עריכת הדף "תורה תמימה/איכה/ד" (פסקה)

== יא ==

'''ויצת אש בציון.'''  אמר הקב"ה, אני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב׳:ט׳) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה<sup>לח)|ודריש ע"פ זה בדרך רמז הפסוק כי תצא אש ומצאה קוצים שלם ישלם המבעיר את הבערה, אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי אני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנותה באש וכדמפרש הכא. ועיין עוד מש"כ בתו"ת בפ' משפטים בפסוק הנזכר.}}[ב"ק ס׳ ב׳].

'''ותאכל יסדתיה,'''  כתיב (תהלים ע"ט) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך, אמרו ליה לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם, מזמר אנכי ששפך חמתו על העצים ועל האבנים ולא על ישראל, הדא הוא דכתיב<sup>לט)|פשוט הוא דעצים ואבנים אפשר לבא תמורתם לכשיעלה רצון מה', משא"כ באבדן האומה ח"ו אין זה בהשבה עוד. והמפרשים פרשו כאן בדרך רחוקה ודחוקה. אך צריך באור טעם הראיה מפסוק זה שלפנינו לענין זמר דהוא שמחה, וגם עכ"פ לשמחה בחורבן מה זו עושה. וצ"ל דטעם הראיה מלשון כלה ה' את חמתי, ומפרש דבזה שהצית אש בציון ותאכל יסודותיה – בזה כלה חמתו אשר היה לו על ישראל, ושוב אין לו חמה עליהם, וזה באמת דבר שראוי לשמוח על זה.}}ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה [מ"ר].