עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/קיט" (פסקה)

==קא==

קא) מכל מקום יש לדחות כיון דבשעת קידושין הי' אפשר דמשום דמאיסא לה דיבורי' שתקה אף דלאחר כך נתגלה בשעה שאמרה חיים מה עשית לי, שאינו נמאס בעיני' ומעיקרא לשם קידושין נתכוונה, מ"מ בשעת קידושין הי' ריצוי דידה דברים שבלב, וכמו בההיא גברא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל, דכתב הר"ן דתחילה גילה דעתו ואח"כ הי' מחזיר לדור בא"י, דאי לא אע"ג דדברים שבלב הוי דברים כל כמיני' עכ"ל, והיינו דאף דהוי דברים, מ"מ איך נאמין לו שכוון לכך, הרי דאף שא"י, שאח"כ ע"י שמחזיר לדור בא"י גילה מחשבתו שבתחילה שעל דעת כן מכר חשוב דברים שבלב, ואף שבתב"ש סי' ד' סק"ב בהא דשחט ואח"כ חישב לע"ז למ"ד הוכיח סופו על תחילתו הוי זבחי מתים, ואף דבתחילה לא אמר שלשם ע"ז ומחשבה לחוד לא מהני, י"ל דכיון שלא הי' שם אדם בשעת שחיטה מסתמא פירש אז, אי נמי אמירתו דהשתא מהני כאילו אמר בשעת שחיטתו אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו, ע"כ אין מזה ראי' לנ"ד דמה שמגלה עכשיו על למפרע משוה למפרע כדברים שבפיו, דשאני התם שאח"כ אמר מה שחישב בתחילה, ודומה להא דכתב בשטמ"ק ביצה (יוד) במת בבית ולו פתחים הרבה דמהני לב"ה מחשבתו שחישב להוציאו באחד מהם לטהר הפתחים מכאן ולהבא אף דמחשבה לא מהני לאחר שירד להם תורת קבלת טומאה, מ"מ מהני עם מעשה שלבסוף [שהוציאו באותו פתח או שפתח אותו פתח] כאילו יש כאן מעשה מעכשיו עיי"ש, וה"נ מהני דיבורו שבסוף כאילו דיבר בעת מחשבתו בתחילה, אבל בנ"ד שבסוף שאמרה חיים מה עשית לי, הרי מורה שאינה מתרצית בקידושין רק שממילא מוכח שבתחילה לא הי' מאיס לה דיבורי', מכל מקום בשעת שתיקה הוי דברים שבלב: