עריכת הדף "אבן האזל/שבת/א" (פסקה)

== טו ==

'''כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת בין שעשו שניהם כאחד מתחלה ועד סוף כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות הרי אלו פטורין. ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו כגון שנים שאחזו קורה והוציאוהו לרשות הרבים הואיל ואין כח באחד מהן לעשותה לבדו ועשו אותו בשותפות מתחלה ועד סוף שניהן חייבין ושיעור אחד לשניהן.''' 

''' מש"כ ''' כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת, קשה דמה שייך דין עקירה והנחה לדין זה יכול וזה יכול הא בפשוטו אפילו אם יצוייר דזה אינו יכול וזה אינו יכול נמי פטורין דבלא עקירה והנחה לא חשיב מלאכה כלל, וצע"ג.

''' ומש"כ ''' בהל' ט"ז דאם זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב, הוא משום דפסק כר' יהודה דפ' המצניע דף צ"ג ע"א ודלא כר"ש שם, והק' בלח"מ דהא אמרינן בגמרא דלר"ש תלתא מיעוטי כתיבי וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול ור' יהודה סבר דאתי למעוטי יחיד שעשאה בהוראת ב"ד ור"ש יחיד שעשאה בהוראת ב"ד חייב וכיון דהרמב"ם פסק כר"י בז"א יכול וז"א יכול ה"ל למיפסק דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור והוא פסק בפי"ג משגגות דחייב, וכתב הלח"מ דפסק הכי כר"י משום דר"מ מסייע לו ובזה הוו ר"מ ור"י רבים לגבי ר"ש ולכן אף דלר"י אמרו בגמ' דתלתא מיעוטי כתיבי אבל להלכה נסבור כר"מ דתרי מיעוטי הוו, ונמצא דאף דמטעמו דר"י לא נוכל לפסוק כמותו ור"מ ור"ש הלכה כר"ש מ"מ פסקינן דחייב כיון דבעיקר דינא שוין ר"מ ור"י, ונראה להוסיף על דבריו דהרמב"ם גורס כמש"כ התוס' ור"ש יחיד שעשאה בהוראת ב"ד לא צריך קרא ונמצא דר"ש ג"כ אינו סובר כחכמים וכהלכה בדין יחיד שעשאה בהוראת ב"ד, אבל לגירסת רש"י דר"ש סובר דחייב וס"ל כחכמים א"כ היה צריך לפסוק כמותו בדין זה אינו יכול נמי.

''' ועוד ''' יש לומר דהא דבאמת אמרו בגמ' דלר"ש ור"י הוו תלתא מיעוטי ולר"מ הוו תרי מיעוטי משום דתליא אם דורשין תחלות דפליגי בזה בסוכה דף ו' ולכן לר"ש דסובר שם דדורשין תחילות צריך לומר דהוי תלתא מיעוטי וכן לר' יהודה נאמר כן אבל להלכה דאין דורשין תחלות הוי תרי מיעוטי.