כ לר"ע דאמרינן שם דלא אמר מתוך, רק בעינן דוקא צורך גמור, וזה ודאי לא הוי גמור אף דנהנה ממנו לבסוף מ"מ אי אפשר להנות ממנו בתחילתו, והתוס' דהביאו ראיה מנדרים ונדבות דאין קרבים ביו"ט אף דיש בו מאכל הדיוט לבסוף ובנדרים יש ביה צורך קצת דמצוה מקרי צורך קצת, ואפילו בעולות נדבה רק הא דאין קרבים כלל לבית הלל הוא הכל משום דכתיב לכם ולא לגבוה וכמ"ש התוס' בביצה דף י"ב ד"ה השוחט באריכות, ועל כרחך צ"ל דס"ל להתוס' דאלו היה מקרי צורך גמור הואיל דנהנה ממנו לבסוף, לא היה ממעט כלל מן דרשה דלכם והיה מוקי ליה לדרשא אחרת, אבל כיון דמקרי שלא לצורך, אף דיש בו צורך קצת, לכך ממעטינן ליה מן דרשה דלכם הנאמר בתורה וזה ברור ונכון בתוס' הנ"ל ואין ראיית המג"א כלום ודו"ק. ''' אמנם''' מ"מ סברתו לחלק בין הנהנה מחום ובין הנהנה מאור סברא ישרה היא, וגם מ"ש הואיל דמוקצה אינה אסורה בהנאה אין כאן איסורא כלל רק טלטול עצים, וראייתו הוא ממה דלא אמרינן בעצי מוקצה יש שבח עצים בפת, יש לדחות דמתחלה מ"מ אסורה, אבל ראה זה מצאתי בחדושי הרשב"א בשבת מה שלא היה נדפס בזמן המג"א שכתב בדף ק"ח נראה לי דאין איסור כלל להנות ממוקצה דלא קשיא ליה אלא היכא דמהפך בהו כלומר שאסור בטלטול אבל אי לא מהפך בהו אף דתבשיל מתבשל בהו אין בכך כלום שלא אסרו רק טלטול לאכילה להשתמש בו בידים להדלקה ולסמוך בו כרעי המיטה, ואפילו במקום שאינו מזיזו ומטלטלו אבל הנאה הבאה מאליו שפיר דמי עכ"ל, והן הן הדברים הנאמרים במג"א שיש ראיה ג"כ מהא דאמרינן ולא יטמננה בחול ולא באבק דרכים בשביל שתצלה ומהדר הש"ס לטעמא דאסורא, חד אמר דמזיז עפר וכו' וחד אמר שמא יטמין ברמץ ולא אמרו הטעם הואיל והוא נהנה ממוקצה דהא חול ואבק דרכים מוקצה הוא כמ"ש התוס', אלא ודאי דלהנות ממוקצה לא אסרו כלל [ועיין להלן פרק ג' הלכה י' בענין גריפת התנור מ"ש שם]. ''' והנה''' אם מבטלים איסור לכתחילה כל איסור דבריהם או רק היכא דמקלי קלי נחלקו בו הפוסקים, והתוס' הקשה {{ממ|שם בסוגיא}} מהאי דלטרא קציעות וכו' ויוסף עליו ויבטל ותירצו דודאי בדבר שיש לו עיקר מן התורה הוא דאין מבטלין, משא"כ מוקצה דאיסורא הוא רק מדרבנן, והרא"ש חילק בין הני עצים הואיל ומקלי קלי לאיסורא לשאר איסורים, וביו"ד סימן צ"ט סעיף ט' סותם המחבר וכתב דכל איסור דרבנן מוסיף עליהם, וכדעת הרשב"א ולא חילק בין יש לו עיקר מן התורה לאין לו עיקר וכו' וצריך להבין לשיטתם קושית התוס' הנ"ל. ''' וצריך''' לומר דס"ל כמ"ש הגהת שערי דורא בשם האור זרוע והובא בב"י סי' ק"ט ועיי"ש באחרונים דאיסור דרבנן יבש שנתערב חד בחד מותר לשני בני אדם לאוכלם עכ"ל, והטעם כמ"ש הפרי חדש והש"ך בקונטרס הספיקות דס"ל ספיקא דרבנן לקולא אפילו היכא דאיתחזק איסורא וכ"ש בנדון זה דאף כאן איכא חזקת היתר ודאי כחזקת איסור, והתוס' בעירובין דף ל"ה ע"ב ד"ה אמר ר' ירמיה כתבו להדיא דהיכא דאיכא חזקת היתר וגם חזקת איסור לא איתחזק איסורא כלל ואמרינן ספק דרבנן לקולא עיי"ש. והנה הב"י כתב עליו דיחיד הוא ופי' הב"ח הטעם משום דבנוסחא שלו היה כתוב לשני בני אדם אפילו ישראלים אבל לפי הנוסחא הנכונה הוא לישראל ועכו"ם אין הב"י חולק. ''' ומעתה''' הואיל וחד בחד מותר לישראל לאכול אחד א"כ אין כאן כלל ביטול איסור, דהא כל חדא בחזקת היתרא שהרי יכול האיש ישראל לאכלו וכל חדא וחדא הוא בכלל ספק דרבנן ולקולא, ומה שאין אוכלין שני ישראלים הוא הכל משום חומרא, דמחזי כאוכל איסורא, וא"כ ליכא כאן כלל ביטול איסור ולכך הוא מותר להרבות עליו ולבטל דכל חדא וחדא מחזי חזי. ''' אמנם''' הפר"ח הקשה להג"ה זאת דא"כ איך אמרינן בשני קופות שאני אומר וכו' למה לנו כלל שאני אומר בתרומה דרבנן, הא בלא"ה אף דנפל תרומה בחולין מ"מ חד בתרי בטל או חדא בחדא, ותי' דכי מכשיר האור זרוע היינו יבש ביבש דבשל תורה סגיא חד בתרי לכך בדרבנן מכשירין אף חדא בחדא, אבל תרומה ודכותיה דבשל תורה לא סגי חד בתרי, א"כ אף בדרבנן לא מועיל חדא בחדא, דלא יהיה חדא בחדא יותר מועיל בדרבנן מחד בתרי בשל תורה, ומעתה בתרומה אף להוסיף עליו ולבטלו אי אפשר ולא שייך כאן התירא דאור זרוע הנ"ל וא"כ לא קשיא כלל קושית התוס' מהא דתרומה הנ"ל. ''' אמנם''' הרא"ש דמחלק בין מקלי קלי וכו' לשאר איסורים והיינו ליישב קושית התוס' מהאי תנא דלטרא קציעות כנ"ל וא"כ ש"מ דלא ס"ל כאור זרוע הנ"ל דאל"כ לק"מ קושית התוס' כנ"ל, וגם אלו היה ס"ל כהגהת או"ז הנ"ל פשיטא דלא היה מחמיר בשאר איסורי דרבנן במקום דלא קלי לאיסורא, להוסיף עליו ולבטלו כיון דאף בלא ביטול חזיא כל חדא וחדא לאכלו כמ"ש לעיל וזה פשוט וברור ועל כרחך דלא ס"ל כהגהת או"ז הנ"ל וא"כ שפיר הוי ביטול איסור, ולזאת נתכוון הרמ"א בתורת חטאת שלו כלל י"ט בהביאו הגהת או"ז הנ"ל, וכתב דהרא"ש פ"ק דביצה חולק ע"ז והוא כוון להדברים אלו שכתבתי, וכתבו שלא מצינו הכרע בדברי הרא"ש שחולק, ולפי מש"כ ניחא. ''' ומעתה''' י"ל הא דכתב המחבר ביו"ד סימן הנ"ל באיסורא דרבנן יכול להוסיף עליו לבטלו הוא הכל דוקא יבש ביבש כיון דקודם הוספה היה כל חדא וחדא ספיקא דרבנן ולקולא כנ"ל, משא"כ לח בלח שנתערב בפחות מששים דקודם הוספה היה הכל בחזקת איסור, ואין כאן שום ספק דבדבר לח דהכל נתערב ביחד לכו"ע מודים דאסור לאוכלו, וא"כ הרי כאן ביטול איסור גמור ואפילו בדרבנן אין לבטלו כמו בתרומה ודליטרא קציעות, דליכא כאן ספק בגופו של האיסור המעורב בהיתר, ועיין במרדכי פ"ק דביצה שהביא בשם הרשב"ם דבמידי דאכילה אין מבטלין איסור כגון תרומה שנפלה לפחות ממאה וכן איסור שנפל לקדירה פחות מששים עכ"ל ומדנקט איסור שנפל לפחות מששים ולא אמר דבר אכילה ביבש ש"מ דבדבר יבש מודה וכמ"ש לעיל משא"כ תרומה או דבר הלח בקדירה דלא שייך דברי הגהת או"ז הנ"ל אין לבטלו. ''' ולפ"ז''' הרווחנו שני קושיות שיש על הרב המחבר, א' דפסק באו"ח סימן תרע"ו במותר שמן חנוכה שנתערב בשאר שמן ואין בו ששים אין להוסיף עליו לבטלו והוא נגד הפוסקים וגם נגד פסק שלו ביו"ד סימן צ"ט, גם בסימן קט"ו הקשה הט"ז על הב"י {{ממ|ס"ק י"ב}} שכתב דמותר לבשל חמאה של נכרי וכו' ואין בזה משום ביטול איסור צחצוחי חלב שבו כיון דאין מכוון לבטלו כי אם לכלות האיסור, והקשה הט"ז הלא הב"י ס"ל דמבטלים כל איסורי דרבנן אפילו לכתחילה, מכ"ש חמאה דאין לו עיקר בשל תורה וכו' עיי"ש, ולפי מש"כ ניחא דס"ל להרב המחבר דלח בלח אין מבטלין אף באיסור דרבנן ודו"ק. ''' אך''' ליישב הקושיא שיש על הרב המחבר ביו"ד סי' הנ"ל, מהא דפסק באו"ח בשמן של נר חנוכה דאין להוסיף עליו יש לתרץ בדרך אחר ופשוט, והוא דלפי מש"כ התוס' לקמן {{ממ|דף ל"ח}} גבי ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה וכו' שהקשו מאי פריך הגמ' הא הוי דבר שיש לו מתירין ותירצו דהיה סבר דהוי מין בשאינו מינו עיי"ש, מזה מוכח דס"ל להתוס' דאף דרב אשי מתרץ באמת לבסוף דדשיל"מ לא בטל, בזה לא יחלקו האמוראים ואף בלי רב אשי ידע זאת דדשיל"מ לא בטילי וראיה דלעיל {{ממ|דף ג'}} בהך ברייתא דתני וספיקא אסורה, ואם נתערבה באלף כולן אסורות, ופריך הגמ' למ"ד ביצה אסורה משום משקין שזבו וכו' אמאי ספיקא אסורה, וקשה למה לא פריך ואמאי התערובות אסור עד אלף וכו' אלא ודאי דזה ידע הש"ס אף בלי אוקימתא דרב אשי דדשיל"מ לא בטיל אפילו בדרבנן רק קושית הש"ס היה אספיקא דספק יו"ט וכו', לזה חדית לן רב אשי כמו דתערובתו אינו בטיל ה"ה ספיקא אסור בדשיל"מ אפילו בדרבנן, וכן לקמן במים ומלח ס"ל להתוס' דלא נחלקו בזה, וזה פשוט דדשיל"מ אפילו בדרבנן לא בטל לכך מפרשי התוס' דבקושיא היה סבור דהוי מין בשאינו מינו, ורב אשי חדית לן הואיל ומים ומלח שרי בעיסה הוי כמו מין במינו, [ועיין בהל' כ' פ"א] שכתבתי ג"כ דזה אף בלי רב אשי ידעינן דדשיל"מ לא בטל רק רב אשי חדית לן דספיקא אסורה, ולפ"ז יש לדייק הא דפריך הש"ס בעצים שנשרו מן הדקל וכו' ולרב אשי דאמר דדשיל"מ אפילו בדרבנן לא בטל וכו' דלמה פריך מר"א ולא מכו"ע, דדשיל"מ לא בטל אפילו בדרבנן אין כאן חולק וכמ"ש, ועל כרחך צ"ל דזה ידע הש"ס דמחמת הביטול אין כאן חשש, ועיין מש"כ לעיל {{ממ|בהלכה י'}} דלענין נגיעה וטלטול יש להקל, וכאן כל האיסור מחמת הטלטול וכמ"ש לעיל בשם הרשב"א והמג"א, וקושית הש"ס הוא לרב אשי דאמר דשיל"מ אפילו בדרבנן ספיקא אסורה, ש"מ דחז"ל אסרו דשיל"מ כשל תורה, שלא יהיה ספיקא מותר הואיל ויכול לאוכלו בהיתר אחר זמן, א"כ י"ל אף לענין ביטול הו"ל לעשותו בשל תורה, מבלי לבטל איסור כמו דאין מבטלין איסור של תורה, ובפרט לפי מש"כ דלכך מבטלין איסור של דבריהם הואיל וחד בחד הוי ספיקא דרבנן ולקולא כמ"ש הגהות או"ז וא"כ כאן דספיקא לחומרא פשיטא דאין לבטלו וקושית הש"ס לרב אשי. ''' אך''' עדיין קשה דהו"ל להקשות לכו"ע דהנה מהרש"א ותוס' ישנים {{ממ|בפ"ק דף ג'}} כתבו דלכך פריך מברייתא וספיקא אסורה למ"ד משום פירות הנושרים ומשקין שזבו ולא פריך גם למ"ד דאוסר ביצה משום מוקצה, משום דמוקצה הוי כשל תורה וספיקא להחמיר עיי"ש ולפ"ז הני עצים שנשרו מן הדקל מוקצה נינהו וספיקא אסורה כשל תורה לכו"ע כאותה שאמרו ספק מוכן אסור וא"כ הקושיא לכו"ע ולא לרב אשי לחודא. לכן נ"ל דבלא"ה יש לדייק על מהרש"א דבעי לעשות איסור מוקצה כאיסור דאורייתא, והתוס' כתבו כאן דתרומה חמיר מן המוקצה דתרומה איתא בשל תורה ולא מוקצה הרי דמחשבינן מוקצה לאיסור דרבנן ואפילו שאין לו עיקר בשל תורה ולא דמיא ליה. ''' לכן''' נ"ל דוודאי לר' יהודה דאית ליה מוקצה, וודאי מוקצה חמיר כשל תורה, דיש לו סמך מקרא דהכינו את אשר יביאו, אבל לרב נחמן דס"ל מוקצה בשבת קיימ"ל כר' שמעון וביו"ט כר' יהודה דלא אתיא לזלזולי ביה, וא"כ לדידן מוקצה הוא חומרא בעלמא, דאי מדינא הוא אף בשבת היה אסור וכיון דשרי בשבת ואסרינן ביו"ט אין לומר דהוי כשל תורה רק חומרא בעלמא וזה ברור, לכן לעיל בברייתא דספיקא אסורה וכו' בלא"ה צ"ל לר"נ דברייתא ר' יהודה היא דהא תנא אחד ביצה שנולדה בשבת ויו"ט, ואילו בשבת לית ליה מוקצה אלא על כרחך דר"י היא, ולר"י דאוסר מוקצה בכל הזמנים ס"ל דחמיר כשל תורה ולכך ספיקא אסורה, א"כ לק"מ מרב נחמן כמ"ש מהרש"א ותוס' הנ"ל אמנם לרב מתנה בהני עצים שנשרו מן הדקל דקאי לדידן דלא קיי"ל בשבת כר"י, וא"כ ביו"ט ליכא אלא חומרא בעלמא וא"כ ליכא למימר דיהיה ספיקא אסור כשל תורה ולק"מ זולת לרב אשי דס"ל דדשיל"מ לא בטל וגם ספיקא אסורה אפילו בדרבנן, וגם התוס' כתבו שפיר דמוקצה לית ליה עיקר בשל תורה דלדידן דקיימ"ל כר"ש בשבת וא"כ ביו"ט אינו אלא חומרא בעלמא. ''' ולפ"ז''' למדנו בדבר שהוא מוקצה אף לר"ש אזי הוא כשל תורה ודנין בו ספיקא להחמיר, וכן בדשיל"מ היכא דלא מקלי קלי איסורא דנין בו ג"כ ספיקא כשל תורה, ואין מבטלין ג"כ האיסור אף דקיי"ל בדרבנן מבטלין, דהם חמורים כמו של תורה, ומעתה יפה פסק הרב המחבר באו"ח סימן הנ"ל בנר חנוכה, דהתם הוא מוקצה אפילו לר"ש הואיל ואיתקצאי למצותה משו"ה אין להוסיף עליו לבטלו דעשייתו כמו של תורה, ולכך יפה כתבו הטור והמחבר דלא דמי לעצים שנשרו להתנור דהא אף דאינם מוקצה כשל תורה מ"מ המה דשיל"מ ואף בזה ספיקא להחמיר ודנין בו כשל תורה, לזאת תירצו הואיל דמקלי קלי לאיסורא, ודברי הטור והשו"ע המה נכונים וברורים ודו"ק.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף