עריכת הדף "
באר יצחק/אורח חיים/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==יא== {{מרכז|'''ענף יא'''}} '''{{עוגן1|נחזור}}''' לענינינו דנידון דידן כיון דע"פ זכיי' יצא מן רשות ישראל לרשות הנכרי וודאי דמהני מכירה הנעשה ע"פ ב"ד, ואף לפשט הסוגיא דב"מ דמשמע דלמאי דקיי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש לא מהני הא דכלך אצל יפות רק בשווי' שליח, ולא אמרינן ניחותא דמצוה שאני, יש לומר דטעם משום דכיון דמצוה בו יותר משלוחו והוי יכול לעשות בעצמו המצוה לכן לא מהני שלא מדעת, משא"כ בנ"ד דלא הי' יכול לעשות בעצמו המצוה משום שהא הי' במקום שלא הי' למכור כנ"ל וגם הא הי' חפץ לבא לב"ד בזמן היתר לכן וודאי דלכ"ע מהני ההסכם שנתרצה אחר שבא, והא דכתבו האחרונים בסימן תל"ד בביטול ע"י שליח, היינו משום שלשיטת הסוברים דהפקר מצד נדר, א"כ הא נדר ע"י שליח לא מהני להסוברים כן, וה"ה זכיי', והא דלא שייך בביטול לדון בתורת זכיי' אם הוא שלא מדעת הבעלים והחמירו בביטול ע"י אשתו כמבואר בסימן תל"ד, י"ל דכיון דיכול בעצמו לבטל ולא ביטל, א"כ חזינן ממנו שאינו רוצה, וגם לא שייך זכיי' כל כך במה שיכול לעשות בעצמו, משא"כ בנ"ד שלא הי' יכול למכור את חמצו במקום שהי' בזמן ההיתר, וגם לאו כ"ע דיני גמירי, וגם אינם משיגים הקונים שיתרצו לקנות, לכן וודאי דהוי זכות, בפרט שהסכים בפי כשנודע להם ענין הזכוי שנעשה בב"ד ואדם מסכי' ע"ד הב"ד כנ"ל, וגם לפמש"כ לעיל דקנין כסף אין כאן משום דהבעל המעו' אינו בר שליחות, כפי שכתבו התוס' בב"מ הנ"ל, ומש"כ לעיל לדון דין ערבות זה לא שייך בזכיי', עכ"ז הא רוב פוסקים פסקו דסגי משיכה לבד לנכרי, דהא קיי"ל כריו"ח דדבר תורה מעות קונות, וממילא נכרי במשיכה וכמבואר בסי' תמ"ח, ולכן כיון דמכרו הב"ד בתורת זכות את החדרי' בקנין שטר וודאי דזכה בחמץ ע"י חצר ואג"ק, ואין לומר דהא בשכירות החדרים לא הוי שום מצוה, דהא המצוה אינו רק על החמץ, דז"א דכיון דמוכרחים להשכיר החדר במכירת חמץ כדי שיהא קנין משיכה וכנהוג, ובפרט למש"כ דקנין כסף לא שייך אם נעשה בתורת זכיי', לכן מוכרח הוא להשכיר את החדר כדי שיהא קנין משיכה, והא מצינו באפטרופס שכתבו האחרונים שמוכר חמץ של יתומים. '''{{עוגן1|וכבר}}''' נתבאר לעיל בשם הר"ן דכתב דלכן אפטרופוס מוכר בהמה ונכסיהם, משום דכיון דהוא לתועלת היתומים משום זכין שלא בפניו נגעו בי', ואף דאין להוכיח מזה לנ"ד די"ל דשאני אפטרופוס דנתנו לו חז"ל כח לכל המצות לקנות עבור היתומים כמבואר בגיטין {{ממ|דף נ"ב}} ובח"מ {{ממ|סי' ר"צ סעיף ט"ו}} דעושין לקטנים לולב וס"ת כו' ובמצות עשה לא שייך כלל זכיי' ודווקא בל"ת דאסור למספי להו בידים כמו בטבל שייך לומר זכות, וכמש"כ לעיל ולא במ"ע ומה"ט הקשו התוס' בפשיטות בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/פח/א#שה|דף פ"ח ע"א]]}} ד"ה שה לבית אבות כו' דאיך מאכיל פסח שלא למנויו לקטנים כו' ולא שייך לומר בזה זכין שלא בפניו, ומה דאפטרופוס מפריש מדעתו הוי בתורת זכות להקטנים וזכין לקטן מה"ת, משום דבמ"ע לא שייך לומר זכין שלא בפניו, דכיון דהמה פטורין, ולאו בני מיעבד מצוה נינהו, ודוקא באיסורין דכיון דאסור למספי להו בידים בזה שפיר כתבתי לעיל דהוי זכות, ואין זכין לקטן מה"ת שפיר תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא במ"ע, ובע"כ מוכח דזהו דנתנו רשות למכור נכסיהן ולקנות עבורם תפילין ולולב וס"ת אינו אלא מדרבנן, דהפקירו ב"ד ממונם וזוכה הלוקח בנכסיהם בתורת הפקר ב"ד, כמש"כ התוס' גבי הא דתורמין להאכיל כו', א"כ י"ל דה"ה במצות בדיקת חמץ דנתנו רשות לאפטרופוס למכור נכסיהם ג"כ זהו מדרבנן, דהקנו חז"ל את חמצם להאפטרופוס כדי שיהא יכול למכור, וכמש"כ התוס' על הא דתורמין ומעשרין להאכיל, וכמש"כ הר"ן בגיטין והובא לעיל, ולכן אין להוכח מזה לנ"ד דשייך זכיי' במכירת חמץ, משום די"ל דשאני אפוטרופוס דהקנו לו חז"ל את חמצם, אבל יש להקשות דאיך יהי' יכול להיות אפטרופוס למכור חמץ של היתומים ולקבל עבורם כסף, הא כיון דהבעל המעות הוא לאו בר שליחות א"כ איך יכולים לזכות בקנין כסף שמקבלים עבור החמץ של יתומים, וכמש"כ התוס' בב"מ הנ"ל, והא לא שייך בזה ערבות כמש"כ לעיל, וגם הא קטן שערב לאחרים פטור כמבואר בסי' קל"ב, ואף לפמש"כ דחז"ל הקנו את החמץ להאפטרופוס כדי שיהא יכול למכור, א"כ הו"ל האפטרופוס בע"ד על החמץ והו"ל חמצו ממש, או י"ל בזה דהאפטרופוס יכול לזכות מעות מן הבע"ד אף שאינו בר שליחות משום דאיהו עדיף משליח, כדמצינו ברא"ש פ"ק דב"מ שם בשם הר"ח דאפטרופוס התופס עבור היתומי' אף במקום שחב לאחרים קנה דעדיף משליח, וכמו שפסק המחבר {{ממ|בסי' ק"ה סעיף א'}} בח"מ, וכן מצינו בח"מ {{ממ|סי' קכ"ו סעיף כ'}} גבי מעמד שלשתן דאפטרופוס עדיף משליח, [ועיין בש"ך שם ס"ק פ"א ובח"מ סימן ר"ב ס"ד דמצינו בכל הני דאפטרופוס עדיף משליח], אבל עדיין תקשה דאיך שייך קנין משיכה במוכר נכסי יתומים, דהא משמע מכל האחרונים דסתמו דגם חמץ של יתומים יכול האפטרופס למכור בחדרים שלהם, ואז יהי' אג"ק וחצרו כמו בכל מכירת חמץ, דהא אם יהי' הרבה חמץ אצל היתומים אז לא אפשר במשיכה בשעה מועטת, ובע"כ עבדי' העצה כמו בכל מכירת חמץ, וקשה דמי נתן להאפטרופוס רשות למכור את החדרים ומקומות של היתומים, והא בגוף מכירת החדרים ומקומות ליכא מצוה למכור, ואף דחז"ל נתנו כח ורשות לכל אפטרופוס לקנות לכל מצות בעולם עבורם, עכ"ז הא מכירת החדרים לא הוי שום מצוה רק הוא מכשירי מצוה, משום דבלעדי זאת לא יקויים מצות בדיקת חמץ וגם יעברו על בל יראה, ואף דנימא דהקנו חז"ל את החמץ לאפטרופוס כדי שיהא יכול למכור כנ"ל, עכ"ז קשה הא לא הקנו לו אלא את גוף החמץ אבל לא החדרים, ולרוב פוסקים הא בעינן משיכה לנכרי, משום דהא פסקו בח"מ {{ממ|סימן קצ"ח}} הלכה כריו"ח, ובפרט באיסור בל יראה דהוי מה"ת וודאי בעינן לקנין משיכה, והא אם הוא קטן שיגדיל בתוך הפסח יעבור בתוך הפסח על בל יראה, והא אינו מוכר בקרקעות עד שיגדיל, ודוקא בחמץ שעבר עלי' הפסח דעיקרו אינו אלא מדרבנן בזה סתמו להקל בקנין כסף לבד, אבל לא באיסור בל יראה ולמכור לכתחילה בקנין כסף לבד, ואיך שייך קנין משיכה היינו קניית החדרים ומקומות דהא בזה אין רשות לחז"ל להקנותן, ובע"כ מוכח דכיון דבלעדי החדרים ומקומות לא יהי' יכולים להציל אותם מן איסור בל יראה, ואף דלא הוי רק מכשירי מצוה, אפ"ה הוי כגוף המצוה, ושפיר הקנו חז"ל גם את החדרים ומקומות להאפטרופוס כדי שיהא יכול למכור או להשכיר, או לשיטת הסוברים דזכין לקטן מהתורה הוי זה ג"כ לזכות במה שמשכירין את החדרי', משום דהוא לצורך העוסק הנ"ל, דגם זה בכלל צרכי מצוה דנתנו חז"ל רשות לאפטרופס לעשות עבור היתומים, כיון דבלעדי זה לא יוכלו לקיים המצוה, א"כ בנידון דידן דכיון דבלתי שכירת החדרים לא הי' אפשר להציל להבעלים מן בל יראה, ומחשש הפסד וחיוב בדיקת חמץ דחייבו חז"ל הוי ג"כ בכלל המצוה, ושייך שפיר בזה ג"כ זכות וזכין שלא בפניו, וגם לומר אדם מסכים ע"ד ב"ד דעשו ברשותו לטובתו [ועיין בפ"י בגיטין דף נ"ב שכתב דאפטרופוס דעושה לטובת היתומים זהו מה"ת וגזה"כ עיי"ש ובנקודת הכסף סימן ש"ה, אבל מכל הראשונים שם לא משמע כן] ולכן יש להקל בנ"ד. '''{{עוגן1|שוב}}''' ראיתי דלפמש"כ התוס' קדושין {{ממ|[[תוספות/קידושין/יד/ב#הואיל|דף י"ד ע"ב]]}} בד"ה הואיל וחל קנינו ככסף כו' בשם ר"ת דקנין שטר לא שייך בנכרי וכ"כ התוס' בב"ב {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/נד/ב#|דף נ"ד ע"ב]]}} ובבכורות {{ממ|דף י"ג}} ד"ה מה אחוזה, וכן כתב המחבר בח"מ {{ממ|סימן קצ"ד}} דנכרי אינה קונה אלא בשטר עם נתינת הכסף, משמע אבל שטר לחוד אינו קונה, א"כ לפ"ז יש לדון אם הזכוי נעשה במה שמכרו הב"ד לנכרי לבד, דאין כאן שם קנין כלל לפמש"כ לעיל בשם התוס' דב"מ דאם בעל הממון אינו בר שליחות דלא מצי זכי הכסף עבור ישראל, ודוקא בכל מכירת חמץ דהב"ד נעשו שלוחים י"ל דסמכינן להקל על שיטת הפוסקים ביו"ד {{ממ|סימן קס"ט בש"ך [[ש"ך/יורה דעה/קסט#טז|ס"ק ט"ז]]}} ובב"י שם דבשווי' שליח מצי לזכות, או משום ערבות, אבל היכא דאינו רק בתורת זכות כמו בנ"ד יש להחמיר ע"פ שיטת התוס' דב"מ הנ"ל א"כ אין כאן קנין כסף כלל רק שטר ושטר לבד לא מהני בנכרי לקנות המקומות שיהא יכול לקנות אגבן להחמץ, ואף דמלשון הרמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/זכייה ומתנה/א#יד|פ"א ה' זכיי' ה' י"ד]]}} שכתב הרמב"ם דעכו"ם אינו קונה קרקע מישראל אלא בשטר. ומשמע דבשטר לחוד קנה מ"מ מכל הפוסקים הנ"ל מוכח דלא ס"ל כן, וגם משמע דמפרשי דכוונת הרמב"ם היא ג"כ בשטר עם כסף, כדמוכח {{ממ|בסי' קצ"ד}} במה שהביאו לשון הרמב"ם שם, וע"כ דעתו מכרעת שימכרו דוקא לישראל אחר בתורת זכות, ואז יחול קנין כסף ג"כ ובשטר, וממילא קנה להחמץ בתורת חצר ואג"ק, ואח"ז ימכור אותו הישראל את החמץ לנכרי כמו כל מכירת חמץ שמוכר חמצו ואז דעתי מסכמת להקל ומ"מ הא מצינו בש"מ לב"מ שכתב בשם הריטב"א וש"פ שם {{ממ|ד' ע"א}} דס"ל דנכרי יכול לזכות ממונו לישראל ע"י ישראל, והובא באו"ת {{ממ|[[תומים/חושן משפט/קכו#כז|סימן קכ"ו ס"ק כ"ז]]}} ע"ש וכן הוא דעת המחבר שם {{ממ|סעיף כ"ב}} ואף שהש"ך שם {{ממ|ס"ק צ"ט}} הקשה על המחבר בזה, עכ"ז סיים שם בצ"ע, וכבר כתבתי לעיל דגם הרמב"ם {{ממ|פ"ה ה' מלוה ה"ז}} ס"ל דיכול לזכות כה"ג, ע"כ כיון דחמץ שעבר עלי' הפסח אינו אלא דרבנן יש להקל בדיעבד אף במכרו לנכרי לבד משום דיש קנין כסף לשיטתם כנ"ל: <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף