עריכת הדף "ביאור ההלכה/שמיטה/א" (פסקה)

==הלכה יא==
'''* {{עוגן1|דברים}} שצריכים להם עבדי המלך בלבד.''' בירושלמי [[ירושלמי/שביעית/ד/ב|פ"ד דשביעית ה"ב]] תנן שדה שנתקווצה תזרע למוצאי שביעית שנטייבה או שנדיירה לא תזרע למוצאי שביעית ובירו' שדה שנתקווצה כו' תמן אמרין בשניטלו קוציה ורבנן דהכא אמרין כשחריש על דעתייהו דרבנן דהכא איזהו הטיוב כל העם חורשין פ"א והוא חורש שני פעמים ופריך וכא כן ר"ל למה לא קנסוהו כשחורש פ"א ואמרו תזרע למוצאי שביעית וכן כשניטלו קוציה א"ר יוסי ב"ר בון תמן אין המלכות אונסת (פי' על החרישה השני') ברם הכא המלכות אונסת (על החרישה הראשונה ולכן לא קנסוהו וכדמייתי) בראשונה כשהיתה המלכות אונסת הורי ר' ינאי שיהו חורשין חרישה ראשונה (אלמא דחרישה ראשונה מותרת כ"פ [[מהר"א פולדא/שביעית/ד/ב|מהר"א פולדא]] הסוגיא) כו' טייבה בזה"ז מהו (שהתירו חרישה א' והוא חרש ב"פ) ר' ירמי' סבר מימר שרי (כיון שכבר התירו גם על פעם ב' מותר) א"ר יוסי ולא שמיע ר' ירמי' שהוא לוקה ולא שמיע שהוא פסול מן העדות כו' עכ"פ מבואר בסוגיא זו דלא התירו אלא מה שמוכרחים דהיינו חרישה ראשונה ולא יותר וזה מקור רבנו שכ' שלא התירו אלא דברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד וכ"כ הרידב"ז בירו' ולכאו' מכאן משמע כמש"כ איזה ראשונים (הבאנו בצה"ל) שהוא לא יהנה מהגידולים רק יתנם לעבדי המלך דאל"כ מאי קמ"ל מתני' דתזרע למוצאי שביעית פשיטא הרי גם בשביעית עצמה מותר לו ליהנות מזה ומשמע דבשביעית אסור אבל מרן כ' דגם בשביעית מותר לו ליהנות ולזרוע גם לצורך עצמו שהרי עבדי המלך גזלו לו מה שהכין בערב שביעית וצ"ל דמ"מ הו"א דלא יהנה מזה למוצאי שביעית שזה אין מוכרח ע"י עבדי המלך וכעין שכ' מרן ב[[חזון איש/שביעית/כ#ז|סי' כ' סק"ז]] עמש"כ רבנו בסמוך מותר לעשות בחנם היינו לא בשכר משום שיכול לעשות בחנם שהרי אין האנס כופהו לקבל שכר, והנה בעיקר מש"כ רבנו בסמוך וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית בחנם פי' הכ"מ דאי בשכר אתי לאערומי וכ"נ שפי' מרן שם אבל א"כ לא מצינו מקור לגזרה זו ויל"פ דרבנו העתיק כאן הירו' שם דפריך הרי יהרג ואל יעבור ומשני לא אתכוין משמדתון אלא מיגבי ארנונין דידי' וזהו מה שהעתיק רבנו כאן דכל אנס שהוא כמו עבודת המלך שאין מתכוין להעביר על דת מותר ובחנם ר"ל לא להעביר על דת ו{{אישים|חתני ר"י קולדצקי}} נ"י פי' בחנם היינו שאין מתכוין להנאתו וגם לא להעביר על דת אלא בחנם להקניטו ולצערו בזה אין חייב למסור נפשו ועי' [[רמב"ם/יסודי התורה/ה#ב|פ"ה מיסה"ת ה"ב]] וצ"ע: