עריכת הדף "תורה תמימה/בראשית/מט" (פסקה)

== יג ==

'''זבולן לחוף ימים.'''  ההוא דהוי קאזיל ואמר, אכיף ימא אסיסני – ביראתא {{תוספת|כד|סנה בלשון ארמי – אסיסנא, וברוש – ברותא, ור"ל שהי' משתבח תמיד בשפת הים ואומר שסנאים שעל שפת הים הם נחשבים במקומות אחרים לברושים.}}, בדקו ואשכחו דמזבולן קאתי, דכתיב בי' זבולן לחוף ימים ישכן {{תוספת|כה|וחן מקום על יושביו. וקצת צ"ע למה יחס רק את זבולן לחוף ימים, והלא כמה שבטים היו שוכני ימים וכמ"ש בב"ק פ"א ב', ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היה, וכ"ה בב"ב קכ"ב א' שתחומו של ים כנרת הי' עולה עמו, ובספרי פ' ברכה על הפסוק ים ודרום ירשה הנאמר בנפתלי דרשו דהוא ים גנוסר, וגם אלה השבטים שהי' גבולם למערב ישבו אל חוף הים הגדול המערבי, וצ"ל משום דלזבולן היו שני ימים וכמבואר במ"ר נשא פ' י"ג סי' י"ז, יעו"ש, ולכן כתיב גביה לחוף ימים, בלשון רבים.}}. (פסחים ד' א').

'''וירכתו על צידן.'''  א"ר לוי, מכאן רמז שאמו של יונה הנביא מאשר אתיא, דכתיב וירכתו על צידן, ירך שיצא ממנה – מצידן היתה {{תוספת|כו|באור הענין, כי ביחס משפחתו של יונה הנביא סותרים המקורים זא"ז, כי במקום אחד מצינו שהיה משבט אשר, דכתיב בשופטים א', אשר לא הוריש את יושבי צידן, אלמא צידן בגבול אשר היה, וכתיב (מלכים א י״ז:ט׳) שאמר הקב"ה לאליהו קום לך צרפתה אשר לצידן וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, ומבואר דצרפת בגבול אשר היא, ואמרו במדרש שהאלמנה ההיא היתה צרפתית ובנה שהחיה אליהו היה יונה הנביא, הרי מבואר שהי' משבט אשר, וכנגד זה מצינו שהיה משבט זבולן, דכן כתיב ביהושע י"ט ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם, וכתיב שם עוד, ומשם עבר קדמה מזרחה, גתה, חפר, עתה, קצין, ומבואר דגתה וחפר בגבול זבולן הם, וכתיב (מלכים ב י״ד:כ״ה) כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר, הרי מבואר שהיה משבט זבולן.  ולכן דריש ר' לוי לפשר בין הסתירות, שאביו היה מזבולן ואמו מאשר, ומסמיך זה על הפסוק שלפנינו, זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על צידן, דקשה איך כתיב בזבולן וירכתו על צידן, הא צידן היה בחלקו של אשר כמבואר למעלה, ולכן דריש דיש בפסוק זה רמז ליונה הנביא, דגם ביה כתיב כלשון זה שירד לחוף הים ואח"כ לחוף אניות. ואמר, שאע"פ שענינו נרמז בזבולן, אבל ירכתו – ירך שיצא ממנה [רומז לאמו] הי' על גבול צידן שהיא בחלקו של אשר והיתה משבט אשר. והענין מבואר.}}. (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א).