עריכת הדף "
שו"ת בית הלוי/א/מז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == אמנם הגם דדברינו בדעת הרא"ש והר"ן נראים נכונים לומר כן דס"ל כהרמב"ן דהא דלא תביא לא קאי על משמשין מ"מ על דברי התוס' דמס' ע"ג דף כ"א ד"ה אף דמבואר מדבריהם ג"כ דבהכנסה גרידא אסור מדאורייתא אי אפשר לומר כן ולדידהו לכאורה מוכרח לומר כמו שרצינו בתחילה לומר דס"ל דרק בהכנסה לבית אסור וכמו שנבאר: דהנה עיקר סברתו של הרמב"ן דלא תביא לא קאי על משמשין טעמו הוא כמו שהעתקנו לשונו למעלה דע"ג בלבד נקראת חרם ובפסוק זה כתיב ולא תביא תועבה אל ביתך שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ומש"ה לא קאי על משמשין וזהו ג"כ טעמו של הרמב"ן דס"ל דגם דלא ידבק בידך מאומה מן החרם לא קאי על משמשין וכמו שהעתקנו לשונו למעלה וא"כ נראה להוכיח דהתוס' דע"ג ע"כ לא ס"ל כן דהנה במסכת ע"ג דף ע"ד תנן ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ג ועורות לבובין ועיין בזבחים דף ע"ב בתוס' ד"ה אלא שכתבו דהך יין נסך איירי בחביות סתומות ומש"ה חשיבי ולא בטלי ושוב הביאו דברי הירושלמי דקאמר על הך משנה יין נסך ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ומדמפרש הירושלמי הטעם דמש"ה הוי בכל שהוא משום דכתיב בהו מאומה הא הוי גם בחביות פתוחות ושמא לא הביא הירושלמי פסוק זה אלא למימרא דמיני' ילפינן דאסורין בהנאה עכ"ד התוס' הרי דיש לנו בזה שני שיטות או דנפרש דאיירי גם בפתוחות והירושלמי הביא הפסוק הזה לראיה דבאיסור של ע"ג כתיב בתורה מאומה ומש"ה הם אוסרין בכל שהוא או דאיירי בחביות סתומות ולא בטל משום חשיבותא וגם בכל האיסורין בכה"ג לא בטל והירושלמי הביא הפסוק דמיני' ידעינן דהני תלת אסורין בהנאה וממילא לא בטלו כיון דהוי חביות סתומות חשיבא ולהרמב"ן דס"ל דלא ידבק לא קאי על משמשין דלא נקרא חרם רק גוף ע"ג א"כ הרי קשה עליו מהך ירושלמי דהביא על תקרובת ע"ג דהיינו יין נסך ועורות לבובין הך קרא והניחא אם נאמר כפי' השני דהירושלמי הביא הפסוק לראיה דכתיב בע"ג מאומה ומש"ה הוי בכל שהוא א"כ ניחא גם להרמב"ן דהביא שפיר הפסוק לראי' דגבי ע"ג כתיב מאומה ומש"ה הוי בכ"ש וילפינן משמשין ותקרובת מע"ג עצמה וסברא זו כתבה הרמב"ן עצמו שם במנין המצות אחר שכתב דחרם לא הוי רק ע"ג לחודא והקשה בעצמו מהא דתנן בשבת דף צ' ר' יהודה אומר אף המוציא משמשי ע"ג כל שהוא שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ותי' הרמב"ן דהביא ראיה מפסוק זה רק דבע"ג כתיב מאומה וילפינן משמשין מע"ג וכמו כן נפרש הך דירושלמי אבל לפי' הראשון של התוספות דאיירי בחביות סתומות ולא הביא הירושלמי הפסוק רק דמש"ה נאסרין בהנאה הא מוכרח להדיא דלא כהרמב"ן וגם במשמשין איכא הך דלא ידבק וזה ברור וא"כ יצא לנו דלהרמב"ן ע"כ איירי גם בחביות פתוחות והנה יעויין ביבמות דף פ"א בתוס' ד"ה ר' יוחנן שכתבו להקשות על הא דתנן במס' ע"ג דיין נסך לא בטל והא איירי בחביות סתומות וכבר תני לה במס' ערלה ותירצו בשם הר"י דאיצטריך לאשמעינן דמחמרינן ביין נסך ואע"ג דלא כתיב איסורא בדאורייתא אלא בדברי קבלה ולכאורה קשה לי על שיטתו של הר"י דחזינן דס"ל דאיירי בחביות סתומות וגם ס"ל דיין נסך אינו אסור אלא מדברי קבלה וע"כ דס"ל דלא הוי בכלל חרם שתאסר מקרא דולא ידבק בידך מאומה מן החרם וא"כ היאך יתפרש אליבי' דברי הירושלמי דבין לפי' הראשון ובין לפי' השני של התוס' דזבחים הנ"ל קשה מירושלמי לשיטתו של הר"י. אמנם באמת ניחא שפיר דודאי הר"י דס"ל דאיירי בחביות סתומות מפרש להירושלמי דמשום הך קרא נאסרו בהנאה וס"ל דיין נסך ועורות לבובין הוו ג"כ בכלל לאו דלא ידבק וכשיטתו של הרמב"ם בפרק י"א מה' מאכלות אסורות דגם יין נסך הוי בכלל דלא ידבק והא דכתב הר"י דלא כתיב איסורו בתורה אלא מדברי קבלה כוונתו הוא דהנה הקשו על הרמב"ם שכתב דיין נסך ותקרובת ע"ג אסורין משום לא ידבק והרי במסכת ע"ג דף כ"ט איתא יין מנ"ל דאסור ומשני משום דאיתקוש יין לזבח וזבח גופה מנ"ל משום דאיתקוש למת מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה ואמאי לא אמר הגמרא משום לא ידבק וראיתי בספר שער המלך שתי' דהרמב"ם ס"ל דכל דבר שנאסר משום ע"ג הוי בכלל לא ידבק בידך מאומה מן החרם דהרי כיון דאסור הוי חרם ומ"מ צריך ההיקש דיין לזבח וזבח למת משום דבלא זה לא היינו יודעין דיין וזבח יהיו בכלל לאו זה אבל השתא דידעינן מההיקש דאסורין שוב הוי חרם והוי בכלל לא ידבק בידך מאומה מן החרם וזהו שיטתו של הר"י ושפיר כתב דאיסורא דיין לא ידעינן מהתורה רק מדברי קבלה דעיקר האיסור ידעינן מדברי קבלה ומ"מ השתא דידעינן איסורו מדברי קבלה שוב איכא עליה איסורא דלא ידבק והנהנה עובר על לאו זה וא"כ שפיר ס"ל להר"י דהך משנה איירי רק בסתומות והירושלמי הביא הפסוק הזה דהם אסורין בהנאה בכלל לאו זה והוא ברור ועכ"פ זה מוכרח ע"כ דלהר"י דס"ל דאיירי בחביות סתומות מוכרח מהירושלמי דלא כהרמב"ן ומוכח דהר"י בעל התוס' ס"ל דכל מה שנאסר מחמת ע"ג נקרא חרם והוי בכלל לאו דלא ידבק גם עוד נראה להוכיח דדעת הר"י הוי כן דבמס' שבת דף פ"ב קאמר ר"ע מנין לע"ג שמטמא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה ורבנן ס"ל כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ור"ע למאי הילכתא איתקוש לשרץ למשמשין ורבנן למאי הלכתא איתקוש לנדה למשא ופרש"י דלר"ע הא דאיתקוש לשרץ הוי למשמשין לומר דמשמשין אינם מטמאין במשא ואבן מסמא והקשו התוס' דא"כ מדאיצטריך קרא למעט משמשין מוכח דאי לאו הך קרא היינו מדמין משמשין לע"ג עצמה א"כ לרבנן דמוקמי ב' ההיקשים לע"ג עצמה א"כ מנ"ל דמשמשין אינן מטמאים במשא ומש"ה כתבו בשם ר"י דה"פ דלר"ע ההיקש דשרץ הוי למשמשין דבלא"ה לא היינו מטמאין משמשין כלל והא דלרבנן משמשין מטמאין ג"כ נפקא להו מהך קרא דכתיב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא משמע כל דבר שהוא חרם היינו שאסורים בהנאה הוי כשרץ ומש"ה הוי גם משמשין בכלל הך קרא אבל בקרא דתזרם כמו דוה דאתיא לרבנן לטומאת משא לא הוי משמשין בכלל ומשמשין מע"ג לא ילפינן הרי להדיא דכתבו התוס' בשם הר"י ממש מהפוך להפוך מדברי הרמב"ן דהרמב"ן כתב דמש"ה לא קאי לאו דלא תביא תועבה על משמשין משום דמסיים בו כי חרם הוא ואימעוט מיניה משמשין דלא נקראו חרם והר"י כתב להיפוך דמהא דמסיים כי חרם הוא איתרבו משמשין והוי ממש להיפוך ואע"ג דכל הני דרשות דבמס' שבת הוי רק אסמכתות בעלמא וכמו דמסקינן שם דטומאת ע"ג הם רק דרבנן מ"מ הא זה חזינן דלדברי הר"י אסמכו רבנן טומאה למשמשין על הא דכתיב כי חרם הוא ולהרמב"ן אדרבה מזה הוא דנמעט משמשין ולדידיה ההכרח לומר דהא דלרבנן משמשין מטמאין הוי מסברא דגמרי לה מע"ג וא"כ קשה עליו קושית התוס' דלרבנן דמוקמי גם ההיקש דשרץ לע"ג עצמה א"כ מנ"ל למעט משמשין מטומאת משא כיון דמע"ג ילפינן טומאה גם למשמשין וגם בלא"ה דחיקא לי קצת הך סוגיא לדעת הרמב"ן דר"ע מוקים להא דשקץ תשקצנו על משמשין והרי להרמב"ן הך פסוק לא התחלתו דכתיב לא תביא תועבה שקץ תשקצנו ולא סופו כי חרם הוא קאי על משמשין והיאך סמכו לטומאת משמשין על הך דשקץ תשקצנו ומכאן נראה סמך נכון לשיטתו של הרמב"ם דגם משמשין הם בכלל הני לאוין ועכ"פ הרי זה חזינן להדיא דהר"י בעל התוס' ס"ל דלא כהרמב"ן וס"ל דכל האסור בהנאה נכלל בלשון חרם וא"כ שוב אין לנו להוציא משמשין מכלל לאו דלא ידבק ולא מכלל לאו דלא תביא וא"כ ס"ל דלא תביא קאי גם על משמשין והרי דברי התוס' דבמס' ע"ג דף כ"א שדחקו על הא דמתיר הירושלמי להשכיר לבית דירה בחו"ל המה דברי הר"י יעו"ש ומוכח דס"ל דמן התורה אסורה בהכנסה גרידא בלא הנאה וא"כ תיקשה לדידיה הא דאמר רבא במס' סוכה דלולב של ע"ג לא יטול ואם נטל יצא ואמאי יצא הא הוי מהב"ע:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף