עריכת הדף "תוספת שביעית" (פסקה)

==ח==
'''ח)''' וטעמא דמלתא דלא מהניא משום דמבואר שם ב[[טור/חושן משפט/קיג|סי' קי"ג]] דאם אין לו ללוה קרקע וגם אין למלוה להשאילו או להשכירו יכתוב הקנתי לו ד' אמות קרקע בחצרי ואגבן הקנתי לו מטלטלי ואפילו שאין אנו יודעין אם יש לו קרקע הודאת בעל דין כמאה עדים דמי לחובתו וכו' וב[[טור/חושן משפט/קכג|סי' קכ"ג]] כתב לענין הרשאה ועוד תקנו שאם הרשהו ליטול מעות שביד חבירו ואין לו קרקע שיקנו לו ד' אמות קרקע שיש לו בארץ ישראל ומקנה לו המעות אגבן ודברים אלו קלים מאוד שנאמר לו שיקנה לו ד' אמות קרקע של א"י והגאונים בעצמן כתבו שאין אומרים בזה יקוב הדין את ההר ואינו אלא כדי לאיים על הנתבע וכו' וכ"כ הרמב"ם ב[[רמב"ם/שלוחין ושותפין/ג#ז|פ"ג דשלוחין ושותפין ה"ז]] וז"ל מקנהו ארבע אמות מחלקו שבארץ ישראל וכו' ודברים אלו דברים קלים הן עד מאוד ורעועים שזה מי יאמר שיש לו חלק בארץ ישראל ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו והגאונים בעצמן כתבו התקנה והם אמרו שאין אומרים בזה יקוב הדין את ההר ואינו אלא כדי לאיים על הנתבע וכו' עכ"ל. ועיין בהגהות מיימוניות מייתיר ראיה מן הגמרא שיש אדם שאין לו קרקע בארץ ישראל ודמתרץ בפרק הזהב שאין לו קרקע וכו', וכן מכמה מקומות וכן עוד ועוד דאם כן האיך יעשה אדם שני שטרות הקנאה הרי הראשון קנה ד' אמות של א"י ומפרש ר"ת דטעמא דמועיל היא משום הודאת בעל דין כמאה עדים דמי וכו'. ועיין בדרישה ב[[דרישה/חושן משפט/קכג|סי' קכ"ג]] מ"ש בדעת הטור באופן דמאי דמהניא ד' אמות של א"י הוא קל ורעוע ומטעם הודאתו דאיהו מפסיד על נפשיה והודאת ב"ד כמאה עדים דמי וכדכתיבנא ומשום זה כתב הרב הדרישה ב[[דרישה/חושן משפט/סז|סי' ס"ז]] וז"ל ומיהו אפילו יש לו קרקע כ"ש כותבין עליו פרוזבול וכו' נראה דמ"מ אין לסמוך אד' אמות קרקע שיש לו לקבורתו או לד' אמות קרקע שיש לו חלק בא"י כדאמרינן לענין אגב דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כל אדם יכתוב פרוזבול הקרקעות הללו אף על פי שלא סמך עליו בתחילה בשעת הלוואתו ועוד דלא אמרינן שם הכי אלא מכח שהוא נאמן בהודאתו לחובתו. וכמ"ש הרא"ש וזה לא שייך כאן ואפילו שם כתב הרמב"ם דאין לסמוך על זה וכמש"כ הטור בשמו בסי' קכ"ג.